$
קולנוע וטלוויזיה

אדרנלין בשמים: "בלאדשוט" בכיכובו של וין דיזל הוא סרט מכות ניאנדרתלי

הפקת הענק החדשה מאולפן סוני קיבלה תקציב נכבד שכלל צילום בפילם: הסרט אפקטיבי לפרקים ונראה כאילו נשלף מבנות ה-80

יאיר רוה 10:2315.03.20

"בלאדשוט" הוא סרט חדש משנת 2020, בהפקת אולפן ענק (סוני), עם תקציב נכבד - שכולל צילום בפילם, דבר השמור בימינו לסרטים יקרים עם יוצרים אנינים - ועם מפיק שיודע דבר או שניים על שוברי קופות (ניל מוריץ, האיש מאחורי סרטי "מהיר ועצבני").

 

 

אבל למרות זאת הוא נראה בדיוק ההפך: כמו סרט ישן ומיושן, עם תקציב זעום שיש לו מראה ומנטליות של חלטורה מחברת הפקות קטנה ונואשת. אולי מתוך הבנה שקלושים סיכוייו של סרט כזה להצליח כיום הוא אכן המתין על מדפי האולפן שנתיים, וזה בוודאי לא מקרי שהוא יוצא למסכים בתזמון שתופס טרמפ על העובדה שלכוכב שלו, וין דיזל, יוצא עוד רגע סרט חדש בסדרת "מהיר ועצבני". הכל בסרט הזה זועק "סוג ב'".

“בלאדשוט". בנוי מחלקי חילוף משומשים ממש כמו הדמות הראשית שלו “בלאדשוט". בנוי מחלקי חילוף משומשים ממש כמו הדמות הראשית שלו צילום: Sony/Columbia Pictures

 

וין דיזל, שככל הנראה לא מוכן לשחק בסרטים אם אין להם פוטנציאל להפוך לסדרת המשכונים, מגלם את הדמות הראשית מסדרת קומיקס העוסקת בחייל שאחרי מותו מוחזר לחיים וזוכה לשדרוג ביומכאני שהופך אותו למכונת הרג שמסוגלת לרפא את עצמה מכל פציעה. זה לא רק נשמע כמו משהו שראינו מתוצרת שנות השמונים והתשעים - מ"האיש השווה מיליונים", "רובוקופ" ועד "חייל אוניברסלי" - זה גם נראה כמו סרט שהוטמן בכספת בשלושים השנים האחרונות ורואה אור יום רק כעת. כבר מתחילת הסרט ניכר שאף אחד לא טרח לעדכן לו את מערכת ההפעלה למודל המאה ה־21.

 

"בעבור זה אנחנו נלחמים", אומר החייל הגיבור לפיקודיו בתחילת הסרט למראה אשתו הבלונדינית, שמוצגת רק ממותניה ולבושה שמלה שקופה. אותה אשה שבסצינה הבאה תהיה איתו במיטה, ובסצינה שאחרי זה תוצא להורג על ידי רוצח פסיכופט שמאזין ל"רוצח פסיכופט" של טוקינג הדס, במה שיהיה האירוע שיהפוך את גיבורנו למכונת הרג ונקמה. מי עדיין כותב ומביים סרטים ככה?

 

"בלאדשוט", לפיכך, הוא סרט מכות ניאנדרתלי, טבול כולו בטסטוסטרון, מהסוג שז'אן־קלוד ואם דאם ודולף לונדרגרן עשו בשנות התשעים. בהמשך הסרט יצוצו כמה רעיונות מעניינים - ממוחזרים כולם - על חייל, חציו אדם חציו מכונה, שמגלה שהוא למעשה עבד לפקודות מחשב, והוא נאבק להוכיח שרצון חופשי חזק יותר מגורל מוכתב מראש. גם הרעיון של עולם וירטואלי שמוצג בראשו של הגיבור כמציאות מוחשית עד כדי חוסר יכולת להבחין בין האמת והסימולציה, נראה כמו שאריות מסרטי סוף המאה הקודמת, מבלי שתתווסף להם תובנה חדשה.

 

לכן כל מה שנשאר לסרט לעשות הוא להפליא את מכותיו, וכאן הוא דווקא מתגלה כאפקטיבי לפרקים: סצינת קרב יריות חביבה בתוך עננת שקי קמח מתפוצצים ומתפזרים באוויר, ועוד מרדף וחצי או קרב אגרופים משודרג בין חיילים קיברנטיים. רגעים חביבים של אדרנלין, לו היה זה עולם שאין בו ערוצי סרטים ו־vod שבו סרטים כאלה זמינים בסיטונות.

 

"בלאדשוט" הוא סרט שמגיע ללא צפיות ומצליח לעמוד בהן. הוא נראה מתוכנת ובנוי מחלקי חילוף משומשים ממש כמו הדמות הראשית שלו. וכמותה, הוא סרט שכולו שרירים, ובלי שכל.

x