״כל מה שלמדתי בחיים, למדתי מסרטים״, זהו אותו משפט מסוגנן ומפורסם השייך לשחקנית אודרי הפבורן. הצפייה ב"המגדלור" מראה כי הבמאי רוברט אגרס לא למד הרבה מסרטים שיצאו הרבה לפני שנולד, אך הוא אכן עשה מחקר טכני מעמיק על אותם סרטים.
כך קיבל במאי, שזהו סרטו השני בסך הכול לאחר סרט הביכורים המרשים "המכשפה", תקציב מכובד, שחקנים גדולים ואת הזכות לעבוד עם ציוד טכני שכולו נכחד בשנות ה-50.
חברת המצלמות "Panavision" קיבלה דרישה לשחזר את מצלמת ה'פאנפלקס מילניום' הקלאסית שלה, כמו גם סט עדשות מותאמות לשחזור הצילום של ימי ראשית הקולנוע. אם כי הדבר מצדיק מועמדות לאוסקר לה הסרט זכה בזכות הצילום המרהיב, נשאלת השאלה - כיצד הדבר ישפיע על האווירה והסיפור בסרט ששונה לחלוטין מסרטי הקולנוע הראשונים? התשובה היא לא מספיק.
פרסומת
הסרט מספר על שני שומרי מגדלור במאה ה-19 שמנסים לשרוד את תנאי המזג אוויר באי מבודד, לבצע את העבודה השחורה בניקיון ולשמור על המגדלור ובעיקר להישמר אחד מפני השני. בעוד שהצעיר מביניהם אפרים (רוברט פטינסון) מנסה לשמור על עברו המסתורי, השומר הוותיק של האי תומאס (ווילם דפו) מנסה להישאר דומיננטי ולהראות לצעיר מי הבוס, תוך שהשניים מתדלקים עצמם בכמויות עצומות של שיכר זול. הקשיחות של תומאס והגילויים על עברו המפתיע של אפרים ייצרו ביניהם קונפליקט שרק יחמיר עד לסוף צפוי ביותר.
אני זוכר כשראיתי את "המכשפה", סרטו הראשון של אגרס, הייתי מרותק למסך מבלי לשים לב לזמן שחלף. בסרט ביכורים ברמה של יוצרי אימה מהשורה הראשון, אגרס יצר השתלשלות אירועים מפתיעה וטראגית ואף העניק תפקיד מצוין לשחקנית העולה אניה טיילור-ג׳ו ("גמביט המלכה"). "המגדלור" אכן נראה כמו סרט של אגרס, אך ללא התוכן של זה הקודם. בתור אומן מתפתח, אגרס מצליח לפתח חותם של אוטר אך הוא מתעקש להסתיר זאת ע״י שימוש בשפה גבוהה ומליצית המותאמת לימים עברו ואמצעי צילום מהמאה הקודמת.
בקיצור, אגרס הוא במאי מעולה שמנסה להראות את עצמו מתוחכם יותר ממה שהוא. כך נוצר סרט שלא סגור על מה הוא רוצה להיות. מצד אחד, זה סרט אימה פסיכולוגי לא מקורי במיוחד עם בימוי מרשים. אך מצד שני, זה מנסה להיות סרט דברני ופילוסופי על מאבק בין דורות בטעם של פעם. כך הסרט נאבק עם עצמו, כמו המאבק בין דפו הוותיק לפטינסון הצעיר. דפו מצליח להתיש עם משחק מוגזם וצעקני במיוחד. הבאטמן החדש הוא היחיד שעשה שיעורי בית על סרטי אימה ישנים ולכן בעזרת מבטים בלבד הוא מצליח להעביר את תחושותיו בהצלחה. (הסרט זמין לצפייה בשירותי ה-VOD של yes וסלקום TV).
שם: איציק גורגיל: 47סרט בשחור-לבן ובפורמט ריבועי ממש כמו פעם. עלילה מלאת מסתורין שמתרחשת במגדלור מבודד ומשחק טוב שמעוררים ציפיות, אבל הסיפור עצמו לא מספיק לסרט באורך מלא ונמרח מדי. עדיין נהניתי מהחוויה.
שם: anipoגיל: 49לא אהבתי את צילום השחור לבן אבל חוץ מזה מדובר בסרט טוב. חגיגה לחובבי ז''אנר המיסתורין. משחק במוחו של הצופה. שני גברים נשלחים לשמור על מגדלור באי מרוחק ונידח בשלהי המאה ה-19. האחד שומר ותיק שמשמש גם כמנהל על הפרטנר הצעיר שלו. מערכת היחסים בין שניים מאופיינת בהתעמרות של הותיק כלפי הצעיר אך מידי פעם הם גם מוצאים את הדרך והזמן לנהל שיחות חבריות. כאשר הסערה פוקדת את החוף הסמוך לאי ומשבשת את התנועה החוצה ופנימה, דעתם הולכת ונטרפת עליהם ,תוך כדי זה שהם שותים לשוכרה ללא הפסקה. מציאות ודימיון מתערבבים ובנוסף מסתבר ששניהם מסתירים סודות אפלים.השאלה הנשאלת היא לאן מוליכה הדינמיקה בין שני האנשים שהופכים לאויבים. קרדיט גדול לשני השחקנים.הייתי מעדיף לראות את הסרט בצבע,אבל כשעושים זום אאוט התוצאה חיובית.