ברוך שלא עזאני אישה

משפחת עזאני - העונה החדשה, ב' 21:30, ערוץ 2

בעונתה הקודמת, היתה "משפחת עזאני" שק החבטות של הביקורת: טענו שהיא פוגעת באינטליגנציה של הצופים, הפכו אותה לסמל לרמתו הירודה של הסיטקום הישראלי, אבל הסידרה הצליחה ללקט סביבה גרעין קשה של צופים נאמנים, רחב דיו כדי להוביל אותה אל עונתה השנייה.

הצלחה מסחרית אינה מעידה כמובן על הצלחה אומנותית, אבל קשה שלא להתקומם מול קיתונות הלעג שנשפכו על הסידרה. "היא נמוכה", כך נטען. אז מה? גם "שמש" נמוכה, ועדיין מצחיקה. "היא לא מצחיקה מספיק" - נכון מאוד, אבל כך גם "פאזל" הברנז'אית. בקיצור, "משפחת עזאני" היא בוודאי לא סידרת מופת, אבל מכאן ועד הסופרלטיבים השליליים להם זכתה, עדיין ארוכה הדרך.

נדמה כי מאז "קרובים קרובים", לפני כשני עשורים, לא זכינו לסידרה קומית מצחיקה ומשוחקת היטב. לפי הפרק הראשון של העונה החדשה, גם "משפחת עזאני" לא תשבור את השיא הוותיק.

צוות השחקנים דווקא אינו רע בכלל: ארנון צדוק, גלי עטרי ובמיוחד גבי עמרני וגאולה נוני - עושים את מלאכתם נאמנה. גם סיפור המסגרת סביר: פסיכולוג ממוצא תימני, שהקונפליקט בין סגנון חייו העכשווי והיאפי לבין תפיסת עולמו השמרנית אמור לספק את הרקע להתרחשויות הקומיות; סבא שחי בבית המשפחה; נערה בגיל ההתבגרות - כל מה שצריך כדי להתחיל.

וכאן בדיוק הבעייה: "משפחת עזאני" מתחילה ונגמרת בנקודת המוצא שלה - התסריט (מאת שלמה משיח) לא מצליח לקחת אותה כמעט לנקודות שיגרו את בלוטות הצחוק של הצופים. וכך, בהיעדר תסריט ראוי (החיסרון העיקרי של כל הסיטקומים כחול-לבן, מלבד "שמש") נשענת הסידרה על שחקניה.

במקרה של גבי עמרני זה עובד מצויין, השחקן הוותיק הזה הוא קומיקאי טבעי. במקרה של ארנון צדוק, זה נראה מאולץ - צדוק הוא שחקן אופי לא רע בכלל, אבל כשהוא נאלץ לפלבל בעיניו כדי להצחיק, הוא מגוחך. מה שיכול לעבוד אצל ליצנים מיקצועיים, כמו ספי ריבלין למשל, לא מתאים לצדוק.

שלושת הפרקים הראשונים של העונה החדשה, שמשודרים ממש מול משחק הכדורגל המרכזי של "יורו 2000", ייצפו מן הסתם על ידי קהל עם רוב נשי. משום כך, כדאי להתייחס לדמות האישה אליבא דעזאני: נורית עזאני (גלי עטרי), אשתו של אהוד (ארנון צדוק), מסתפקת בעיקר בלהיות יפה ולשתוק.

הצופים לא ממש יודעים אם יש או אין לה שאיפות קרייריסטיות. אנחנו גם לא יודעים איך היא מעבירה את יומה - חייה מתקיימים רק כאשר בעלה בסביבה, אז היא בדרך כלל מצליחה לכוון את התנהגותו על פי רצונה, אבל רק מפני שהיא נוקטת בתחבולות "נשיות" קלאסיות: טון מתיפייף, עפעופי עיניים, שיחה של "לפני השינה". תמיד אישה.

דמות המפתח השנייה בעונה החדשה היא מרגלית (גאולה נוני). אומנם, אשת עסקים מצליחה וערמומית המתפרנסת מעיסוק סופר-פמינסטי כמו ניהול להקת חשפנים-גברים. אבל, שמרגלית היא אישה מצליחה על פי "עיקרון מדונה" (או אם תרצו "פנינה רוזנבלום"), שגורס כי אישה יכולה להצליח מאוד - בתנאי שלא תנסה לחתור תחת חוקי המשחק של העולם הגברי, אלא להיפך: תפנים אותם עד תומם, עד שתצבור מספיק כוח. כמובן שלמרגלית אין משפחה משלה (זולת משפחת אחיה), ללמדנו שככה זה אצל נשים: או משפחה או קריירה. ברוך שלא עזאני אישה.

ולמרות הכל, ניתן היה למחול על התכנים הבעייתיים, אילו אמש היתה מספקת לנו "משפחת עזאני" ולו סיבה אחת טובה לצחוק, קצה של צחוק, משהו. או אז היינו יכולים לומר, או.קיי., אז מדובר ב "סיטקום בורקס" - מה יש? גם בורקס יכול להיות טעים לפעמים. אבל, הבורקס שהוגש בסלונה של "משפחת עזאני" בפיתחה של עונתה השנייה היה תפל מדי.