21 באוקטובר 2020 בשעה 10:31

"שעת נעילה" – ביקורת: אפקטיבית ומרשימה בשחזור מלחמת יום כיפור, למרות המגרעות

"שעת נעילה". צילום: ורד אדיר.

לסדרת המלחמה הישראלית "שעת נעילה" יש כמה פנים: תקציב הענק שלה איפשר שיחזור וצילום של טנקים, מוצבים ושאר אביזרים וכלים אותנטים שבאמת היו בשימוש במלחמת יום כיפור, ברם כשאפקטים ממוחשבים צריכים לפוצץ טנק, זה לא נראה אמין במיוחד. ישנן כמויות אדירות של שחקנים ושל ניצבים, כראוי לאפוס במימדים שלה, אבל קשה להגיד שאיכויות המשחק אחידות ולפעמים גם ניצבים או שחקנים-לסצינה מצליחים לפגום את האמינות שלה (חלקים מסצינת הפריצה למוצב החרמון למשל). למרות אלה, מה שאני הייתי מגדיר כמטרת העל, מושגת: המחשה מרשימה של המלחמה (הרשמית) שגבתה את מנין הקורבנות הגדול ביותר מאז קום המדינה ומלחמת העצמאות, כפי שקרתה בשטח, מה שיאפשר לקהל הרחב להתחבר אליה הרבה יותר.

לבמאי ירון זילברמן ("ימים נוראים" זוכה האופיר על רצח רבין) יש תסריט רב דמויות, וליהטוט בתוכו הוא משימה לא קלה. עם השחקנים הראשיים והפסקול העשוי בהקפדה, זילברמן מצליח להמם עם תיאור מכאיב של האירועים, האימה, ההצלחות והבלאגן ששוררים בזמן מלחמה, ובד בבד מקבץ את הגלריה הענפה של הסיפורים שנפגשים זה בזה אל תמונה קוהרנטית וברורה של מה שקורה.

"שעת נעילה". אביב אלוש. צילום: ורד אדיר.

ומלחמה היא באמת בלאגן, בטח כזו שנכפתה עלינו בסוג-של-הפתעה. כנגד הכאוס בשטח, בחר זילברמן יפה לשלב קטעים מארכיון הערוץ הראשון (אשר לרשותו של 'כאן 11', גוף השידור העיקרי מאחורי "שעת נעילה"), בו נראים הגנרלים כמי שידעו שמלחמה מתגבשת אבל העדיפו להסתפק באזהרת האויב, מתוך התבשמות בהצלחת מלחמת ששת הימים. חייל המודיעין המשונה אבינועם (בגילומו של שחר טבוך) מציג את הסיפור של אלה שניסו לבשר על פרוץ המלחמה אבל נתקלו בחוסר אמונה שהושפעה מהצמרת.

על המחדלים הללו כבר שמענו בשלל הסרטים התיעודיים שנוצרו על מלחמת יום כיפור, וגם בסרטי טלויזיה מומחזים דוגמת "שתיקת הצופרים". על כן מרענן לראות ב"שעת נעילה" תצוגה עלילתית מושקעת של סיפורים מהשטח בזמן המלחמה שלא נראו כבר שני עשורים מאז "כיפור" של עמוס גיתאי, והתשבוחות על הכוונות הנכונות לצוות התסריטאים בהובלתם של רון לשם, עמית כהן ודניאל אמסל.

"שעת נעילה". שחר טבוך. צילום: ורד אדיר.

אני משוכנע שדמותו של אבינועם מבוססת על עמוס לוינברג, הלא הוא 'הקב"ר המזמר' ממוצב החרמון במלחמה הזו (הדמות של החייל הצעיר אף מתריעה כי יש במוחה פרטים על סוכני מוסד – הרבה מעבר למה שהסיווג הבטחוני שלה מתיר לדעת). מלבד סיפורו של אבינועם-לוינברג, הסיפורים האישיים האחרים כאילו סימנו וי על מי שצריך לדבר עליו בחברה הישראלית באותה התקופה כראי של היום: עיתונאי תל אביבי בוהמי (ליאור אשכנזי), קיבוצניקים, הפנתרים השחורים (עופר חיון, מאור שוויצר ואימרי ביטון), וחיילות בנות (ג'וי ריגר).

הופעת המשחק החכמה של אביב אלוש בתור מפקד מוצב החרמון, היא הבולטת והמשכנעת ביותר מבין כל השחקנים, ועומדת כקונטרה למשחק המוגזם למדי של פרלמן הקיבוצניק הטנקיסט (ולפאה המגוחכת של ליאור אשכנזי). כך גם מוצלחת הופעתו הרגישה של אימרי ביטון הטנקיסט מהפנתרים השחורים. ואם כבר הפנתרים, אז אין ספק שמחאתם העלתה טענות מוצדקות על גזענות, אבל כשהעלילה דורשת מעופר חיון לנאום את טענותיהם (במקום שנחווה אותן מהמסך) או מעצבת בחשיפות איטיות את מאור שוויצר כטרוריסט עם שכל או לב טוב (שוב במקום להציג, ולהעמיק אותנו בדילמות ובתוצאות של מעשיו), קשה להניח שהטיעונים יצליחו לשכנע את הצופים.

"שעת נעילה". עופר חיון עם אימרי ביטון. צילום: אוהד אוסטרו.

עלויות ההפקה של "שעת נעילה" גרמו להתהוותה במשך כמעט עשור (במקור אצל ערוץ 10 בכלל, ביוזמת גל זייד), ועיקר ההשקעה בה ניכרת בשחזורים ובצילומי הנוף. כבר בפרק הבכורה הכפול אנו מקבלים טעימה מאיך שהמצלמה של עמית יסעור ("הלהקה האחרונה בלבנון", "את לי לילה") משתמשת ונהנית מהם, למשל בקרבות הטנקים. באלה, השותפים ל"ימים נוראים", יסעור וזילברמן, מכניסים את הצופים אל יופיה של רמת הגולן, שהפכה לחזית סוערת. מובטח לנו שהשיא של הסדרה יהיה בקרב הבכא, וסביר ששם נגיע גם לשיא בצילום. כל הכבוד למפיק משה אדרי, שהתעקש שהסדרה תצטלם על אדמת הארץ ובעברית.

הצפיה בסדרה, לפחות על פי פרק הבכורה הכפול, מעניינת ומרשימה כאמור, על אף המגרעות שמונעות ממנה להתעלות לרמה של תוכן שיחרט בזיכרון. יצוין כי ב'כאן' בונים סביבה מגוון תוכן מעשיר, החל בתוכנית אולפן עם קובי מידן לדון באירועי הפרק עם אורחים ועם חיילים לשעבר ששירתו במלחמה, וכלה בפודקאסט (הסכת) שיספר את מאחורי הקלעים של הפרקים ששודרו. רשת HBO, שגם רכשה את זכויות השידור של הסדרה בסטרימינג בעולם, היא יצרנית פודקאסטים מומחית לסדרות שלה ("השומרים", "ארץ לאבקראפט") ברם הפודקאסט המוצלח ביותר בז'אנר הוא סביב המיני-סדרה "צ'רנוביל", גם היא מבוססת על האירועים האמיתיים שקרו בכור הגרעיני שם (וגם כן של HBO), וכולי תקוה שהפודקאסט של "שעת נעילה" יאמיר לגבהים הללו גם כן.

דירוג: