החטא העיקרי של "הנחש" הוא לא שהיא לא טובה מספיק - לא חסרות סדרות מעפנות, ולעיתים קרובות הן יכולות להיות בינג' מענג, גם אם מעורר אשמה. הבעיה היא ש"הנחש" מאוד לא מעניינת. הסדרה נפתחת בהבהרה שהיא מבוססת על סיפור אמיתי, כאילו שבכך מסתכם ערכה התזונתי - "זה באמת קרה פעם, אז תנו כבוד" - אבל הבעיה היא לא בסיפור האמיתי עצמו, שהוא בהחלט מופרע ומרתק (כמו שהסדרה הייתה יכולה להיות), אלא בביצוע העבש שלו.

הסדרה מספרת את סיפורו של שארל סובראז', רוצח סדרתי צרפתי שפעל בבנגקוק באמצע שנות השבעים, ושקורבנותיו היו בעיקר תיירים מערביים שבאו לחוות קצת אקזוטיות. שארל (שלאורך הסדרה משתמש בשם הבדוי אלן) נהג להתיידד איתם בעודו מתחזה לסוחר יהלומים קוסמופוליטי, הראה להם את מנעמי המזרח, הרעיל אותם, הרג אותם וגנב את כספם. לשארל יש בת זוג ושותפה יפהפייה לפשעיו בשם מרי-אנדרה (למרות שרוב הסדרה היא תענה לשם הבדוי מוניק), אותה בגדול, הוא חטף לשורותיו יום בהיר אחד, וגם שותף נהנתן ולא אטרקטיבי. על פי הסדרה, מי שדולק אחרי שארל הוא הרמן קניפנברג - פקיד זוטר בשגרירות הולנד בתאילנד שנהיה בלש בעל כורחו אחרי שראה ששני תיירים הולנדיים נעלמו בלב תאילנד. ואיכשהו, מתוך כל חומר הנפץ הזה, יצאה סדרה שצולחים את פרקיה בכוח ובחוסר חשק.

"הנחש" היא לא סדרת פשע סקסית ומותחת. היא החבר הזה שחזר מהטיול הגדול במזרח ומאוד חשוב לו שתראה את התמונות שלו משחק עם ילד מקומי ועושה פוזות ליד מקדש. הקורבנות של סובראז' לא מעניינים: הם תיירים היפים בלתי נסבלים. לא תשמחו כשהם יירצחו, אבל בפירוש לא תצטערו כשתבינו שהם לא ישובו למסך. קניפנברג, שרודף אחרי סובראז', משעמם גם הוא: ההפיכה שלו מביורוקרט לבלש היתה יכולה להיות מעניינת אם הדמות הזו היתה נכתבת עם אופי. שותפתו לפשע של סובראז', מוניק, מגולמת על ידי שחקנית שבבירור מנסה לעשות מה שהיא יכולה כדי להפוך את הסצנות הרבות בכיכובה לשוות צפייה (ג'נה קולמן, "דוקטור הו", "קפטן אמריקה"), אבל מסתמן שלא ניתנו לה הוראות בימוי חיוניות מעבר ל"תהיי יפה ותשתקי". כמעט אף אחת מהדמויות הראשיות לא נראתה כמו אדם אמיתי או דמות עם עומק, ורובן נראות כמו שחקנים ושחקניות עייפים שמחכים להפסקת צהריים במימון ה-BBC.

אבל "הנחש" נופלת בעיקר בגלל הזוחל שבכותרתה. שארל מגולם ע"י טאהר ראחים, שחקן צרפתי שהקריירה שלו רק הולכת ונוסקת: הוא הופיע בסרטי איכות צרפתיים ("נביא", "העבר"), השתתף במספר פרקים של "The Eddy" בנטפליקס ונחשב לקרוב ביותר למועמדות לפרס אוסקר השנה בזכות תפקידו בסרט "המאוריטני". יכול מאוד להיות שזו קריירה שנוסקת מכל הסיבות הנכונות, אבל ההופעה שלו ב"הנחש" אנמית ונטולת נוכחות, כריזמה, עניין או אנרגיה. עקרונית, שארל אמור להיות הכלאה בין חניבעל לקטר לג'ורג' קלוני - הוא רוצח אכזרי ושרמנטי שמסוגל לגרום לך להאמין שהוא החבר הכי טוב שלך והגורו שלא ידעת שאתה צריך, וכל זה בזמן שהוא מרעיל ושודד אותך. רחים, לעומת זאת, מסתובב עם אותה הבעת פנים סדרה שלמה, ומראה את אותה מידת עניין כשהוא מפתה אישה, מרעיל תייר או מזמין חדר במלון.

סובראז' היה פושע צרפתי ממוצא וייטנאמי, והעובדה שהוא ממוצא מעורב בבירור השפיעה עליו. זו לא תובנה פרטית אלא דבר שנאמר מפורשות בסדרה, עם התעלמות גמורה מכלים תסריטאיים בסיסיים כמו סאבטקסט ועידון. פרקי הסדרה לא מסבירים כמו שצריך מה הוא סובראז' באמת רוצה ולמה, או למה הפך לרוצח מסוכן. וזה לא שהסדרה מתקמצנת על הצצות לעברו של הגיבור. "הנחש" ערוכה בקפיצות מהעבר להווה, אבל זה לא הופך אותה למעניינת יותר, אלא למבלבלת יותר. וזה לא שמה שקורה על המסך מעודד את הצופים לנסות ולהבין מה בדיוק קורה פה ולמה, הו, למה, אמור להיות להם אכפת.

ובכל זאת, "הנחש" לא נטולת יתרונות, פשוט אין מספיק מהם כדי שהם יצדיקו צפייה בְסדרה בה כל פרק אורך קרוב לשעה. השחזור של בנגקוק של שנות השבעים מרשים, והסדרה לפעמים עוברת לסגנון ויזואלי שמזכיר סרטים וסדרות שצולמו באותה התקופה. אפילו יש הבלחה של עניין בדמות אנגלה, אשתו של קניפנברג, הלבלר המבלש, אותה מגלמת השחקנית הבריטית אלי באמבר ("יצורים ליליים", "גאווה ודעה קדומה וזומבים"). אנגלה מתפקדת גם כאשתו התומכת אבל גם כבלשית בפני עצמה, והיא משב רוח של הומור, טבעיות וחן בסדרה שאין לה הרבה מאף אחד מאלה.

לא כל סדרה צריכה להיות יצירת מופת מורכבת ומתוחכמת. נטפליקס, שמשדרת בארץ את "הנחש", התמחתה עם השנים בייצור וייצוא של סדרות קלילות ונטולות עומק שכיף לבלוס בצפייה רצופה וזריזה בלי לחשוב עליהן יותר מדי. "הנחש" אכן נטולת עומק (גם כשהיא מנסה להעביר איזשהם מסרים על גזענות סמויה ואוריינטליזם), אבל היא ממכרת וכיפית בערך כמו פאד תאי מקולקל. לא חסרות סדרות פשע מהנות בנטפליקס, ועל "הנחש", פופולרית ככל שתהיה, אפשר לוותר.