ראשית, נפתח עם אזהרת צפייה לצופים שמאז ירידתה של "אחוזת דאונטון" יושבים מול המסך עם סלסילת קש ומפה משובצת, ומצפים להזדמנות הבאה לצאת עם האצולה הבריטית ללאנצ'ן בגן: "בלגרביה", המיני-סדרה החדשה של ג'וליאן פלואוז (המשודרת ב-HOT ו-yes), היא לא ממלאת המקום של המלכה האם. למרות שנוצרה בדיוק על ידי אותו צוות יוצרים, מדובר בשני מוצרים שונים. ואם להיות כנים, "בלגרביה", שהחלה כספר שכתב פלואוז, שגם אחראי על העיבוד לסדרה, הרבה פחות סוחפת, מהנה וצבעונית מ"דאונטון", מעל המדרגות ומתחת להן.
"בלגרביה" - טריילר
"בלגרביה" היא שכונה אמידה במרכז לונדון, שנבנתה בתחילת המאה ה-19, ופלואוז, שיצר לעצמו שם כמספר מוכשר של דרמות תקופתיות, חוזר לזיווג האהוב עליו – כסף ומעמד בחברה הבריטית – ולעלילות שממחישות את יחסי הגומלין ביניהם. סופיה ואדמונד הם זוג שהתאהב למרות הבדלי המעמדות הברורים ביניהם – היא בת של סוחר שעלה לגדולה אבל לעולם כבר לא ירכוש לעצמו את גינוני האצולה, הוא בן למשפחה ממעמד גבוה מאוד באנגליה של המאה ה-19. סיפור האהבה הבין מעמדי המתבקש בסדרה מהסוג הג'יין אוסטיני, הופך לטרגדיה כבר בשלב די מוקדם של הפרק הראשון. כשהעלילה מזנקת 25 שנה קדימה הוא הופך לסיפור אהבה חוצה מעמדות מסוג שונה – האמהות של הנאהבים הצעירים, שמגלמות טנזין גרג ("אפיזודס") והארייט וולטר ("על תבונה ורגישות"), מגשרות על פערי המעמדות ביניהן כדי לכונן חברות אמיתית, המבוססת על האובדן שחוו.
נשים חזקות, שמקדמות שינויים חברתיים כשהן אזוקות במחוך החברתי, היו מאז ומתמיד הדמויות האהובות על פלואוז, ו"בלגרביה" היא לא יוצאת מהכלל. וגם כאן הוא יספק לכל מי שדרמות בריטיות תקופתיות הן כוס תה המנחה שלו את הסחורה המובטחת – אסתטיקה נהדרת עם שחזור תקופתי יפהפה, משחק מעולה של העילית האנגלית (פיליפ גלניסטר בתפקיד הסוחר הנובוריש, לצד שתי הנשים) ואותה נימה דקה של גינונים טקסיים שמשאירה הרבה מקום לסאבטקסט ומאפשרת לנו להימלט לתקופה אחרת, מעודנת יותר.
אלא שפלואוז מתקשה ליישם ב"בלגרביה" את מה שהפך את "אחוזת דאונטון" למוצלחת כל כך – הפחת רוח חיים אנושית בדרמה תקופתית, עם דמויות עגולות ודיאלוגים רגשיים תחת מעטה של מניירות תקופתיות ומלתחות עתיקות. אולי זו העובדה שמדובר במיני סדרה בת שישה פרקים, מה שלא מאפשר לסעף את העלילה יתר על המידה, והופך את "בלגרביה" למעט יותר מוסדרת ומוסללת. ואולי זו העובדה שמדובר במוצר שאמור לפנות גם לקהל אמריקני, בהיותו שיתוף פעולה בין חברת הפקה בריטית לערוץ הכבלים Epix בארצות הברית. ככה או ככה, "בלגרביה" נאלצת להסתפק בדמויות עציות משהו, בעלילה שגוררת רגל ובעיקר בהעדר ההומור הנהדר, זה שמנע מ"אחוזת דאונטון" לקחת את עצמה כל כך ברצינות.
"בלגרביה" עדיין מהנה לצפייה, במיוחד לחובבי הז'אנר. אבל את הפלא של "דאונטון", הנס שמיזג את היתרונות הממכרים של אופרת סבון עם האיכויות של דרמה משובחת, פלואוז לא הצליח לשחזר. מסרו את געגועי למגי סמית'.
