מצולמים 2: ביקורת פרקי הפתיחה

השבוע חזרה העונה השנייה של "מצולמים". למי שטרם צפה בעונה הראשונה, מדובר בפרודיה על הלהיט של הוט "מחוברים", תכנית ריאליטי בה מצמידים לאנשים מצלמה ונותנים להם להיות המתעדים של חייהם, על כל הרגעים הקטנים והמשמעותיים שלהם. שלישיית "מה קשור" בשיתוף עם היוצר של "מחוברים", רם לנדס, משתמשת בפורמט הזה על מנת לספר סיפור על ישראליות בת זמננו. בעונתה השנייה היא ממשיכה את המסורת של העונה הראשונה המוצלחת, בה פגשנו דמויות מוקצנות אבל עם זאת מעוררות אמפתיה. למרות שזוהי פרודיה מכוונת ומוקצנת על אנשים בעלי עודף מודעות עצמית, המוכנים לצלם כל רגע אינטימי בחייהם ולשתף אותו עם כולם, בתוספת הגיגים ותובנות, הרי שיש כאן יותר מהומור מושחז. כמו בעונה הראשונה, גם הפעם, הכאב מבצבץ מבעד להומור. כמו בכל קומדיה טובה, הסיפור על האתגרים והנפילות הוא מראה לחיים של כולנו. שתי דמויות נותרו מהעונה הראשונה ומופיעות בפרק הראשון: זוג הגייז מני (ציון ברוך) ומשה (אורי גבריאל), בעלי עסק חלפנות כספים שהוא רק פרונט לעסקים אפלים הרבה יותר. הזוגיות בין הגבר המבוגר, שהיה נשוי ובעל משפחה, לגבר הצעיר יותר, גורמת לבעיות לא מעטות. בעונה הראשונה ראינו כיצד מני כמה להתקבל כחלק ממשפחתו הקודמת של משה, שבניו מתעלמים ממנו לחלוטין. יחסי הכוחות הלא מאוזנים בין שני בני הזוג מופיעים גם בפרק הראשון של העונה השנייה. מני רוצה להוכיח את יכולותיו כגובה חובות ומסתבך, בעוד משה ממשיך להפגין כלפיו אהבה אך גם פטרונות לא קטנה. הדמויות החדשות בעונה מעוררות עניין גם הן. בפרק הראשון אנו פוגשים גם את מירב (נועה קולר שמופיעה השנה בכל סדרה אפשרית) וסבי (אסי ישראלוף), זוג שחי בעוטף עזה. הוא כבאי והיא מורה לביולוגיה המנסים להביא ילד לעולם ונתקלים בקשיים. החיים בעוטף עזה בצל האזעקות ובלוני התבערה אינם קלים, ובפרק הראשון מוצאים עצמם מירב וסבי במהלך אזעקות בסיטואציות קומיות שמכילות בתוכן גם הרבה מתח וכאב. מירב מתארת את חוויותיה כמורה לביולוגיה, המוקפת מורות בהיריון, ועזרים משיעורי חינוך מיני כ"חולת צליאק שעובדת בפיצרייה", וזו רק אחת ההברקות. נועה קולר מצוינת כהרגלה, והתפקיד הזה מתאים לה מאוד. הדמות הנוספת היא אלון (שלום מיכאלשווילי), מאמן כדורגל עם פה גדול, שפוטר מבית"ר ירושלים, ומוצא את מקומו דווקא בקבוצה ערבית. שם הוא פוגש גם את השחקן שנוא נפשו, פיני (ציון ברוך), שהיה אחת הסיבות לפיטוריו מהקבוצה, ואת מנהל הקבוצה עבדול (אסי ישראלוף). העקיצה לכיוון בית"ר ירושלים שמצאה עצמה בבעלות ערבית ברורה. האם יהיה כאן ניפוץ סטריאוטיפים? לא בדיוק. עבדול מעשן נרגילה, אומר ב' במקום פ', סוחר בחלקי רכב גנובים, ובעלים של כל העסקים ביישוב שלו, כולל חנות ספרים בשם "צומת עבדול" שמתהדרת בלוגו של "צומת ספרים". את דמות הערבי משחק דווקא שחקן יהודי. אפשר אולי לומר לכן שזהו ה"ערבי" בעיניים יהודיות שאינן יכולות לראות ערבים אלא כאוסף של סטריאוטיפים. האם משחק כדורגל יאחד בין ערבים ליהודים ויביא שלום? אז זהו, שלא. על מגרש הכדורגל, כמו מחוצה לו, כולם מתקוטטים עם כולם. הפרק נגמר כשברקע השיר "קצת אהבה לא תזיק", כתגובה אירונית למתרחש על המסך, ולמילים שאמר אלון קודם על אפשרות לאחווה בין העמים על המגרש. שלוש הדמויות הנוספות בפרק השני הן גרסאות שונות של גבריות עכשווית. עידו (שלום מיכאשווילי), שף מצליח שפרש מהמסעדה שלו ומטפל בילדיו הקטנים בחופשת לידה מאתגרת, מול ההתנגדות של אביו (גברי בנאי). בני בום (ציון ברוך) ,כוכב ילדים מצליח, מכור לכדורים, המנצל את מעמדו ככוכב ילדים כדי לצוד את האימהות היפות בקהל. די ברור שהחיצים מכוונים כאן ל"יובל המבולבל", "מני ממטרה" ודומיהם. השלישי הוא דדי (אסי ישראלוף), בעל בר ירושלמי מצליח, אוהד בית"ר מושבע, ורווק הולל, שמנסה להטביע באלכוהול וסמים את המצוקה הקיומית שלו. לא כל הדמויות מוצלחות באותה מידה, אבל גם כאן, ניכרת היכולת האופיינית של יוצרי הסדרה להראות את הצדדים הכואבים בחיים דרך פריזמה הומוריסטית. הדבר בולט במיוחד בסיום החזק של הפרק השני. "מצולמים" ברגעיה היפים מפליאה לתאר מציאות ישראלית מטורפת שתמיד מצליחה להפתיע. היא נפתחת בנובמבר 2019, בחיים שלפני המגפה. בהמשך העונה נראה כיצד יתמודדו גיבוריה גם עם הצרה הזאת. לפי הפרקים הראשונים, אפשר לקוות שנראה עוד מהשילוב המנצח בין צחוק לכאב, המאפיין את הסדרה הזאת, כמו גם את חיינו בשנה האחרונה.

מצולמים 2: ביקורת פרקי הפתיחה Mezulamim 2021

היהודים באים: ביקורת עונה רביעית HaYehudim Baim 2020

שבט צוצלת: ביקורת פרק פתיחת העונה השלישית Shevet Tzotzelet 2018