ל"ו צדיקים ירדו לעולם, ושניים מהם, ברונו ומאליק, פועלים ברגע זה ממש בפריז. ברונו הוא יהודי מאמין, שמפעיל את השירות “קול צדיקים" הדואג לפגועים וחלשים. מאליק, מאמין מוסלמי, עושה דברים דומים לבני נוער במצוקה.
ברונו (ונסן קאסל) ומאליק (רדה כאתב), הינם הגיבורים של “יוצאים מן הכלל", סרטם המשותף השביעי של הצמד אריק טולדנו ואוליבייה נקש, שעיקר פרסומם בא להם בזכות ההצלחה המסחרית יוצאת הדופן של המלודרמה המניפולטיבית והמעצבנת “מחוברים לחיים", שאותה התקינו לבד לפני כתשע שנים. מאז שבו השניים ועצבנו בסרטים כמו “סמבה" ו"סה לה וי", והנה הם ממשיכים בשלהם גם באופוס החדש, שמתרחש כאמור בשוליים של החברה הפריזאית.
הן ברונו והן מאליק הקימו, כל אחד בקרב קהילתו, ארגון מתנדבים השואף להקל במשהו את החיים על ילדים ובני נוער, שמערכות הרווחה הממשלתיות בצרפת נוטות להזניח. אבל כל מי שיודע משהו על האופן שבו הדברים קורים, מודע בוודאי לאקסיומה שמערכות הממומנות מכספי ציבור אינן נוטות לחלק את תקציביהן עם גורמים פרטיים מתחרים. כך קורה גם בסרט הזה.
שירותי הרווחה זוממים לסלק מעל פניהם את שני הצדיקים הגמורים האלה, ובכך להטיל עונש של בידוד חברתי על עשרות אוטיסטים אבודים, בני נוער עזובים וילדים שחוו ניצול מכל סוג שהוא. בעבור כל זה, שאכן קורה שם בפועל בפריז, מקימים טולדנו ונקש קול זעקה מרה, גם אם היא טובלת פה בקטליזטורים מצופים בסכריניות דביקה.
בשנה שעברה הטריד סרט ספרדי דומה, “צ'מפיונס" שמו, את מנוחת באי בתי הקולנוע, כשעשה מניפולציות דומות באמצעות סיפור על אודות קבוצת כדורסל המורכבת ממאותגרים כאלה ואחרים. גם אז לא היה נעים לנסח טקסט ביקורתי נגד השימוש הלא ראוי בפגועים בחברה שמסולקים אל שולי הדרך. וכמו אז גם הפעם זה לא הדבר הכי נעים, אבל חובה להעיר משהו נגד הסרט הזה.