ג'סיקה לנצח
בחייאת שלא הבנתי מה הסרט הזה רוצה ממני, האקספוזיציה מציגה לנו עולם דיסטופי ללא שם או מקום בו יתומים רבים מדורדרים לפשע ואלימות, ג'סיקה מעין אם רחמנייה מאמצאת את אותם עבריינים בניסיון להעניק להם הזדמנות שנייה בחיים. הפתיחה שלו נוטפת מרוח נעורים, טראש טהור וקטל. ניתו לראות שכותרות הפתיחה שלו מושפעות מעטיפות מטאל. קיוויתי כי משם הסרט רק ימשיך לצבור גז. זה בכלל לא קורה, משם הכול מתחלף לסמבוליות ויומרנות. יש כאן ניסיון לדבר על אלימות האדם, האם זה משהו שאפשר להפריד או שזה חלק בלתי נפרד מאיתנו. אני מאמין שבידיים הנכונות של במאי וותיק אשר היה יכול בדיוק לקבוע את הטון של הסרט, לעבוד עם תקציב שיש בידו (האפקטים פשוט נוראים), ולאפיין את דמויותיו כבני אדם ולא רק דמויות מתוך תסריט (פריט מידע חשוב על עברו של אחד מדמויות מופיע כטקסט) אני רק יכול להניח כי התוצאה הסופית הייתה רחוקה מלהיות חובבנית כמו זאת.
ארץ החלומות
זה מסוג הרגעים האלו שאני מסיים סרט וחושב לעצמי: "קלאסיקה בהיווצרותה". זוהי אגדה על אמריקה הישנה והמיובשת, כזאת שאני מניח כי אנשים שחיו באותה תקופה סיפרו את זה לילדיהם. במציאות היומיומית הקשה הזאת אנשים עושים כמיטב יכולתם בשביל לשרוד, גם אם זאת אומרת לשדוד בנקים. דמותינו הראשית רוצה לחיות עם אביה שבחר לעבור למקסיקו, הוא מעביר את זמנו מאחורי האגדות על השודדים הכי גדולים של אותה תקופה, נתקל בפושעת מבוקשת בתוך האסם שלו, לאט לאט היא מכניסה אותו לחיים שתמיד חלם. ראשית הצילום יפפיפה, העריכה שלו בין העלילה המרכזית לבין קטעי פילם המסמלים את המחשבות הפנימיות של הדמיות הראשיות היא אחידה ומוסיפה ממד פיוטי לנוסחה הישנה הזאת של מעשיות אמריקה הישנה, המשחק הוא פנומנלי, מרגו רובי לא מפסיקה להפתיע אותי מחדש ומעניקה כאן משחק מרגש אך גם מאופק. פין קול הכמעט אנונימי מהווה שותף משחק מושלם למרגו והכימיה ביניהם לא מהעולם הזה. כשהקליימקס התחיל להתקרב אני חשתי בגורלם של הדמויות ולבסוף מבלי לתת ספוילרים הרגשתי סוג של אגרוף לתוך הבטן שלי, לחובבי הז'אנר אך לא רק.
הפרידה
"מבוסס על שקר אמיתי", עם הכותרת הזאת נפתחת הדרמה הקומית, "הפרידה". אני לא ידעתי את הסיפור המלא מאחורי הסרט, אז אגיד כי הסיום שלו מתקשר עם כותרת הפתיחה שלו בצורה חכמה ומפתיעה, שאתם בטח מבינים לאן זה הולך. "הפרידה" הוא סרט בגדר החובה. כפי שהובן לי מהסרט, משפחות סיניות רבות מחליטות להסתיר מבני משפחתם את העובדה כי חלו ממחלה סופנית בשל העובדה כי הם לא רוצים להפחיד אותם. המשפחה במרכז העלילה מתאגדת כולה בסין בשביל לבלות את ימיה האחרונים עם הסבתא החולה בסרטן ריאות תוך שמשקרים לה כי אחד מהבני דודים עומד להתחתן. הדמות הראשית בילי נמצאת כרגע בצומת בחיים נהיא קרעת בין משפחתה לבין ערכיה האישיים. אני אוהב את העובדה כי למרות שיש כאן חומר לסיפור מלודרמטי סוחט דמעות, התסריט לעולם לא חותר לשם, ההומור שלו עדין ומשתלב נהדר, תוסיפו את ההופעות הנהדרות ואת הכימיה בין קרובי המשפחה פלוס קמצוץ של תרבות סינית וקיבלתם לא רק יצירה מבדרת ומרגשת, אלא גם סרט חשוב המתאר בכבוד ובאהבה תרבות שלא יוצא לנו לפגוש ביום יום, כזה שהוליוד מנסה ליצור רק בניסיון נואש להביא עוד אנשים לאולם. הסרט מחמם לב, מרגש וחכם, אל תרשו לכם לפספס את "הפרידה".
