ביקורת הסרט: "מסורבות"

סרטם החדש של דוד אופק ומיה ווב הוא סרט תיעודי שמצליח לקפל לתוכו סיפורים אישיים ומרגשים עד דמעות וליצר פרופיל של שלוש נשים מסורבות גט, שמנסות להילחם על חרותן

מסורבות סרטם החדש של דוד אופק ומיה ווב (בהפקת אסנת טרבלסי ויס-דוקו) שרץ כעת ברחבי הארץ ובקרוב ישודר ב-Yes, הוא סרט תיעודי (58 דקות) שמצליח לקפל לתוכו סיפורים אישיים ומרגשים עד דמעות וליצר פרופיל של שלוש נשים מסורבות גט, שמנסות להילחם על חרותן; שרה היא גיורת צרפתייה, אם לילד ומסורבת גט במשך שנתיים, נועה אם לשלושה שנשואה לאדם סיעודי מורכב במצב קומה ומבקשת כבר חמש שנים לצאת לחיים חדשים ואושרת מסורבת גט כתשע שנים שנמצאת בזוגיות חדשה ועתידה להרות ממזר. שלושתן נאבקות למען המובן מאליו: חירות. אבל בישראל לבתי הדין הרבניים סמכות בלעדית להתרת נישואין, גירושים אזרחיים אינם חוקיים ואישה שמבקשת גט תלויה ברצונו החופשי של הבעל לשחררה. אם הבעל מסרב, האישה נשארת כבולה בנישואין.

 איזה פחד.

המשמעות הישירה של זה, שאישה לא יכולה פשוט לקום וללכת. ואם מחר מאסת בזוגיות שלך ואת רוצה לעזוב אבל בעלך אומר לך, לא, או לא יכול לומר לך, לא,  את כבולה.

אבל כידוע, בתחבולות תעשה לך מלחמה. ואת מאבקן של נשים אלו, לוחמת עו״ד בתיה כהנא דרור שבמידה רבה היא גם הגיבורה הראשית בסרט. הסרט עוקב בטקטיקה הייחודית של דרור כהנא ובאופן בו היא מצליחה ליצר פתרונות ייחודים על מנת לשחרר את הנשים באופן חלקי או מלא. אמנם לא בכל המקרים זה מצליח, אך זה טוען את הסרט במתח ודרמה שמאוד נדיר ליצר בז׳אנר הדוקומנטרי.

 (צילום: יח"צ)

שדה הפעולה של הדמויות טבעי והן מצליחות להיות אותנטיות במרחב הדינמי של המצלמה. אך גבול המצלמה נותר מחוץ לבית הדין הרבני והדיינים אינם מופיעים בסרט או מופיעים מטושטשים מרחוק. מי שכן מופיעים בסרט, הם דווקא הרבנים שמנסים באופן לא קונבנציונלי למצוא פתרונות הלכתיים לשחרר את העגונות. כך רבה של בריסל הרב חדאד שהוא גם רבו של סרבן הגט של שרה, נרתם לסייע לעו״ד כהנא דרור וכך גם הרב שפרבר שמקים ביה״ד פרטי ברשות שלושה דיינים על מנת לנסות לסייע לה במקרה הסבוך של אושרת. הרב גרוסמן ממגדל העמק, עונה לשאלות של עו״ד כהנא עומר באופן טלפוני, שפחות מחמיא לו וקצת חבל שלא שולבה תגובתו הרוחבית יותר בנושא.

 אבל כן. הסרט מוציא נשים אותנטיות, יפות ואינטליגנטיות שמוצאות את עצמן חסרות אונים  לא רק מול הבעלים המעגנים אלא גם מול מערכת הלכתית ומשפטית סבוכה. מסתבר שישראל במאה 21 אינה שמה לב לפרדוקס המובנה בה גברים שאינם שומרים כלל את חוקי ההלכה כולאים באמצעות המבנה הזוגי ההלכתי את נשותיהן החילוניות שאף הן אינן שומרות או מקיימות את חוקי ההלכה. ביומיום נוח לאותם גברים להיות חילונים אבל כשזה מגיע לרצון שלהם לשלוט בנשים שלצדן, כמה ציני, הם לפתע שומרי הלכה. והרבנות? ומשרד הפנים? ומערכת המשפט? בשיא הציניות מאפשרים לסרבני הגט לחסות בכנפיהם ומקשים על שחרורן של הנשים מהזוגיות הכפויה.

