כאשר קלינט איסטווד מביים סרטים זו ממש רולטה רוסית: אי אפשר לדעת אם סרטו החדש הוא סרט מרתק (כמו לדוגמא 'הפרד' משנה שעברה) או פצצת שיעמום נוראית (כמו לדוגמא 'מיליון דולר בייבי'). כך שכאשר התחלתי לראות את סרטו החדש של איסטווד 'ריצ'ארד ג'ול' הופתעתי לטובה.
ריצ'ארד ג'ול (בגילומו של פול וולטר האוזר) הוא מאבטח שחי עם אמו (קתי בייטס, המועמדת לאוסקר על תפקידה בסרט זה). ג'ול מאבטח את האולימפיאדה באטלנטה ב-1996. בהתחלה הכול בסדר עד שפצצה מתפוצצת שם. ג'ול הופך לגיבור בגלל שהוא דאג להתריע מהפצצה ולהציל כמה אנשים אבל אז התקשורת מתחילה להעלות ספקות שאולי ג'ול הוא זה שהטמין את הפצצה. האם ג'ול ייטהר את שמו הטוב? איזה מתח!
'ריצ'ארד ג'ול', בניגוד לתקציר שלו, לא ממש מתנהל כמו דרמת מתח עם טוויסט בסוף. זה בסך הכול סיפור פשוט ונוגע על בחור שהיה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. למרות שהיה לזה פוטנציאל להיות פצצת שיעמום, הפעם איסטווד החליט לעשות סרט מרתק והוא מביים את הסרט בצורה סוחפת שתרתק את כול הצופים. 130 הדקות של הסרט עברו לי מאוד מהר ובלי צורך להסתכל בשעון ולבדוק עוד כמה זמן נותר.
פול וולטר האוזר, המגלם את הדמות שעליה נקראת הסרט, עושה עבודה טובה מאוד בתפקידו ובהחלט נראה שלשחקן הזה יש עתיד בתעשייה ההוליוודית. קתי בייטס מצדיקה את המועמדות שלה לאוסקר ומפגינה משחק נהדר (כולל סצנה מאוד מאוד מרגשת בכיכובה) וגם שאר השחקנים בסרט טובים מאוד בתפקידם.
עבורי אישית, 'ריצ'ארד ג'ול' הוא הפתעה ענקית לטובה ומהסרטים היותר טובים של קלינט איסטווד כבמאי. דרמה סוחפת עם משחק משובח ועלילה מעניינת. התסריט אומנם די פשטני אבל זה מתגמד לעומת ההנאה מהתוצאה הכללית.
