"בשבילי אתם מתים" התעלתה על עצמה בעונה חדשה ומבריקה

"בשבילי אתם מתים"
"בשבילי אתם מתים"

אחרי שהסוד הגדול נחשף בעונה הראשונה, הסדרה מוכיחה שהסיפור רחוק מלהסתיים עם סודות חדשים, כתיבה מצוינת ושתי שחקניות מעולות

10 במאי 2020

באמצע העונה השנייה של "בשבילי אתם מתים" (זה לא ספוילר) הבן הצעיר של ג'ן מתכונן להופיע עם להקת הילדים של הכנסייה ששרה להיטי פופ שעברו התאמה נוצרית (תקשיבו למילים, זה מצחיק). אין כמעט סדרת משפחה אמריקאית שבה אין סצנה מרגשת/קיטשית/בלתי נסבלת כזו, שבה ההורים והחברים של ההורים מגיעים לתמוך בילד המוכשר, יותר או פחות. אלא שבניגוד ל"מיליון דברים קטנים", למשל, כאן התסריט מצדיק באופן משכנע לחלוטין את נוכחותן של כל הדמויות הבוגרות, ומפיק מטעמים מתגובותיהן השונות לאירוע. שלא לדבר על זה שהמסר החיובי המסכם את הסצנה הפוך מזה המקובל.

בחרתי להתחיל את הביקורת שלי על העונה השנייה של הסדרה הנהדרת של ליז פלדמן דווקא עם הסצנה הצפויה הזאת, משום באופן שהיא מרעננת תבנית סיפורית שנשחקה עד דק, היא חושפת את האיכות המשובחת של הכתיבה בסדרה כולה. העונה הראשונה של "בשבילי אתם מתים" תיארה את החברות האמיצה שמתפתחת בין האלמנה החמוצה ג'ן (כריסטינה אפלגייט), וג'ודי הרוחנית והמתוקה שנהגה במכונית שדרסה את בעלה (לינדה קרדליני). היא הוגדרה כקומדיה שחורה (ולכן היו שהתלוננו שהיא לא כזאת מצחיקה), אבל למען האמת מדובר באלכימיה של דרמת אבל מרגשת, מותחן בלשי, סיפור מרומם לב על אחווה נשית ועל כפרה, וגם קומדיה מפולפלת, והחיבור בין שתי השחקניות הניב זהב.

"בשבילי אתם מתים"
"בשבילי אתם מתים"

אחרי שהסוד שהניע את העונה הראשונה נחשף, תהיתי כיצד הסדרה תמשיך משם. אני שמחה לבשר שהעונה החדשה טובה עוד יותר מהראשונה. עכשיו שאנחנו מכירים את צפונותיהן של שתי הגיבורות הכה שונות זו מזו, הסדרה מציידת אותן בסוד חדש ומעמיסה על כתפיה של ג'ן סוד משל עצמה, שמעצים את הסיבוך המוסרי שהיא ואנחנו מתמודדים איתו. הדמויות (גם המשניות) ממשיכות לגדול ולהתפתח בצילו של הסוד, ואליהן מצטרפות שתי דמויות חדשות ומוצלחות שמוסיפות עניין רומנטי, בלי להפר את האיזון המדויק בין המרכיבים המנוגדים של הסדרה. בפרק התשיעי אנחנו מתוודעים גם לאמה הבעייתית של ג'ודי, ומדובר בהברקת ליהוק שלא נחשוף אותה כאן.

על אף השילוב בין תבניות נרטיביות מוכרות וצירופי מקרים מפתיעים (מסוגת אופרת הסבון), שתי הגיבורות שנושאות אותם משכנעות אותנו בספציפיות של דמויותיהן כנשים אמיתיות, שהולכות לסופר לקנות מזון, הרבה יין ונוזל להמסת גווייה. היחסים ביניהן מתוארים כרומן אפלטוני עם עליות ומורדות, ותגובותיהן המנוגדות לסיטואציות המאתגרות נובעות מאופיין שהוגדר היטב. לכן גם החיוויים הפמיניסטיים – "לעולם אל תגיד לאישה שהיא מגזימה בתגובתה. כי רוב הזמן התגובות של נשים לא מספיק מוגזמות. זאת התגובה שלי, משמע שאני מגיבה בצורה מושלמת" – אינם נשמעים כפויים, אלא משולבים בצורה מושלמת לתוך הדיאלוגים הקולעים. והלהיטים הישנים שמעטרים את הפסקול (כמו "Who's Sorry Now" של קוני פרנסיס) מתבלים את האירועים בפלפל ובפפריקה בדיוק במידה הנכונה.

כוח העל של הסדרה, שנכתבה ובוימה על ידי 12 נשים ושני גברים, נותר הופעותיהן המעולות של שתי הכוכבות, לחוד ובעיקר ביחד. אפלגייט מגלמת דמות של אישה סקפטית, עוקצנית ומרירה, שדוחה מעליה את רוב האנשים, ורק ג'ודי נדיבת הלב והצופים מסוגלים לאהוב אותה. מבחינות מסוימות היא בת דמותו של לארי דיוויד, שמתרגזת על דברים קטנים ובאמת מרגיזים, רק שאצלה זה גם ביטוי לכאב עמוק. היא מאוזנת על ידי קרדליני, שמצליחה להפוך דמות של פיה טובה שמביאה צרות לכל מקום אליו היא מגיעה לאישה כואבת ומלבבת. גורת כלבים מתוקה להפליא שאומצה על ידי כריסטופר, השותף של ג'ן, משמשת כמעין מטאפורה שלה. הכותבות מצאו דרך להחזיר גם את ג'יימס מרסדן, ולספק לו תפקיד יותר מעניין מכפי שהיה לו בעונה הראשונה.

גם בעונה הזאת הפרקים הקצרים מסתיימים בקליף האנגרים, שגורמים לנו לצרוך את כולה בבינג' המספק את כל סוגי הרגשות וההנאות. הסיום מבטיח עונה שלישית. I can't wait.

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"