ריימונד אמסאלם, אלדד פריבס, מתוך 7 דקות בגן עדן. צילום: עמית ברלוביץ.
סרט הביכורים של עמרי גבעון, "7 דקות בגן עדן", הוא פשוט יצירת מופת מבריקה ומהפנטת. כיאה למותחן פסיכולוגי מצוין, יש לסרט כמה רגעים מותחים עד מבעיתים שנתמכים בידי ליווי מוסיקלי נכון ומדויק. גם אם עלילת הסרט – הקושרת אישה שנפצעה בפיגוע טרור באוטובוס בו נסעה – איבדה קצת מהאקטואליות שלה (תודה לאל ולצה"ל), קשה לחשוב על אדם בוגר במדינת ישראל שלא ימצא את קו העלילה הבסיסי רלבנטי לחלוטין, ויאשר שסוף סוף הגיע האדם הראוי שיקח את נושא ניצולי הפיגועים, ויטפל בהם מזוית עלילתית ופסיכולוגית, ולא מזוית תיעודית או תחקירנית ומתחשבנת.
2002 היתה השנה עם מספר הפיגועים הרב ביותר, ומאות רבות מדי של ישראלים נרצחו בה. במארס השחור בלבד של אותה השנה, נרצחו מעל 130 אזרחים וחיילים ישראלים בפיגועי טרור, מה שהוביל למבצע חומת מגן. המבצע אמנם הוכרז כמוצלח, אך לא הצליח לפגוע אנושות בתשתיות הטרור, וגם אחרי שנסתיים ב-10 במאי של אותה השנה, הצליחו ארגוני הטרור להוציא לפועל עוד עשרות פיגועים ולהביא למותם של עוד מאות ישראלים. עשור לא קל עבר על הישראלים בציון, אך בעיני לפחות, זה נראה כאילו עידנים עברו.
היו כאן סרטים שעסקו בטרור, זה נכון, אך רובם היו תיעודיים או פשוט חשבונות נפש ותחקירים שכאלה, כמו "קו 300" של אורי ברבש. עמרי גבעון הוא הראשון שמשתמש בטראומה הלאומית ובונה עליה סיפור עלילתי בדוי ומותח, שספק אם ידיר שינה מעיניהם של הצופים, אך בהחלט יניע את גלגלי המחשבה במרץ גם במהלך וגם בסופו של הסרט. גליה (ריימונד אמסאלם) היא צעירה ירושלמית ששכלה את בן זוגה, אורן (נדב נייטס), בפיגוע טרור באוטובוס, ובעצמה עוד נושאת את הצלקות מהאירוע הטראומטי שטרם הגלידו. כל מה שהיא זוכרת מהפיגוע הוא שהיה פאראמדיק שנלחם על חיה במשך שבע דקות. אותן '7 דקות בגן עדן' שעל פי המיתוסים, נותנות איזה מבט חטוף לעתיד. היציבות הנפשית של גליה מתחילה להתערער מעט כאשר כשנה לאחר הפיגוע, כאשר נשלחת אליה מחרוזת שהיא מזהה. היא מתחילה להיזכר בפיסות זמן שלה עם אורן לפני היום שבו חייו נקטפו, ומחליטה לחפש תשובות למה שקרה באותו יום נורא.
מנגד, לחייה של גליה נכנס פתאום בועז (אלדד פריבס), איש משלוחים צעיר שמשתדל לעזור לה בכל דרך שהוא יכול. גליה מתקשה להיפתח בפני בועז, אך מהר מאד מבינה שהיא מוצאת נחמה לצידו, והיחסים בינהם מתחממים.
ריימונד אמסאלם, מתוך 7 דקות בגן עדן. צילום: עמית ברלוביץ.
ריימונד אמסאלם, שהיתה מועמדת מוקדם יותר השנה לשני פרסי אופיר – האחד על תפקידה הראשי בסרט זה, והשני, באופן מגוחך להפליא על מספר הדקות הזעום שלה ב"לבנון" לשחקנית המשנה – נתנה כאן הופעה מרשימה בתפקיד הראשי הראשון שלה. גבעון בוחר שלא לשתף את הצופים בפרופיל מדויק אודות גליה, ואפילו מעורבותה בפיגוע לא נחשפת מיד. כמו בועז, גם עלינו הצופים מוטל לרכוש את אמונה של גליה על מנת ללמוד עוד ועוד על עברה כאשר היא בוחרת לשתף אותנו במידע נרחב יותר, לצד הזכרונות הנגלים גם בפניה אט אט.
אלדד פריבס החביב שמופיע בימים אלו על מסכינו עם הדרמה הטלויזיונית "מגדלים באויר", הפתיע אותי דיו עם תפקיד מרוחק אך משכנע ויפה. נדב נייטס מצידו, שמתגלה לרוב דווקא בתור רוח רפאים בשברי הזכרונות של גליה, זוכה לתקריב מבהיל ומצמרר, ובסך הכל הופעה לא רעה בכלל. סביר מאד להניח שהתפקיד המשני ביותר שקיבל כאן יפתח לו כמה וכמה דלתות לעתיד (בתקוה שיותר מהתפקידים הקודמים שגילם) ועוד נשמע עליו רבות.
עמרי גבעון מנווט את סירת הזכרונות של גליה באמנות מבעיתה כאמור, וכולי תקוה שהוא ימשיך בקו הנוכחי ויביא לקולנוע המקומי שלנו עוד הרבה יצירות מבריקות שכאלה. סצינת התרת הקשרים ופענוח התעלומות של "7 דקות בגן עדן" היא בהחלט הסצינה שתחקק בזיכרון מהסרט, בזכות עיצוב פסקול מצוין, תסריט בלתי מתפשר ועבודת איפור מעולה.
דירוג: 
שבע דקות בגן עדן
ישראל, 2008
92 דקות.
הפצה: עצמאית, החל מה-31.12.2009 בבתי הקולנוע.
בימוי:
עמרי גבעון
תסריט:
עמרי גבעון
שחקנים:
ריימונד אמסאלם
אלדד פריבס
נדב נייטס
טריילר?