נגינת פסנתר עצובה ודרמטית ברקע. ערן זהבי ואשתו, שי, יושבים ומביטים אחד לשני בעיניים. "אני סומכת עליך, אני יודעת שתסתדר", היא אומרת לו, "אני מקווה מאוד", הוא עונה לה בחשש. לאיזו משימה מטורפת ערן נשלח, אתם שואלים? לאיזו חוויה אקסטרימית ומשנת חיים הוא יוצא? ובכן, אל החיים. כן, הדבר שהוא כל כך חושש ממנו הוא להישאר שבוע ימים עם ילדיו, כשאשתו לא נמצאת.
זהו הקונספט של "אבאל'ה", הדוקו החדש שעלה ל-HOT השבוע, המלווה ארבעה גברים קרייריסטים ומצליחים עם המשימה הכה דרמטית, מפחידה, מסוכנת ולא שגרתית לגבר הנורמטיבי – לטפל בילדיו ולנהל בית כשאשתו לא בתמונה. לצד ערן זהבי, מככבים גם ירון כהן (אביה של אלין כהן, כוכבת הרשת ובעלת מותג איפור) המשמש גם כיועץ המשפטי של החברה, עדי לאון, המלחין והמעבד המוזיקלי וזיו שילון, שפורסם כאשר איבד את ידו כשנפצע בשירות מילואים וכיום עובד כמרצה וכיזם הייטק.
על הרעיון של הסדרה, לבדה, אוכל למלא דפים שלמים של טקסט זועם. כבר שנים ארוכות שנשים, וגם גברים, מנסות ומנסים לשבור את המוסכמה הזו שנשים הן אלה המטפלות בילדים, המבשלות ומנהלות את הבית והגברים – בעיקר מפרנסים ומגיעים לאכול. קמפיינים שלמים סביב השוויון בשכר, האפליה נגד אימהות ונשים בהריון בקבלה למקומות עבודה – כל אלה חלק ממגמה עולמית שמטרתה לשים סוף לתפיסה שנשים אחראיות לכל מה שקורה בבית והגברים 'שמים את האוכל על השולחן'.
ואז מגיעות סדרות כאלה, כמו "אבאל'ה" (שיובאה מפורמט בריטי במקור), ומנציחות בדיוק את ההפך, מראות כמה זה אבסורד, מצחיק או מבדר שגברים יטפלו בילדים לבדם – עד כדי כך שנוצרה סדרה שלמה כדי להראות את האתגר, ממש כמו "הישרדות" או "האח הגדול". בעיניי, לסדרות כאלה – פשוט אין מקום יותר. הן לא תורמות בדבר – לא מעבירות את הזמן בהנאה, לא מקדמות אג'נדה חשובה ובאמת אין בהן שמץ של עניין. גם טראש – צריך לדעת לעשות בטוב טעם, ולראייה סדרות כייפיות ומהנות בפשטותן כמו "גולסטאריות", "הבוזגלוס" או אפילו "It Girls" המתוסרט והידוע לשמצה.
ואגב, אם כבר נבחר הרעיון המבאס הזה, ונרכש הפורמט – למה לא להיצמד אליו? בפועל, לאחר צפיה בשני הפרקים הראשונים שנשלחו לביקורת – הרוב המכריע של זמן המסך מוקדש לערן זהבי והתחרותיות המוגזמת שלו מול בנו בן ה-7 ולאלין כהן (שהיא בכלל לא אחת מהמשתתפות הראשיות) המדברים על תולדות חייהם, אירועים משמעותיים ומחשבות לעתיד עד שלרגע חשבתי שאני צופה בפרק ב"יום בחיי" של השניים, ולא בדוקו שאמור לכלול ארבעה משתתפים שונים. הרגעים היחידים שלא כללו את שניהם הוקדשו לזיו שילון, האדם היחיד שהשתתפותו עוד איכשהו מסקרנת לאור המוגבלות הפיזית איתה מתמודד, ואת עדי לאון כלל לא ראינו עד כה.
מובן לי כי תוכניות כאלה לא משנות סדרי חיים של משפחות, ואני מאחלת לכל משפחה לחיות את חייה כפי שהיא רואה לנכון – אך לבחירות של יצרניות תוכן וחברות הפקה יש משקל משמעותי בעיצוב תודעה ותפיסות חיים, ובכל מה שקשור למעמד של הנשים במשפחה ובחברה – על אחת כמה וכמה. בכל אופן, אם לשטוף את העיניים מול תוכן חסר תכלית – אני כבר מעדיפה את ערוץ 26.