אם יש משהו שהעונה השלישית של "פאודה" הבהירה זה שהיא בשיאה כאשר היא מממשת את שמה. כאשר המסתערבים מסתערבים. לאורך חציה הראשון של העונה הזו היא המשיכה את מגמת ההתדרדרות של קודמתה, ואז היחידה חדרה לעזה במרדף אחר צמד החטופים הישראלים. פתאום נזכרנו למה כל כך אהבנו את הסדרה הזו. כשהגיבורים מוקפים באויבים בלי שאף אחד יכול להושיע אותם במקרה הצורך, אפשר היה להרגיש את האימה אופפת, את העצבים נמרטים. עזר מאוד גם שריף נאמן מופלאה בתפקידה כיערה, החטופה הישראלית. היא הפגינה יכולת יוצאת דופן לרגש, מה שהפך אותה ללב הפועם של כל המבצע הזה ושל חלקה השני של העונה, ממש עד לפינאלה.
הנסיקות האלה של "פאודה" ממשיכות למצב אותה כאירוע טלוויזיוני. כן, חלק ממערכות היחסים בה, כאלה שמתרחקות מהסכסוך ובפרט הרומנטיות שבהן, ממש מביכות לצפייה. כשמדובר בדורון ושירין (לטיסיה איידו) העוצמה כבר הייתה מובנית בפנים, חוליה בשרשרת של טרגדיות על אוהבים שהכוכבים הפרידו ביניהם. אבל במקרה של דורון והילה (מארינה מקסימיליאן במשחק כל כך לא משכנע) או אצל שגיא ונורית (עידן עמדי ורונה-לי שמעון), החולשות של הסדרה נחשפות במלוא רפיסותן. וכן, כמעט בכל פרק יש רגעים שבהם צריך להשעות את ההיגיון כדי ליהנות ממנה באמת. ולמרות זאת, "פאודה" תמיד חוזרת לעמוד על הרגליים. מבחירות קלושות של הדמויות ושל התסריט צומחים רגעים מצוינים שמקשים לא למחול לה, והמתח שהיא מייצרת כה הדוק עד שהוא מגהץ את שאר קמטיה.
מאז ראשית דרכה תיארה "פאודה" את הקורבנות הקטנים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. משפחות שנקרעות, אהבות שנחצות, מעגל שמזין את עצמו ללא הרף. ככה ממש היא התחילה - בחתונה שבה החתן נהרג מירי ישראלי ובעקבות זאת גויסה כלתו האבלה להיות מחבלת מתאבדת. דורון קביליו (ליאור רז) ובשאר חמדאן (עלא דקה) הם הד של אותו סיפור. מסכת של לבבות נשברים ונזקים היקפיים - במקרה הזה הבחור הצעיר שדורון היה לו כדמות אב ועכשיו גילה שנבגד על ידו, ובעצמו מסומן כמשת"פ.
בשאר נכנס לחייו של דורון בזמן שבנו האמיתי התכחש אליו, וגם מאמן האגרוף של הצעיר מילא חלל שהותיר אביו האמיתי, ג'יהאד (ח'ליפה נאטור), מחבל שנפקד מחיי בנו כאשר היה אסור בכלא הישראלי שנים רבות. המהלך של דורון, שאמנם ניצל את בשאר ומשפחתו אבל גם התחבר אליהם בכנות, וההשלכות שהגיעו אחרי כן - יצרו קרע גדול בין השניים.
זו הטרגדיה המתמדת של הגיבור. הוא כנראה לעולם לא ייהרג על משמרתו, אבל יסבול כאיוב (הדמות המקראית, לא הקפטן). דורון איבד את אשתו, גיסו, זוגתו, אביו, חברו ליחידה, ואת הצעיר הערבי שבאמת התחבר אליו. מפלצת שיצר שבמו ידיו, מתוקף תפקידו ומחויבותו.
מכאן והלאה ספוילרים לפרק האחרון.
האמוציות האלה אפקטיביות, בין היתר, כי הן כל כך מוכרות מהמציאות שאנחנו חיים בה. יערה היא עוד קורבן עצוב של הסכסוך. ונורא ככל שיהיה - כך גם בשאר. בין כל האקשן מגניבה "פאודה" באומץ את האמת הזו, הנצחת מעגל שאיננו כלה. אביו של בשאר בחר בדרכי חבלה, הישראלים ניצלו משפחתו כדי להגיע לטרוריסט אחר, מפקירים בכך את הצעיר לגורלו ומאלצים אותו ללכת בדרכי אביו. את העונה בשאר מסיים באותה דרך שג'יהאד התחיל אותה - מחבל רצחני שנוקם במשת"פים, רוצח חפים מפשע ומסיים בכלא הישראלי. בין לבין חיים אבדו וחיים ניצלו. כך זה גם ימשיך.
כל פרקי העונה השלישית של "פאודה" זמינים ב-yes.