בסוף שנות התשעים, 1998 ליתר דיוק, הוציא בחור בריטי צעיר בשם גיא ריצ'י סרט בשם 'לוק סטוק ושני קנים מעושנים'. הסרט (שהוא לטעמי די אוברייטד) עוסק בעולם התחתון של בריטניה עם המון דמויות, עלילה מסובכת, קאטים מגניבים ופסקול מדליק. שנתיים לאחר מכן ריצ'י הוציא את 'סנאץ' (שהוא לטעמי אחד הסרטים הטובים שייצאו בעשרים השנים האחרונות) שהוא אותו הדבר רק הרבה יותר מגניב ותזיזתי. הוא כול כך מגניב ותזיזתי שהוא גורם ל'ספרות זולה' להיראות כמו סרט של טרקובסקי.
לאחר מכן גיא ריצ'י נישא למדונה, התגרש ממנה, הוציא עוד המון סרטים אבל את הצלחת שני הסרטים הללו הוא לא הצליח לשחזר במלואם. שנה שעברה ריצ'י ביים את חידוש הלייב אקשן ל'אלאדין', שהיה הפתעה עצומה והתגלה כאחלה סרט, ועכשיו הוא מוציא את 'הג'נטלמנים', חזרה לימים הללו בהם התעסק בעולם התחתון של בריטניה.
כמו בסרטים הללו, העלילה מאוד מסובכת וכוללת עשרות דמויות מכול צבעי הקשת והדת. אז בקצרה: מנהל אימפריית מריחואנה (מת'יו מקונוהי, היחידי בסרט בלי שיער פנים) מוכר את הישג חייו למישהו אחר ואז כולם משתוללים. זה כולל הרבה הרג, הומור שחור וכול זה מסופר ע"י תסריטאי לעתיד (יו גרנט) ששואף למכור את התסריט המבוסס על המקרים האלה לאולפן גדול.
אז כן.. כמו בסרטים הראשונים של ריצ'י, גם כאן העלילה מסובכת ומכילה עשרות דמויות. היא כול כך מסובכת שאם תבואו לסרט עייפים אתם עלולים לא להבין את הסרט. וכאן מגיעה הבעיה: לא היה אכפת לי. אם 'סנאץ' לפחות היה עשוי במלא כישרון שגרם לי להתעניין ולנסות למצוא את הידיים והרגליים בעלילה המסובכת שלו, ב'הג'נטלמנים' לא היה לי אכפת מכמעט שום דבר שקרה על המסך. העלילה כול כך מסובכת שלא לצורך שהיא גרמה לי לתהות למה בעצם היה צריך כול כך להתחכם.
בנוסף, רוב הבדיחות בסרט לא כאלה מצחיקות. הן נגועות בגזענות ובטוהר האדם הלבן כאשר נבלי הסרט הם יהודים ואסייתים. נכון, ריצ'י עצמו מאוד מקורב ליהדות ולקבלה אבל זה עדיין לא תירוץ.
'הג'נטלמנים' הוא סרט די בינוני. נכון שהוא מגניב, הוא כול כך מגניב שהמגניבות נוזלת מהמסך הגדול אבל זה לא הספיק לי כדי להנות הנאה מלאה מהסרט. מ'בחורים רעים לתמיד' נהנתי הרבה יותר.
