גיב מי מור, ברימור

כששחקנים מחליטים לחצות את הקווים ולביים, סרטם הראשון מעורר עניין מיוחד. האם התוצאה הסופית תעלה בקנה אחד עם הדימוי הציבורי והפרסונה הקולנועית שלהם, או שיתגלה פן חדש ובלתי צפוי? "תחליקי" ("Whip It"), סרטה הראשון של השחקנית והמפיקה דרו ברימור, אמנם נחווה כהמשך ישיר של עבודותיה הקודמות, אבל הדבר פועל לטובת הסרט. אישיותה החיננית, הנמרצת והאופטימית של ברימור הופכת את הסרט לאחד המענגים שיצאו השנה מהוליווד.

"תחליקי" מהדהד לכל סרט התבגרות-התגברות שבו הגיבור, בן העיירה הקטנה, מורד באמצעות בחירה בעיסוק פיזי בניגוד לטעמם של הוריו. אבל עם שני הבדלים קטנים: במקום אופניים ("תרגילים בהתבגרות"), בלט ("בילי אליוט") או ריקוד ("פוטלוס"), הפעם זהו "רולר דרבי", ספורט תחרותי אלים שבו שתי קבוצות

מחליקות מסביב לזירה בעודן דוחפות והולמות זו בזו. ההבדל השני משמעותי עוד יותר: הגיבור המסורתי הפך לנערה צעירה.

מספרם של סרטי ספורט שבראשן גיבורות הוא מצומצם ביותר, והדבר נכון על אחת כמה וכמה כשמדובר בספורט אלים. יחד עם זאת, בליס קאוונדר (אלן פייג'), גיבורת "תחליקי", אינה הגיבורה הקולנועית הראשונה שבוחרת בעיסוק ספורטיבי אלים.

ב"מיליון דולר בייבי" (2004) אישה צעירה בחרה באגרוף, אך התוצאות היו טראגיות. "אגרוף של אישה" (2000) בוים ונכתב ע"י אישה (קארין קוזאמה) ולכן היה אופטימי יותר, למרות הכאב הפיזי והרגשי שנכרך בתהליך ההעצמה הנשית. "תחליקי" יוצא דופן כיוון שהספורט האלים מוצג, ללא כל היסוס, כמקור הנאה ושחרור. ברימור מתמקדת באחווה הקיימת בין חברות הקבוצה, הנאתן מהמופע התחרותי בו הן נוטלות חלק והפרץ הדינמי של אנרגיה בזמן התחרות. פמיניזם על גלגלים.

לא מפתיע, כן מהנה

בליס חיה בבודין, עיירה טקסנית קטנה ומשעממת. אמה (מרשה גיי הרדן) דוחפת אותה לתחרויות יופי מקומיות. האם, העובדת כדוורית, חולמת שלבתה יהיו חיים טובים יותר כליידי מטופחת. כשבליס מופיעה עם שיער כחול לתחרות היופי הפותחת את הסרט ברור לצופים, גם אם לא לאם, שעתידה במקום אחר.

"תחליקי". ההנאה לא נפגעת

יחד עם פש (אליה שאוקאט), חברתה הטובה, הן מגיעות לצפות בתחרות רולר-דרבי באוסטין, ובליס נכבשת. היא נרשמת למבחני קבלה לקבוצת מחליקות תוך זיוף גילה האמיתי. היא מסתירה מאמה את עיסוקה החדש בתירוץ של לימודים למבחני הקבלה לקולג', והיא פוגשת את אוליבר (לאנדון פיג), מוזיקאי רוק צעיר וענוג שכובש את ליבה. כל אחד מהמרכיבים העלילתיים שצוינו ינוע במסלול צפוי עד סופו של הסרט - ולמרות זאת, הנאתם של הצופים אינה נפגעת מכך.

שמה של הקבוצה אליה מצטרפת בליס, ה-Hurl Scouts ("סיירת המשליכות"), הוא חלק מההומור הפנימי של הגולשות. כל אחת מהן מקבלת שם במה המהווה משחק לשוני שמשלב הומאז' תרבותי עם יסוד אלים. מגי מייהאם (כריסטין וויג) היא המנטורית שמעודדת את בליס ברגעים הקשים, סמאשלי סימפסון (דרו ברימור) היא המתלהבת הנחבלת, ו"רוזה ספארקס" (הזמרת איב) ו"בלאדי הולי" (זואי בל הפעלולנית) משלימות את חברות הקבוצה הבולטות.

בליס הופכת ל"בייב רות'לס" ומובילה את הקבוצה לעבר תחרות עם "האלמנות השחורות", אלופות הליגה המונהגות על-ידי "אירון מייבן" (ג'ולייט לואיס) מטילת האימה.

שומרת על קולה

ברימור נעה היטב בין שלל עלילות המשנה והיחסים בין בליס לאמה, אביה (דניאל סטרן), חברתה פש, אוליבר ושאר חברות הקבוצה. אך המוקד של הסרט הוא בקטעי התחרות וברגעים של הנאה מופגנת הקשורים לפעילות הספורטיבית האלימה. לא רק בתחרויות, גם באימונים, השיחות ובמלחמות האוכל, מופגנת אחווה מדבקת שמבהירה מדוע הגיבורה נמשכת לספורט זה.

ברימור על הסט. כישרון בימוי בלתי מבוטל

אלן פייג', שלנצח תהיה מזוהה עם דמותה ב"ג'ונו", עושה כאן עבודה לא פחות מוצלחת. ללא הדיאלוגים של דיאבלו קודי, בליס מעוצבת כדמות אותנטית יותר

מג'ונו. התסריט של "תחליקי" נכתב על-ידי שואנה קרוס, שהייתה בעברה גולשת ברולר-דרבי, וההיכרות האינטימית עם הענף מורגשת בסרט.

המעמד של ברימור בוודאי הקל עליה להשיג אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה. אך עם אנשי צוות ברמה של הצלם רוברט יאומן (הצלם הקבוע של ווס אנדרסון) והעורך דילן טיצנור (העורך הקבוע של פול תומס אנדרסון), קיימת סכנת עמעום לקולו של הבמאי הלא מנוסה. ברימור מצליחה להשתמש היטב בכישורים של אנשי הצוות, להפוך את הסרט לשלה ולהפגין כישרון בימוי בלתי מבוטל.