$
קולנוע וטלוויזיה

הסדרה “מנאייכ": נבונה, מותחת ועם צוות שחקנים מצוין

"מנאייכ" של רועי עידן, שעלתה לפני שבוע בכאן 11, מגיעה בטיימינג הנכון. היא מציגה פוליטיקה מסואבת בדרגים הגבוהים של כחולי המדים ואלימות קיצונית בנמוכים. הסדרה שווה צפייה ולו רק בזכות התפקיד הנפלא ששלום אסייג עושה בה

רותה קופפר 08:0410.08.20
בזמן שבטלוויזיה הישראלית המציאותית — כלומר בחדשות — נראית דמות השוטר כפוליטית, מוטה ולעתים אלימה נגד האזרחים, בטלוויזיה הבדיונית נראה המצב הרבה יותר גרוע. "מנאייכ" של רועי עידן, שעלתה לפני שבוע בכאן 11, לא היתה יכולה להגיע בטיימינג טוב יותר. היא מציגה פוליטקה מסואבת בדרגים הגבוהים של כחולי המדים ואלימות קיצונית בנמוכים, לא לגמרי ברור מי המפעילים את מי, אבל ברור שיש קשר.

 

 

בתוך כל הסיאוב, האלימות והפלילים שבמשטרה בסדרה, צץ ועולה השוטר הגיבור הישראלי. יש לו כבר איפיון מקומי. איזי בכר, כמו אברהם אברהם של "תיק סגור" לפניו, הוא איש מיושב, שקט, מיוסר, לא מאוד אהוד, שקדן, מקצועי ורודף צדק. אשתו אתי (אורנה פיטוסי), שופטת בבית דין לענייני משמעת — היא החתול השומר על השמנת, ולאיזי לגמרי במקרה יש כלב ממש גדול, פרוותי, ולא מאיים.

 

מתוך “מנאייכ". אלימות קיצונית ועיתוי מושלם מתוך “מנאייכ". אלימות קיצונית ועיתוי מושלם צילום: רואי רוט

 

המנאייכ הוא ההפך מהארי המזוהם, הוא איזי נקי הכפיים. איש מח"ש, שחוקר שוטרים. כידוע מסדרות וסרטי שוטרים אמריקאיים, זה תפקיד שלרוב אנחנו הצופים אמורים להסתייג ממנו (כי סדרות וסרטי משטרה מעודדים ערכים לא־דמוקרטיים, כן כן). הוא זה שמונע מהבלשים לעשות את עבודתם ההירואית, לעגל כמה פינות (כמו זכויות אזרח) ולהציל את היום.

 

הוא זה שעוצר את כל האקשן, כל הכיף. אבל לא כאן. כאן האקשן ממשיך. בסדרה הוא לא רק חוקר אלימות של שוטר, אלא ממש מתבקש לעשות את הדבר הנתעב מכל מבחינת הז'אנר — לחקור ללא ידיעתו שוטר חבר, מודל להערצה שלו, מישהו שהוא צמח לצדו בין לובשי המדים: ברק הראל (עמוס תמם). איזי לא עושה את זה ברצון, להפך. הוא מאמין ביושרו של ברק, ששוטר אחר — אלירן (עופר חיון) מאשים אותו במעשים קיצוניים ביותר, וטוען שהוא מנהל ארגון פשע קטן בתוך שורות המשטרה. אבל הבוסים, ובמיוחד הבוסית, סגנית ראש מח"ש רונית (מיה דגן), לא מותירה לו ברירה. היא רוצה שאיזי יחקור את ברק ומניעיה מגוונים ולא כולם גלויים.

 

מה עוד שאיזי כבר מריח את הסוף, את העוגות של מסיבת הסיום, ואז את הבריזה של הים — הוא כבר עשה רישיון לסקיפר והתכוון לצאת להפלגה מרגיעה של תחילת הפנסיה (נכון, הסדרה עומדת על כתפי הרבה סדרות וסרטי משטרה).

 

במקביל, הצופים נחשפים לפשעים שאכן נעשים וללא מעט אלימות. מהרגע הראשון הסדרה יוצרת מתח ושואבת את הצופים לתוכה. היא מתבשלת לאט באופן יחסי, וטווה רשת רחבה וסבוכה. "מנאייכ" עושה את כל זה בתבונה, בהקפדה על הפרטים ובאמינות. היא רצינית, אבל יש בה כמובן כל המרכיבים של סדרת משטרה טובה — אקשן, מתח וגם שנינות.

 

אבל מה שבאמת עושה את הסדרה למצוינת זה צוות השחקנים. אורנה פיטוסי מעולה, עמוס תמם משכנע ומתעתע, וגם לירז חממי, השוטרת שמצוותת למח"ש ונהפכת לסוג של שותפה של איזי, היא דמות מעניינת וסוחפת.

 

ומעל כולם ניצב שלום אסייג, סטנדאפיסט עם הומור מאוד מובחן, שמצליח בשנייה אחת להשיל מעצמו את התדמית שאותה בנה במשך עשרות שנים, ולהפוך לגיבור דרמטי עמוק ומרגש. נותר לאחל לו להישאר על אדמה יציבה, ולעשות סדר בקרב המשטרה בעוד כמה מקרים, לפני שיניח את התג והאקדח וייצא לים.

x