אמנם יש לי דז'ה וו מטורי הביקורות הקודמים על "ארץ נהדרת", אך אין מנוס מלהודות ש-2020 זו השנה המושלמת עבורה: בחירות, קורונה, מחאות, ריאליטי משובח –מה עוד אפשר לבקש? טוב, אולי הייתי מוותרת על הקורונה, אך אין ספק של"ארץ" יש מספיק חומר כדי לשדר מהדורה מדי ערב, ולא אחת לשבוע..

עם זאת, אין זה אומר שיש לדחוס את כל הסיפורים הלוהטים של החודשיים האחרונים – לפרק אחד בן 45 דקות. אפילו המערכת המשומנת שנקראת "ארץ נהדרת" לא באמת מסוגלת להתמודד עם העומס – ובמבחן התוצאה, התוצר לא מספיק טוב. 

את פינת הפוליטיקה קיבלו זרחוביץ' בחיקוי לא מספיק מעניין של יולי אדלשטיין ורועי בר נתן כאמיר אוחנה המחופש - ועל הדרך כיסו את משבר הקורונה ואת סערת החוקים לשעת חירום. את הטירוף באמריקה קיבלנו כמנה של טראמפ הבוזז סניף מקדונלד'ס, ולילדים קרצו כשהביאו את מרגי (בגילומו של אורי לייזרוביץ' המצוין) שחידש את להיטו "לא יוצא למסיבות" – כשיר הלל למסכה הסטרילית שנקרא: "שבי לי על הפנים". לא נגענו, מה שנקרא.

אם לא די בכך, אפילו דמויות קבועות ואהובות כמו ליאורה (תום יער המוכשרת) ובנה, שפע, נקלעו למערכון שלא התרומם על ניתוק הילדים מהמסכים ואת הרומנים מ-2010 (זוכרים את קוריצה?) החליפו יובל סמו ואודי כגן כוורסיה מחודשת שלהם – הפעם כאזרחים ממונטנגרו, המנסים לשכנע אותנו להגיע לארצם, באייטם ארוך, מסורבל ועם מבוא משונה (מי שמע אי פעם מונטנגרי מדבר?).

מה שבטוח, טל פרידמן תמיד מציל את המצב: נתעלם מהעובדה שחיצונית הוא לא דמה לפרופסור לס במיל (מי חשב שפאה ומשקפיים זו הדרך להיראות כמו הפרופסור?), אך מהרגע שפצה את פיו עם ה"קורווווונה" המפורסם של לס, הייתי על הרצפה. "ארץ" כמובן מודעים לנשק הסודי המצוין שלהם, ולכן פרידמן נכח כמעט לאורך כל המהדורה בדמותו של לס, משגר לאוויר שלל אמירות קורעות מצחוק כמו: "הם לא קורבנות – הם חולי פירסום" ו"הם לא מונשמים – הם מתעצלי נשימה". כמעט חוצה את הגבול בין מצחיק לפוגעני – אבל גאוני, ללא ספק. אכן לא רחוק היום שלס יופיע על בימת הפסטיגל עם לי בירן ואליאנה תדהר, אני יכולה לראות את זה קורה.

נוסף על פרופסור לס האייקוני, מינפו את הפרק גם הדמויות האורחות שהפציעו לראשונה ב"ארץ" – אשר המשותף להן הוא העובדה שהן קומיות לא פחות, גם בחייהן האמיתיים. פאנל "הכרישים "שנוצר וכלל משום מה גם את ביבי (היו חייבים לדחוף את רוה"מ איפשהו בפרק) סיפק חיקוי מושלם של רועי בר נתן כדובי פרנסס המשקיע, חמוש בשני טון ג'ל לשיער, גרביים צבעוניות ושק מילים מחורטטות באנגלית.

לצידם, הבריקה עלמה זק כנואמת הדרמטית מפרשיית ה- 5G שטלטלה את הרשתות החברתיות בעודה שואגת בדמעות מול קהל שבוי על ילדה החושש שיחדירו לו צ'יפים לגוף. במציאות כזו, מי צריך חקיינים? המציאות עושה את העבודה לגמרי לבד.

בקיצור, עם גן עדן של פאנצ'ים שכזה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) – לגמרי ציפינו ליותר. ואסיים במסר למולי שגב והחברים ב"ארץ" – בציטוט קלאסי מאת הצווחנית בנאום החיישנים:" תתעוררו!".