סרטוני הקורונה של נטפליקס: בהוט עשו זאת טוב יותר

קריסטן סטיוארט ב"תוצרת בית" של נטפליקס
קריסטן סטיוארט ב"תוצרת בית" של נטפליקס

"תוצרת בית", המורכבת מ-17 סרטים קצרים מרחבי העולם, מתהדרת בשמות גדולים אבל לא מציעה הרבה לצופיה. ובכל זאת, יש שם כמה מציאות

13 ביולי 2020

לפני כחודש וחצי כתבתי כאן על סדרת האנתולוגיה הבריטית "סיפורי בידוד" שנוצרה בתוך פחות מחודש תוך הקפדה על כללי הריחוק החברתי. ימים ספורים אחרי כן הצטרפה אליה ההפקה הישראלית "במרחק 100 מטר", שנוצרה בתנאים דומים ושודרה בהוט. לאחרונה נוספה למאגר "תוצרת בית", שעלתה בנטפליקס. הסדרה החדשה, פרי יוזמתו של הבמאי הצ'ילאני המהולל פבלו לאריין ("ג'קי"), מורכבת מ-17 סרטים קצרים מרחבי העולם, שנוצרו בזריזות תוך הקפדה על כללי הזהירות הנהוגים בארצות שבהן צולמו. הפעם חתומים על הסדרה כמה שמות גדולים ומסקרנים, אבל דווקא היא החלשה מבין השלוש. רק בודדים מבין 17 הסרטונים שווים צפייה. אתחיל מאלה שלא.

שישה מהפרקים בסדרה הם בגדר סרטים ביתיים, שבהם היוצרים מצלמים את ילדיהם. ארבעה מהם היו צריכים להישאר אירוע משפחתי בלבד ולא לקבל במה ציבורית, אפילו אם מדובר בילדיהם של גורינדר צ'אדה ("שחקי אותה כמו בקהאם") או דיוויד מקנזי ("באש ובמים"). יוצרים אחרים כיוונו את מצלמותיהם אל עצמם. סבסטיאן שיפר הגרמני (פרק 7) צילם את עצמו משועמם בבידוד, עד שהוא מתחיל להתפצל לשניים ואחרי זה לשלושה אנשים. זה לא יותר מתרגיל בסיסי בצילום ועריכה, שמראה שאפשר לייצר כפילות גם בלי אפקטים מיוחדים. עוד אחת שמצלמת את עצמה היא קריסטן סטיוארט (פרק 14), המגלמת אישה הסובלת מנדודי שינה. מדובר ב-10 דקות של קלוז אפים עצמיים, שבעיניי נחוו כמופע משמים של נרקיסיזם.

פבלו לאריין עצמו יצר סרטון מושקע יותר (פרק 4) על גבר זקן בבית אבות, שמתקשר בזום אל אהובה מפעם כדי לספר לה שתמיד אהב אותה ורק אותה ומבקש שתבוא לפגוש אותו לפני מותו. בהמשך הג'סטה הרומנטית הזאת מתהפכת על ראשה. זאת מהתלה משוחקת היטב אך גם די סתמית, שאינה ספציפית לימי הקורונה.

ואלה הסרטים שאהבתי יותר: פאולו סורנטינו הגדול (פרק 2) חוזר, בערך, לנושא שכבר עסק בו בעבר – האפיפיור – רק שהפעם הוא עובד עם בובות זעירות שוודאי רכש פעם בחנות מזכרות. המלכה אליזבת קפצה לביקור בוותיקן (המשוחזר באתרים שונים בביתו של סורנטינו), ונתקעה שם בשל המגפה. כך קורה שהיא והאפיפיור (קולותיהם של חווייאר קמארה ואוליביה וויליאמס) מבלים יחדיו ואף משתובבים באופנים שמוטב לא לדבר עליהם. בשלב מסוים גם בובה של ג'פרי "הדוד" לבובסקי נדחפת לסיפור, על שולחן האלכוהול כמובן. "אתה מתאר לעצמך? ברוב העולם אנשים לומדים איך מרגישים כשנשללת חירותך, כשנועלים אותך בביתך, מצב שאתה ואני חווים בכל יום", אומרת המלכה. "טוב, זה לא בדיוק אותו הדבר", משיב האפיפיור. כשסורנטינו משתעשע זה משעשע מאוד.

סרטו של פאולו סורנטינו עבור "תוצרת בית" של נטפליקס
סרטו של פאולו סורנטינו עבור "תוצרת בית" של נטפליקס

השחקנית מגי ג'ילנהול (פרק 10) לא צילמה את עצמה, אלא את בעלה, השחקן פיטר סארסגארד, ויצרה את הדבר הכי דומה לסרט אמיתי. וירוס קטלני תוקף את העולם, וגבר המתגורר בבית מבודד בחיק הטבע מנסה לשרוד. הווירוס משפיע גם על הירח שהולך ומתקרב לכדור הארץ, וערעור כוח המשיכה גורם לתופעות מוזרות. זה סרטון מלא אווירה, שמפתח את הסיטואציה שבחר לפרטי פרטים אנושיים.

עקבות המגפה האמיתית נראים בסרטה של אנה לילי אמריפור (פרק 17) העוקב משלל זוויות צילום אחר אישה שיוצאת לרכוב על אופניה ברחובותיה הריקים של לוס אנג'לס. קייט בלנשט מלווה את הסרט בקריאת טקסט פילוסופי על פרספקטיבה ועל האופן שבו פחד משפיע עלינו. "הנמלה לא מרגישה חסרת ישע או קטנה, עד שיום אחד היא מבינה שהיא נמלה, ושהעולם גדול הרבה יותר מהעולם שהנמלה מודעת לו". השילוב של קולה של בלנשט עם המראות הסוריאליסטיים שצולמו מרחפן מייצר חוויה מדיטטיבית.

סרטה של מגי ג'ילנהול עבור "תוצרת בית" של נטפליקס
סרטה של מגי ג'ילנהול עבור "תוצרת בית" של נטפליקס

מבין הסרטים המשפחתיים, שניים בכל זאת הצליחו לעצב טקסט אישי בעל ערך. ג'והני מה הסיני המתגורר במקסיקו מצלם מכתב וידאו (פרק 13) לאמו המנוכרת, שמסרבת לקבל את משפחתו החדשה. הוא יודע שהיא לא תצפה בסרטון ולא תשמע את כעסו וכאבו. מתכון לכופתאות סיניות המופיע על המסך בסוף הסרט מספק סוג של השלמה וסגירה רגשית.

הסרט היחיד שריגש אותי ממש הוא "ברי המזל" (פרק 3) של הצלמת רייצ'ל מוריסון ("פנתר שחור"), שמקדישה אותו לבנה בן החמש וויילי. כשהייתה בגילו של וויילי, מוריסון זוכרת תקופה יפה במיוחד שרק בבגרותה הבינה אותה אחרת. עכשיו הוא מנסה לעטוף את בנה באהבה ובחוויות כיפיות שיבודדו אותו מהקשיים שמסביב וישאירו בו רק זיכרונות נעימים. "שעה שאני נאבקת בחרדה ומנסה להדחיק את הייאוש, אני מקווה שתזכור את הבידוד כשכנים שהתחפשו לנינג'ות, קריוקי גיבורי על וימים שלמים בפיג'מה". כשחושבים על זה, זה קצת דומה ל"החיים יפים" של רוברטו בניני, אבל זה נמשך רק 4:30 דקות, וזה הרבה יותר כן ואינטימי ואמיתי.