צוחקים עם המתים

תחת מאבק ההישרדות הבלתי אפשרי, מסתתר בלא מעט סרטי זומבים וסרטים פוסט-אפוקליפטיים, איזשהו חלום כמוס על חופש טוטאלי, על שוטטות חסרת גבולות ומגבלות בארץ ללא חוק. ב"ברוכים הבאים לזומבילנד" (במקור רק "Zombieland"), קומדיית האימה החדשה של רובן פליישר, התשוקה לחופש זוכה לביטוי קיצוני ומזוקק: במקום חיפוש נואש אחר קופסאות שימורים בסופרמרקט (ע"ע "על העיוורון"), ישנו מסע מופרע ומופרך שבמרכזו חיפוש אחר ממתקים, בתי מפורסמים ופארק שעשועים.

"ברוכים הבאים לזומבילנד", יש לציין, אינו באמת סרט זומבים. ממש כמו מקור ההשראה שלו, "מת על המתים" הבריטי (במקור "Shaun of The Dead") מ-2004, המתים-חיים נמצאים כאן על תקן ניצבים בלבד, תפאורה לקומדיה שמשלבת בין שלל סוגיה המוכרים - סלפסטיק, רומנטיקה, אחוות גברים, סיפור התבגרות ונדודים. אם באימה של ממש חפצתם, הגעתם למקום הלא נכון. אבל כקומדיה, זהו אחד הסרטים המהנים והמבדרים ביותר שיצאו מהוליווד בשנה האחרונה.

הגיק, הרדנק וצמד המעצבנות

הפיינליסטים של "הישרדות - זומבילנד"

רביעיית הגמר הזו של "הישרדות - זומבילנד" מצליחה, למרות התככים, השקרים והפערים המהותיים בתפיסת העלם, לגבש ברית ברזל ולהפוך למשפחה אלטרנטיבית של ממש.

יחדיו הם יוצאים למסע אל עבר פארק שעשועים הזכור לבנות מילדותן, בתקווה לשחזר שם איזושהי חוויה שתשלוף אותן מהמציאות הלא-ממש אכזרית של ארצות הברית מוכת הזומבים.

והרי תזכורת: יש גם זומבים בסיפור

בניגוד לאותו פרק מוצלח בסיפור, לרוב אורכו "ברוכים הבאים לזומבילנד" חסר את השנינות הבריטית האופיינית שהפכה את "מת על המתים" - שהוגדר כקומדיה רומנטית לכל דבר, רק עם זומבים - ללהיט קאלט.

מצד שני, יש משהו שטותניקי וכייפי יותר בוורסיה האמריקנית: 88 דקות ברוטו בלי רגע דל, עם אקספוזיציה קצרה ויעילה שמפגישה בין הגיבורים, מציגה אותם ושולחת אותם למשימה המרכזית.

לא מתבזבזות כאן דקות ארוכות על דיאלוגים או פיתוח דמויות. הכל כאן פשוט ורדוד יותר, אך מבדר לא פחות.

ייתכן שהבעיה המשמעותית היחידה של "ברוכים הבאים לזומבילנד" נובעת בדיוק מהמחויבות הזו להנאה המזוקקת של הצופים: לא פעם נדמה שפליישר והתסריטאים היו מעדיפים להשכיח מכם את עובדת קיומם של הזומים בעולם בו מתרחשת העלילה.

בשום שלב בסרט הם לא הולכים עם האלמנט הזה עד הסוף, ובוחרים שלא לנצל את מלוא הפוטנציאל הקומי שלו. אין כאן ולו ניסיון אחד לגרום לצופה לקפוץ בכיסאו, דבר שיכול היה להפוך את הצפייה בסרט לרכבת הרים של ממש. ההחלטה להפיק את סרט ההמשך בתלת-מימד מעידה, יש לשער, על הכוונה לפתור את הבעיה הזו בפרק הבא.