גם הם גיבורי תרבות

זה היה קרב נדיר ובכלל לא הרואי. התוצאות היו ידועות מראש, דוד נגד גולית, וגולית ניצח. הערוץ הראשון החליט להילחם ב"אח הגדול", ולראשונה מזה זמן רב מדי, בלי כפפות. שורה של תשדירים במגרש הממלכתי הביתי, קול ישראל, הציגו את הצפיה בטלוויזיה אמש כבחירה ערכית בין סיפור שחשיבותו הלאומית אינה מוטלת בספק, אבל מידת העניין שהוא מעורר בשיחות ברזיה מוגבלת ביותר, לבין ההפך הגמור. צפו בסרט תיעודי על האניה אקסודוס, ביקשו ברוממה. כמעט התחננו.

במקרה הפרטי שלי לא היה צורך להתאמץ במיוחד. לוח המשדרים אתמול היה רק סמל בולט אחד לתופעה: כמעט מדי ערב צופים מתבקשים לבחור כך, בין הסיפור החשוב לסיפור הנצפה. בנצפה, הגיבורים מצטיינים בעיקר בכך שהם לא עושים כלום. גיבורי התרבות הם אלה שלא עושים כלום ומרוויחים מזה המון כסף, בגלל שאנחנו צופים בהם.

"אקסודוס". כל קול דובר הוביל אל שיאים חדשים 

שלושה גיבורים נבחרו להוביל את מסע השחזור של "אקסודוס": דני אבידר, משה טיומקין, לילי כרמון. בסופה של מלחמת העולם השניה, הם היו נערים ונערה צעירים עד כאב ומוכים עד עפר, והיה להם חלום עצום, כמעט בלתי אפשרי, להכות את בריטניה הגדולה ולהגיע לפלסטינה, מקום שלא ידעו עליו דבר מחוץ לחלומם ולא יכלו לשער עד כמה היא רחוקה מן החלום ובכל זאת נכספת.

גיבורים לא ממותגים

הבוקר, לו מישהו היה מתאמץ לעשות סקר, הייתם יכולים לגלות כי יש בישראל יותר אנשים שיודעים מיהי מעיין חודידה מאשר אנשים שיודעים מי היה יוסי הראל ז"ל, מפקדה של "אקסודוס" ואחד המשתתפים בסיפור דרמטי גדול באמת. אבל "אקדוסוס – הסיפור האמיתי" לא התמקד בו, אלא בנסיון לשחזר את מסעם של האנשים שנדחסו כסרדינים על סיפונה של קליפת האגוז הזאת: חבולים ואבודים, ניצולים בלי עתיד, שבויים בחלומם, מבוהלים - וגיבורים.

ניצולים בלי עתיד, שבויים בחלומם, מבוהלים - וגיבורים

פסיפס מקצועי מאוד, קצבי ורהוט של מלאכת תחקיר מצוינת ועריכה דינמית של עדויות הרכיב את הסיפור, כשכל קול דובר הוביל אותו אל שיאים חדשים. גם מי שידע כי הבריטים עשו מאמצים כבירים להשתלט על אקסודוס ולמנוע ממנה להגיע לחיפה, שמע כאן לראשונה ויכול היה לחוש כיצד נגחו המשחתות הבריטיות בספינה האזרחית הזאת, כיצד נלחמו יושביה בזעם קדוש מתוך ידיעה שיובסו, כיצד שבו לאחור, הוגלו לקפריסין ומשם הוחזרו לאירופה והיו לסמל רב עוצמה למאבקם של היהודים לבית לאומי משלהם. מתוך דפי ההיסטוריה הרשמית, עלו רגעים נדירים ויפהפיים של תיעוד, כמו הרגע בו 14 ספינות בהן כלואים מגורשי אקסודוס בדרך לאירופה, עוצרות בלב ים כדי לחלוק כבוד אחרון לתינוק בן שעתיים שמת על סיפונה של אחת הספינות.

גיבוריה של אקסודוס לא חושבים שהם גיבורים ולא עשו דבר כדי "למתג" את עצמם ככאלה, ולכן לא יהיו כוכבי הברזיה היום. את סרטם המצוין של אורי בורדה ואיציק לרנר, שלקח אותם למסע נוסף מאירופה אל חופי החלום שלהם, צריך להפיץ בבתי ספר תיכוניים לפני שיהיה מאוחר מדי. אולי כבר מאוחר מדי.