לפני שלושה שבועות בערך רונית לוי, הידועה בכינויה 'הביביסטית', בכתה בבית "האח הגדול". הסיבה הייתה זו שבעטייה הפקת התוכנית הכניסה את לוי מלכתחילה לעונה – דיון סוער בינה ובין רמי ורד על פוליטיקה ועדתיות. לוי סיפרה בדמעות על אבא שלה, שהגיע לארץ כעולה חדש עם דיפלומה של נגר אומן, אדם משכיל עם עניבה, ונשלח על ידי שליטי המקום לסלק מוקשים בידיים. "אני לא סולחת!" זעמה לוי, כשהיא מבהירה שהביביזם הקנאי שלה הוא למעשה "רק לא מפא"י" שלה, ומן הסתם של לא מעט מצביעי ליכוד אחרים.
לא בכדי נבחר השם "הפנקס האדום" עבור לסרט הדוקו לרגל ציון מאה שנים להקמת ההסתדרות, ששודר אמש (ב') ב-HOT8. ההסתדרות הוקמה כארגון שאמור לאחד ולארגן את תושבי המדינה היהודים שעוד לא היו אזרחיה, טרם הקמתה, אבל הפנקס האדום שהוענק לחברי ההסתדרות הפך לסמל לפילוג ואפליה. סיפורי זוועה על אנשים שלא החזיקו בפנקס אדום ולכן מודרו מהחיים הנורמטיביים - שכללו חיפוש פרנסה ושירותי בריאות - הם הלחם והחמאה של מאבק הקיפוח המזרחי ושנאת מפא"י.
כמו לא מעט סדרות דוקו קודמות ("סאלח פה זה ארץ ישראל" של דוד דרעי או כל הסדרות של רון כחלילי) שמנסות להתחקות ולפצח את תולדות הקרע העדתי, גם "הפנקס האדום" נסחף בעל כורחו לדיון בקיפוח העולים מעדות המזרח. לצורך העניין מרואיינים לסרט שלל נציגים של ההסתדרות לדורותיה, היסטוריונים וגם מעריץ אחד בדמות הסופר אלי עמיר, כולם שרים בשבחה - ומולם מרואיינים שנכוו בעצמם מהשחיתות שאפיינה את הארגון, או כאלה שהינם דור שני לכוויות, כמו רונית לוי שכרגע ספונה בבית "האח" בנווה אילן.
האמת, כמובן, היא איפשהו באמצע, ולא מדובר בגילוי חדש. שחיתות והסתאבות הייתה, כמו בכל ארגון גדול שצובר כח עצום, ועוולות אכן נעשו. במקביל אי אפשר להתכחש לעובדה שהמוסדות והסדר שיצרה ההסתדרות היו חיוניים להקמת המדינה, ואת היתרונות שלה אנחנו חווים אפילו היום, כשמיליון איש מתחסנים נגד קורונה באמצעות קופות החולים. יוצר הסרט, יריב מוזר, הצהיר זה מכבר שלא מדובר בסרט אובייקטיבי, ולא רק בגלל העובדה שההסתדרות לקחה חלק במימונו.
2 צפייה בגלריה
מתוך "הפנקס האדום"
מתוך "הפנקס האדום"
אוצר ארכיוני בלום. מתוך "הפנקס האדום"
(צילום: אברהם סוסקין, באדיבות מכון לבון)
הרעיון לסרט עלה במוחו של מוזר כשעבד על הסרט זוכה פרס האופיר "בן גוריון. אפילוג", ונחשף לאוצר ארכיוני עשיר שגילה במכון לחקר תנועת העבודה על שם פנחס לבון – סרטים שההסתדרות יצרה בעשורים הראשונים להקמתה, מעין סרטי תדמית קצרים ונאיביים ששופכים אור על הנסיבות בהן ההסתדרות הוקמה מלכתחילה. השפע הקולנועי הזה, שעבר הסבה מרשימה משחור-לבן לצבע, והתיאורים הפשוטים והבהירים על התקופה ההיא הם סיבה מצוינת בפני עצמה לצפות בסרט, גם אם מאסתם בויכוחי עדות וקיפוח.
2 צפייה בגלריה
מתוך "הפנקס האדום"
מתוך "הפנקס האדום"
הסבה מרשימה משחור-לבן לצבע. מתוך "הפנקס האדום"
(צילום: אברהם סוסקין, באדיבות מכון לבון)
זה נכון, "הפנקס האדום" אינו אובייקטיבי במובן הזה שהוא לא מעמיק (הוא לא מסביר, למשל, אם היה מי שלא התקבל להסתדרות ולא נהנה מחסדי הפנקס האדום, ואם כן, למה?), אבל לזכות מוזר יאמר שהוא עשה ניסיון להביא את שני צידי המתרס, גם אם הביקורת על ההסתדרות מעודנת למדי. אין למוזר עניין ללבות את הויכוח הנצחי והבלתי פתור - שממילא משמש בעיקר אינטרסים פוליטיים של פילוג - או לקבוע מי צודק ואת ראשו של מי יש לערוף. מטרתו היא להאיר את הישגי הסוציאליזם שאפיין את קום המדינה, בתקווה שמשהו מזה יחלחל גם לדור הנוכחי. דווקא הנימה המינורית היא זו שהופכת את הסרט הזה, תוך כדי מודעות לחסרונות שלו, ליוצא דופן באגף התוכן הלוחמני שהורגלנו לצרוך. יוצא דופן - ורלוונטי.