השתיקה יפה להם
"השתיקה של לורנה" אינו פסגת יצירתם של האחים לוק וז'אן פייר דארדן, אך גם כאן הם מצליחים לספק חוויה קולנועית עזה וייחודית. ארז דבורה משבח
לורנה (ארטה דוברושי המצוינת) היא מהגרת אלבנית שחיה בליז' שבבלגיה. היא מנסה להגשים את חלומה לפתוח מסעדה עם אהוב ליבה סקול (אלבן אוקאז'), ולשם כך נכנסת לעיסקה שכורכת את הגשמת חלומה באפשרות מותו של אדם אחר.
זהו הבסיס העלילתי לדיון המוסרי של "השתיקה של לורנה", סרטם האחרון של לוק וז'אן פייר דארדן, צמד אחים הנמצא בקצה הקודקוד של היוצרים החשובים בקולנוע העכשווי. סרטם החדש, גם אם אינו מופתי כמו "רוזטה" ו"הבן", עדיין יוצא דופן בעוצמתו הרגשית.
סדרת האירועים המתפתחת החל משלב זה ממחישה שוב את יכולתם יוצאת הדופן של האחים דארדן לבחון מציאות, לזקק אותה, להציג דמויות אנושיות במלוא מורכבותן וחולשותיהן, ליצור הבנה עמוקה של הדילמות איתן הן מתמודדות ולהקנות חווייה רגשית עזה הנובעת מהדרך בה אנו חווים את מצבן.
לא על המציאות לבדה
הכוח הטמון בסרטיהם אינו נובע רק מיכולתם להציג עוולות ביחסי הגומלין בין בני אדם. חייהם ומותם של עובדים זרים, מאבקה של נערה ענייה להישרדות, נגר החונך צעיר שהרג את בנו ואב צעיר המוכר את בנו – כל אלו הם סיפורים שבאמצעותם עוסקים הדארדנים בשאלות מוסריות ופילוסופיות כמו ערכם של חיי אדם, חופש הבחירה, היכולת לסלוח ואפשרות הכפרה על חטא כלפי אחר.
"השתיקה של לורנה". נגיש יותר מסרטיהם הקודמים של הדארדנים
הם אמנם מתחילים מהמציאות החברתית, אך באמצעות אסתטיקה קפדנית וסגפנית הם מזקקים מציאות זו והופכים את החוויה של המרחב בו פועלות הדמויות והרגעים המכריעים בעלילה למשל דתי שאינו נופל במאומה משיאי יצירתם של קז'ישטוף קישלובסקי ("הדקלוג") ורובר ברסון ("הנידון למוות ברח").
"השתיקה של לורנה" נגיש יותר מסרטיהם הקודמים. "הבן" (2002), אולי סרטם הטוב ביותר, עקב במשך מרבית השעה הראשונה אחר הגיבור. רוב הזמן הוא צולם מגבו בעודו מבצע מלאכת נגרות, וכל זה מבלי שלצופים יהיה מושג ברור לגבי פשר מעשיו.
שיא סגנוני זה אפשר לצופים - אלו שלא ברחו מאולם הקולנוע - לחוות את רגעי הגילוי בחציו השני של הסרט במלוא עוצמתם. "לורנה", לעומת זאת, מכיל מרכיבים ברורים של מתח ואפילו אלמנטים "נוארים", עד כמה שהסגנון הריאליסטי והאנטי-ז'אנרי במהותו של יוצרים אלו מאפשר.
יתרון האי-ודאות
לורנה היא סוג של פאם פאטאל, אבל בניגוד לקריקטורה ההוליוודית של אישה חזקה ומסוכנת היא מנסה לתקן את ההחלטה השגויה אותה ביצעה לפני תחילת עלילת הסרט, לשנות את המסלול לפני הנפילה לתהום מוסרית. כדרכם, מוצאים הדארדנים דרכים ייחודיות ואפקטיביות למקם את הצופים ביחס לדילמות של הדמות.
מתוך הסרט. המידע החסר עושה את ההבדל
בכמה נקודות במהלך הסרט הצופה נתפס מופתע. פיסת מידע הכרחית לא הוצגה בפניו, או שבהתנהגותה של לורנה חל מפנה לא צפוי. המידע החסר הוא כלי שבאמצעותו מומחשת התפתחות מציאותית החורגת מנוסחה עלילתית. ההתנהגות הלא צפויה של הגיבורה היא ביטוי לסירוב של היוצרים לעצב דמויות באמצעות רדוקציות פסיכולוגיות.
רגעים אלו מוכיחים כי גם אם למראית עין סרט זה נגיש יותר מעבודותיהם הקודמות, הוא עדיין מכיל יסודות צורניים מקוריים, והם מצליחים להוליד לא רק
טלטלה רגשית בקרב הצופים אלא גם מימד רעיוני הנסמך על חוויה זו.
הפשטות היחסית של הסרט כדרמה נגישה ומותחת מתערערת ככל שהסרט מתפתח. מיחסים ואילוצים ברורים שביניהם צריכה לורנה לתמרן, הסרט נע לעבר סוג של אי בהירות פסיכולוגית בהתנהגותה של הדמות. כאשר ההצדקה לפעולותיה אינה יכולה להינתן במישור התכליתי של מטרות בעולם, היא יכולה להיות מובנת בהקשר של מחויבות מוסרית. התפיסה הסגנונית הקונבנציונלית יותר של הסרט היא, על כן, מתעתעת. זוהי מניפולציה המקלה על הכנסתם של הצופים לתוך עולמם הלא פשוט של האחים דארדן.