בפאנל שהנחתי לפני מספר שבועות (בסינמטק ת״א סביב הסדרה מתיר עגונות שמשודרת בכאן) בה השתתף בין השאר, אחד מיוצרי הסדרה דוד אופק שהוא גם יוצר הסרט מסורבות (לצד מיה ווב), סיפרה עו״ד פנינה עומר מ״יד לאישה״ כי גברים שאין להם עניין להתגרש, יכולים להלשין לרבנות כי נישאו אזרחית ולהפוך את הנישואין האזרחים להלכתיים ללא הסכמת האישה. היא ציינה מיקרה אמתי שהגיע לעמותת ״יד לאישה״ בו זוג אקדמאים נישאו אזרחית אבל כשהאישה רצתה לעזוב, הבעל עשה לה תרגיל, פנה לרבנות ועיגן אותה. כך שאפילו נישואין אזרחיים לא פוטרים את הסמכות העליונה של הבעל בעיני הממסד.

 מסורבות חושף צד קצת פחות נעים של החיוב ההלכתי שהתקבע במסגרת החוק הישראלי, ללא עמדה או תגובה מצד הרבנות או הדיינים. רבנים שפועלים בתיקיהן של המסורבות לא מרואיינים בסרט והצד שלהם כלל לא נשמע למעט חלקים מהפסיקות והצבתם באור שלילי. אז כדי לא לדון בשאלות מורכבות שלפחות לי התעוררו בעניין, פניתי לבן שלי, שהוא תלמיד חכם בפני עצמו, שלא הסתפק בלהשיב לי בע״פ אלא ישב וכתב לי מאמר למדני ארוך, עשיר בבהירות לשון ונימוקי סברה, בו הוא מפרט על מעמדה של האישה במערכת הנישואין התורנית ובין השאר מביא מקור בו מובא כי ״האישה היא בעיקר זו שמאירה את עיניו של בעלה ומעמידתו על רגליו״ כלומר בונה אותו יותר ממה שהוא בונה אותה. בני היקר צלל במאמרו לעומקים ופרש את התוכן הפנימי העמוק של מערכת הנישואין אבל מפאת חוסר מקום לא אציג את כל המאמר אלא אתייחס רק לחלק קצר ממנו, כשהוא מדגיש ״כופין אותו עד שאומר רוצה אני״ כלומר, בסמכות בית הדין לכפות גם באמצעים פיזיים על הבעל לתת גט אלא שבתי הדין כפופים אף הם לחוקי המדינה ואינם יכולים ליישם בפועל את הכפייה. וכך הוא מוסיף וכותב:

״כדי לענות לשאלות אלו ושכמותן, עלינו לנסות להבין את מערכת הנישואין התורנית-הלכתית בצורה קצת יותר עמוקה מכפי המקובל לדעת ולחשוב (ולא שנתיימר במילים קצרות אלו לפרט ולפשט מושג מורכב זה המשתרע על מאוד דפי גמרא ועוד אלפים ורבבות של מאמרים ותשובות בנושא שנכתבו במהלך הדורות ע״י רבותינו הראשונים והאחרונים. ננסה לתמצת כפי היכולת, לנסות ולהבין כפי הניתן. כדי לבנות מערכת תקינה ואמינה ולשמור על המערכת מפגיעות חיצוניות קשרה התורה את קשר הנישואין בקשר אמיץ עד כדי כך שניתן לכנותו בתואר ״ברית נישואין״ ולא לשם המליצה. ברית זו בין איש לאשתו כוללת את הרובד החיצוני של שמירה מהחטא (או בגידה זה בזו וההפך) וגם את הרובד הפנימי (עזר כנגדו). הברית חייבת להיכרת בצורה כזו כדי שתשאיר את הרושם הרציני על שני הצדדים בלא נתינת פתח להפרעות חיצוניות וכדומה. מסיבה זו נתנה התורה תוקף רציני ו״כבד״ כל כך לכריתת הברית הנכרתת בעת נתינת הקידושין על ידי הבעל בפני עדים ובמעמד מניין אנשים. ברית אהבה ואחווה ושלום ורעות״.

