ז'אנר הביוגרפיות הוא אולי אחד הז'אנריים המשעממים, וגם האוסקריים, ביותר שיש. קחו לכם שחקן שרוצה אוסקר, הכניסו אותו לנעליו של אישיות מפורסמת (רצוי כזאת שכבר לא בחיים) שעברה ילדות קשה, עלתה לגדולה והתדרדרה בגלל סמים או משהו כזה והנה! בטקס האוסקר שמכם יוכרז כמנצח בקטגוריית השחקן/שחקנית הראשי/ת הטוב/ה ביותר. אחח איזה נאום מרגש הכנו לכבוד כך.
לא היו לי ציפיות רבות מ'ג'ודי-מעבר לקשת'. רנה זלווגר אומנם היא שחקנית נהדרת שכבר מזמן לא הופיעה בקולנוע אבל לא הייתי רוצה שתעשה קאמבק דווקא בביוגרפיה המשמימה הזאת.
הסרט עוסק בשנים המאוחרות בחייה של השחקנית והזמרת ג'ודי גארלנד (נו, ההיא מ'הקוסם מארץ עוץ'). המאבקים שלה, ההופעות שלה והניסיונות להתבגר בכבוד. תוך כדי הסרט אנחנו גם מקבלים פלאשבקים לילדותה כילדה כוכבת, ואתם הולכים להיות ממש בשוק או משהו כזה, אבל מתברר שלא היה לה קל!
אז כן, רנה זלווגר קיבלה אוסקר שני על הסרט הזה. לא שההופעה שלה רעה. זאת הופעה טובה למדי מלאת ניאונסים מרשימים וטווח רגשות שאפשר להזדהות איתם אבל מכאן ועד לתת לה אוסקר, ועוד על חשבון סקרלט ג'והנסן, זה כבר הגזמה פרועה.
אז מה שנשאר לנו מלבד זלווגר זה סרט בינוני מינוס. התסריט לא מחדש שום דבר ומציג בעיקר קלישאות עייפות של סרטי ביוגרפיה. הבימוי של רופרט גולד בעיקר משמים מאשר מפיח עניין במתרחש ובכלל, חוץ מכמה נאמברים מוזיקליים מרשימים למדי של זלווגר כגארלנד אין מה לחפש ב'ג'ודי-מעבר לקשת'.
אז כן, אני שמח שלרנה זלווגר יש עכשיו שני אוסקרים בארון ואני מקווה שהיא תמשיך להופיע בקולנוע, אם אפשר רק בסרטים מעניינים הרבה יותר ולא שיעמומונים בינוניים מינוס כמו 'ג'ודי-מעבר לקשת'. סומך עלייך, זלווגר.
