$
קולנוע וטלוויזיה

בלי לערב הורים: ביקורת על הסרט "משפחת ווילובי"

סרט האנימציה בכיכוב ריקי גרווייס על החלום להיפטר מההורים, נע בין החמוד לאפל הוא גם חשיפה עולמית של חברת ההפקה הקנדית "ברון"

יאיר רוה 08:2004.05.20
זה היה שבוע מצוין למעריצי ריקי ג'רווייס ונטפליקס: גם עונה שניה ל"After.Life", הסדרה העגמומית שג'רווייס כתב, ביים ומככב בה, וגם סרט אנימציה לכל המשפחה שג'רווייס הוא אחד ממשתתפיו וממפיקיו. כל מי שמחבב את ההומור השחור הציני והאנטיפתי שלו בוודאי התמוגג. "משפחת ווילובי" הוא סרט האנימציה הראשון שמגיע אלינו מאולפני האנימציה היחסית־חדשים של חברת ההפקה והמימון הקנדית "ברון". כאולפן אנימציה "משפחת ווילובי" הוא החשיפה העולמית שלהם. עם קריס פרן, הבמאי והתסריטאי, שביים לפני כן את "גשם של פלאפל 2".

 

 

 

"משפחת ווילובי", בהשראת ספר הילדים של לויס לאורי מ־2008, הוא ההפך מסרט מתוק ומחמם לב, זאת למרות העובדה שהוא מלא בממתקים: משפחת ווילובי היתה שושלת מפוארת של אצולת כספים ועסקים שגבריה התגאו בשפמים ענקיים ממה שנראה כמו צמר במקום שיער, ובהצלחות מרובות בתחומי הכלכלה והתרבות. אלא שהדורות הולכים ופוחתים ולאבא ווילובי הנוכחי (מרטין שורט) יש שפם קטן ועלוב, כי אשתו (ג'יין קרקאוסקי) קוצצת לו אותו וסורגת משערותיו סוודרים. השניים כה מרוכזים בעצמם שאין להם זמן ורצון לגדל את ארבעת ילדיהם: טים (וויל פורטה), ג'יין (אליסיה קארה) ושני תאומים בשם ברנבי.

 

 

מתוך "משפחת ווילובי". רצף של החלטות פתאומיות נטולות הסבר מתוך "משפחת ווילובי". רצף של החלטות פתאומיות נטולות הסבר צילום: Netflix

 

ג'רווייס מדבב את דמותו של חתול רחוב שעוקב אחרי המשפחה ומספר את סיפורה, ומדי פעם מתערב בעלילה ומשנה את מסלולה. עד כאן אנחנו בטריטוריה של ספרות הילדים שעוסקים במשפחות שבהן הילדים צריכים ללמוד לשרוד לבד במציאות של נטישה והזנחה וגם הסרט הזה נע על הציר שבין החמוד לבין האפל, מין גרסת טים ברטון למאה ה־21.

 

הסיפור עצמו כמעט תמוה ובתחילה נראה כאילו הוא מומצא באופן שרירותי, אבל ככל שהוא נמשך "משפחת ווילובי" מתגלה כאותם סרטים שדווקא הולכים ומשתפרים. למשל: אחרי ההיכרות עם ההורים האדישים והילדים שהם הזניחו, מישהו משאיר תינוקת על מפתן דלתם. למה? ככה. הילדים קוראים לה רות, כדי שהם יוכלו להיפטר ממנה ואז להיות less־Ruth. משחק המלים הקטן הזה מאפיין משהו מההברקות הלשוניות שהסרט מעוטר בהן. ואז, כדי להיפטר מהתינוקת הילדים יוצאים למסע כדי להשאיר אותה על מפתן דלתו של בעל מפעל הממתקים העירוני. למה? ככה. מי זה ומאיפה הוא צץ? לא ברור. עוד החלטה עלילתית מעט אקראית שצצה בסיפור באופן פתאומי.

 

אחרי הגיחות הצדדיות והלא מהודקות האלה, הסיפור מתחיל באמת כשהילדים - בניסיון להיפטר מההורים הנוראיים שלהם ולהפוך את עצמם ליתומים - שולחים אותם לטיול מרובה סכנות מסביב לעולם. מרגע שהם לבד, ולחייהם נכנסת אומנת (מאיה רודולף), שהיתה הכי זולה שההורים מצאו, הילדים מגלים שחלום העצמאות יותר עצוב מהחיים עם הוריהם.

 

מכאן הסרט עולה ויורד ברצף משעשע של תהפוכות, שבהן הגיבורים מקבלים את מבוקשם ובהמשך מתחרטים על כך. הסרט, שמנסה להיות קודר בכל כוחו, לא לגמרי מצליח להכריע מה הוא רוצה להגיד על משפחות והורות, אבל יש בו מלנכוליה שעטופה בצבעי צלופן נוצצים שהופכת אותו לסרט משפחה לא אחיד, אבל גם לא שגרתי.

 

הסרט מנסה להיות קודר בכל כוחו, ולא לגמרי מצליח להכריע מה הוא רוצה להגיד על משפחות והורות. אבל יש בו מלנכוליה שעטופה בצבעי צלופן יפים
x