(צילום: יח"צ)

״וכמו כן, כאשר אין הם זוכים וברצונם לנתק את הקשר עליהם לעשות את זה בצורה שאכן תנתק ביניהם ותאפשר לשני הצדדים לפתוח דף חדש בחיים, ללא כל זיקה אל הקשר הקודם. וכאן מתחילה פרשת הגירושין שהיא הדרך לנתק את הקשר הקיים, על ידי שהבעל ייתן גט לאשתו על מנת שיוכלו הצדדים להיפרד״ (כשם שהבעל קידש, עליו לגרש). ״לכן כל זמן שהבעל חי והאישה לא קיבלה גט נחשבת האישה לעגונה ואסורה היא על כל אדם מכוח קידושי הבעל הראשון עד שתקבל גט או עד שייוודע שמת הבעל. דין זה נועד כדי למנוע את הנשיאה לאחר בזמן שהיא נשואה לראשון שהרי בנקטה צעד כזה היא גוזרת דין ממזרות, המחיל איסור ביאה בקהל ישראל על צאצאיה- מאדם זה ועד סוף כל הדורות.

בשל מצבה הרגיש של העגונה הקלה התורה בדינה במידת האפשר כשלדוגמא עדים שאינם קבילים בבית הדין בנושאים אחרים, יתירו אותה ע״י עדותם כי בעלה מת. עוד השתדלה התורה בדינה ונתנה כוח לבית הדין לכפות על האדם את נתינת הגט לאישתו, כמאמר חז״ל וכנפסק להלכה ״כופין אותו עד שאומר רוצה אני״ ובסמכותם להשתמש בכל סוגי הלחץ כדי ללחוץ עליו לגרשה. גדולי כל הדורות עמלו קשות להתיר עגונות מכבליהן כאשר במצב הרגיל רוב התמודדותם הייתה בשאלות וספיקות על מיתת הבעל (כמעט ולא מאזכרים בספרי השו״ת הקדמונים סוגיות בדבר סרבני גט). נושא זה נדון באריכות במסכת יבמות וכתובות והנכתב כאן הוא רק קיצור נמרץ של תמצית הסוגיא״.

 לסיכום, מסורבות הוא סרט דוקומנטרי אותנטי שמצליח לרגש, באמצעות הצגת פרופיל של שלוש נשים מסורבות גט מסיבות שונות, שלוחמות לחרותן. הסרט מנמק את המבנה והחלטות הבימוי באופן קוהרנטי, כשהוא אורג את הנרטיבים סביב דמותה של עו״ד בתיה כהנא דרור, שמצטיירת כלוחמת חופש אמיתית ואישה כובשת לב. אך יחד עם זאת, הרבה מהמהלכים הגורליים, הנוגעים לשחרור הנשים מעגינותן, נותרים בגדר תעלומה. קבורים במבנה ביה״ד הרבני- לשם אין למצלמה גישה. הרבנים שכן מסייעים לעו״ד כהנא דרור, מאזנים מעט את התמונה ומקווה שגם מילותיו של בני, הצליחו להעניק מעט משמעות למבט התורני. כך או כך, הסרט מציף את אחת הסוגיות הבוערות של החברה הישראלית ולכן חשוב ומומלץ.

כוכבים- 4.5

מרלנה- שיא העובר.


Divorce Denied _Trailer-F from Trabelsi Productions on Vimeo.

לסיכום, מסורבות הוא סרט דוקומנטרי אותנטי שמצליח לרגש, באמצעות הצגת פרופיל של שלוש נשים מסורבות גט מסיבות שונות, שלוחמות לחרותן. הסרט מנמק את המבנה והחלטות הבימוי באופן קוהרנטי, כשהוא אורג את הנרטיבים סביב דמותה של עו״ד בתיה כהנא דרור, שמצטיירת כלוחמת חופש אמיתית ואישה כובשת לב. אך יחד עם זאת, הרבה מהמהלכים הגורליים, הנוגעים לשחרור הנשים מעגינותן, נותרים בגדר תעלומה. קבורים במבנה ביה״ד הרבני- לשם אין למצלמה גישה. הרבנים שכן מסייעים לעו״ד כהנא דרור, מאזנים מעט את התמונה ומקווה שגם מילותיו של בני, הצליחו להעניק מעט משמעות למבט התורני. כך או כך, הסרט מציף את אחת הסוגיות הבוערות של החברה הישראלית ולכן חשוב ומומלץ.

כוכבים- 4.5

מרלנה- שיא העובר.

מרלין וניג
יוצרת וחוקרת בינתחומית, מרצה במוסדות להשכלה גבוהה וחברה במועצת הקולנוע הישראלי