"לילה אחד במיאמי".
עוד שבוע עם הספק נאה מבחינת צפייה בסרטים. והפעם כתבתי על ארבעה מהם: סרט (נוסף) שמתמודד השנה על פרסים קולנועיים, קומדיה רומנטית משנות ה-70 שזכתה באוסקר, סרט חג מולד לא מפורסם משנות ה-40, ומותחן צרפתי נהדר.
"לילה אחד במיאמי" – סרט דרמה שביימה רג'ינה קינג ("ג'רי מגוויר", שזכתה באוסקר על תפקיד משנה ב"סיפורו של רחוב ביל") על פי מחזה שמתאר מפגש בדיוני בחדר מלון (בעצם מלונית, motel) במיאמי ב-1964 של ארבעה גברים שחורים מפורסמים: אלוף העולם הטרי קסיוס קליי (ערב החלפת שמו למוחמד עלי), מלקולם אקס, הזמר סם קוּק ושחקן הפוטבול ג'ים בראון (היחיד מהארבעה שעדיין בחיים).
קמפ פאוורס עיבד את המחזה שלו והשנה גם ביים (עם פיטר דוקטר) את "נשמה" המצויר, ואלו שני הסרטים הראשונים שהוא חתום עליהם; הייתי אומר ש-2020 היתה טובה בשבילו מבחינה מקצועית. חבל שקינג בחרה לעבד את המחזה הזה ולא משהו אחר על אותן שנים כי עד שארבעת הגברים מגיעים למלונית רואים יפה את הגזענות שהם נאלצים לחיות עמה אך ההתנהלות בחדר וסביבו (הם גם עולים לגג הבניין) אינה כה מעניינת. זה ככל הנראה הסרט שאומרים בו הכי הרבה פעמים בתולדות הקולנוע את המילה "אחי" (brother).
"לילה אחד במיאמי" זמין לצפיה באמזון פריים וידאו החל מהיום, 15 בינואר.
"מגע של איכות" (A Touch of Class, 1973) – גלנדה ג'קסון וג'ורג' סיגל ("מי מפחד מווירג'יניה וולף" עם אליזבת טיילור וריצ'רד ברטון, ובסוף שנות ה-90 בסדרה האיומה "תהרוג אותי וזהו") מגלמים אשת קריירה בריטית גרושה עם ילדים ואיש עסקים אמריקאי נשוי עם ילדים שמכירים בלונדון ומנהלים רומן.
מספר צירופי המקרים גובל בחוסר אמינות ופה ושם יש נגיעות של הגזמה שאפשר היה לרסן. יש גם כמה משפטים שלא היו "עוברים" בסרט של היום. השניים הם צמד טוב יחד, נקודת מפתח בקומדיה רומנטית, והדמות שלה מיוחדת ומוצלחת ולא הטיפוס המתקתק הרגיל בסרטים שכאלה.הסרט היה מועמד ל-5 פרסי אוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר (הפסיד ל"העוקץ"), וזיכה את גלנדה ג'קסון באוסקר השני שלה (אחרי "נשים אוהבות"). הפקה כל-אמריקאית לא היתה זוכה להערכה כה רבה. הסוף משונה, לא בתוכן שלו אלא באיך שהוא מוצג.
"חג מולד בקונטיקט" (1945, יכול להיות שזכה בעבר לשם עברי שאינו תרגום ישיר) – קומדיה בכיכובה של ברברה סטנוויק ("ביטוח חיים כפול", "ליידי איב"), שהיתה שחקנית מצליחה ומפורסמת מאוד והיום פחות מוזכרת בין השחקניות הגדולות של הוליווד של פעם. היא בתפקיד הראשי על אף שהיא לא מופיעה בעשר הדקות הראשונות של הסרט (משהו שסביר להניח שלא תראו בימינו בסרט הוליוודי). בין שחקני המשנה יש את סידני גרינסטריט ואס-זי סאקל, שהופיעו שניהם ב"קזבלנקה", המוצלחים מאוד גם כאן.
סטנוויק מגלמת את אליזבת' ליין, בעלת טור שעוסק בעקרות בית, אמהות, בישול וגידול חיות בחווה (מעין גרסה מוקדמת של מרתה סטוארט), שמסתירה את זה שהיא רווקה עירונית שלא יודעת לבשל. היא נאלצת להעמיד פנים בפני הבעלים של העיתון במהלך החג ובשביל זה מסכימה להתארס לגבר שהיא לא אוהבת, אדריכל עם בית וחווה בקונטיקט. בכל שבוע אני משתדל לצפות גם בסרטים ישנים שטרם ראיתי, אז יש טובים מהסרט הזה שכדאי לראות קודם אבל הוא קטן וחביב. אגב, את החידוש לסרט, גרסת טלוויזיה מ-1992, ביים ארנולד שוורצנגר!
"המתרגמים".
"המתרגמים" – מותחן צרפתי נהדר, כתוב היטב, עשוי כמו שצריך, משובץ בעוד כמה וכמה שפות מלבד צרפתית. מה יכול להיות יותר מותח מסרט על תשעה מתרגמים מכל העולם של חלק אחרון בטרילוגיה מצליחה? זה הסרט השני בלבד שכתב וביים רג'י רונסר, כשאת הקודם -"פופולרי" עם רומן דוריס- שנאתי ברמות גופניות. כנראה שהוגלה מצרפת לזמן מה בעקבותיו כי עברו שמונה שנים בין שני הסרטים.
ב"מתרגמים" מופיעים למבר וילסון הוותיק ומבחר שחקנים מהעולם, כולל אולגה קורילנקו ("קוונטום של נחמה") ואדוורדו נורייגה ("פקח את עיניך"). הסרט יצא בתחילת 2020 בצרפת והרוויח רק 2 מיליון דולר, לעומת "פופולרי" שהרוויח 9 מיליון ב-2012; מה שמזכיר שאין צדק בעולם. מגיע שיכירו אותו הרבה אנשים.
"המתרגמים" מוקרן בינתים בשידורי האינטרנט של הסינמטקים.