האם וודי אלן התעלל מינית בדילן, בתו המאומצת, כשהייתה בת שבע? הדעה הרווחת, מאז שהנושא עלה לראשונה ב-1992, היא שלא. וודי אלן ומיה פארו היו אז בעיצומה של פרידה מכוערת לאחר שהתאהב בבתה המאומצת בת ה-21 סון יי, ומיה הפגועה, הזועמת והמעט מטורללת המציאה את סיפור ההתעללות והדריכה את בתה, דילן, לשקר בנושא. זה היה הנרטיב של אלן לאורך השנים, שהתקבע ואומץ על ידי התקשורת והמעריצים.

אבל נרטיבים סופם להשתנות ובשנים האחרונות, מאז מי טו, אנחנו פתוחים יותר גם לסיפורים אחרים, כאלו שהושתקו על ידי מערכי יח"צ אגרסיביים וסוללות עורכי דין. זה מה שקרה עם מייקל ג'קסון והדוקו "לעזוב את נברלנד", זה המהלך שמתרחש גם בסדרת הדוקו החדשה של HBO, "אלן נגד פארו", שעלתה אתמול בארץ ויחד עם ספרה של גליה עוז הפכה את השבוע הזה ללא מדהים לאבות מפורסמים. הסדרה כוללת ארבעה פרקים שמסופרים מנקודת מבטן של מיה פארו ודילן וגם שכנים, מקורבים, מומחים ובני משפחה. הסדרה לא בוחנת את הנושא משלל זויות אלא רק מזו של דילן ומיה, תחת ההנחה שאת הסיפור של אלן כבר שמענו מספיק. יוצרי הסדרה הם קירבי דיק ואיימי זירינג שעבדו עליה מספר שנים בחשאיות מוחלטת.

הסדרה מתחילה במערכת היחסים של פארו ואלן, שהכירו ב-1979. היא כבר הייתה גרושה פעמיים ועם שבעה ילדים, ביולוגיים ומאומצים (כיום יש 14), משלל מדינות בעולם. בין הילדים גם סון יי, אז בת תשע. אלן השתלב בחיי המשפחה, והשניים גם אימצו תינוקת - את דילן, כיום בת 35, ויש להם בן ביולוגי משותף - רונאן, כיום בן 33. לאורך 12 שנים פארו ואלן היו מודל לזוגיות ניו יורקית אישית ומקצועית, היא שיחקה בעשרות מסרטיו והם הקפידו לגור בנפרד - משני עברי הסנטרל פארק. הכל התפוצץ ב-1991, כשבביקור בדירתו עם אחד מילדיה, מצאה פארו סדרת תמונות עירום של בתה, סון יי. מאז, אלן וסון יי בזוגיות, כיום הוא בן 86 והיא בת 51, ויש להם שני ילדים משותפים.

בסרט, דילן מספרת שהיחס של אלן אליה תמיד היה משונה, למעשה הוא אפילו נשלח לטיפול בגלל שהתנהג איתה ב"אינטנסיביות". הוא לא התעניין באף אחד אחר מהילדים, היה נוגע בה המון, לימד אותה למצוץ את אצבעו, קנה לה הרבה מתנות וגיפף אותה, שניהם בעירום חלקי, באופנים שצרמו לסובבים ולשכנים. דילן מספרת שהעבירה את ילדותה בניסיונות לחמוק ממנו וממגעו. בגיל שבע, שבה אירעה ההתעללות המינית, פרשת סון יי כבר התפוצצה. אלן הגיע לביתם על מנת לפגוש את דילן, פארו לא הייתה באזור, הוא לקח את הילדה לעליית הגג, השכיב אותה על הבטן והתעלל בה מינית. באותו ערב היא סיפרה על כך לאמה, ובין שלל צילומי הוידאו הביתיים שהסרט מלא בהם, נמצא גם התיאור הזה. האופן שבו היא מספרת את הסיפור נותר עקבי לאורך השנים, כבר מ-1992. היא סיפרה אותו שוב ושוב, אבל כבר לא היה מי שישמע.

בעין הציבורית, וודי אלן הפך לקורבן של אישה קנאית ותאבת נקם, למרות שמשפטית הוא הפסיד במאבק המשמורת הקשה ביניהם וגם בשני הערעורים שהגיש עליו, והסיבה שחקירה לא נפתחה הייתה מצבה הרגשי המעורער של דילן באותה התקופה. הסרט מתאר איך מערכות הרווחה והמשפט התייצבו לצידו של הסמל הניו יורקי המפורסם ואיך, ממש כמו במקרה של מייקל ג'קסון, כסף, כוח והשפעה הם אלו שמעצבים את המציאות. האמת היא חסרת משמעות. אגב, לא שעכשיו יש לה משמעות, אבל האקלים הפוליטי השתנה, כוחו של אלן ירד ויש יותר ויותר אנשים שבמסגרת ההתבוננות על המציאות ועל עצמם, בוחרים להאמין לקורבנות פגיעה מינית.

הסדרה יכולה להיות קצת קצרה יותר, היא לא מושלמת. זאת לא אמנות אלא עיתונות, וכזו שמשרתת צד אחד בלבד, אבל היא מרתקת ועשויה היטב. ככל הנראה היא תגרום לכם להאמין לדילן, ולכך שהיא קורבן של התעללות מינית שהייתה הופכת לחמורה הרבה יותר אם פארו לא הייתה עולה על זה מיד. ובכל מקרה, גם אם תבחרו לא להאמין לדילן, עדיין תצאו בתחושה לא נוחה לגבי אלן ומערך השקרים שלו. מעניין לצפות בכל ההתרחשויות האלו כשיש לנו סט מושגים שלא היה בזמן אמת. גזלייטינג, למשל, זאת המילה שקופצת לראש כשאלן מאשים את פארו בכך שהיא משוגעת וזקוקה לטיפול, וכשהיא שואלת אם השיחה ביניהם מוקלטת הוא אומר שמה פתאום ומה קרה לה, ואז עובר לשיחה ממתינה ושבה הוא אומר שהוא מדבר עם מיה והכל מוקלט. הגזלייט הזה עבד גם עלינו, מיה פארו נתפסה לאורך השנים כמטורללת לגמרי, דבר מזה - מלבד היותה שברירית ומכמירת לב - לא ניכר בסדרה.

 או, נגיד, "גרומינג", מילה שעדיין לא מאוד תפסה בעברית ומשמעותה - יצירת קשר רגשי וחברי עם ילד במטרה לטפחו להיות קורבן מין עתידי - היא המילה שעולה לראש בהקשר של סון יי, ששנים לפני שהחל הקשר הרומנטי בינה לבין אלן הוא נהג להחמיא לה, לקחת אותה איתו למשחקי כדורסל ולטעון שהיא צריכה לדגמן. עבורה, ילדה שנמצאה ברחובות קוריאה ותוארה כמופנמת ושקטה ושמעולם לא היה לה חבר, זה היה עולם ומלואו. אגב, לפי הנרטיב הרשמי, הקשר ביניהם החל כשהייתה בת 21, אבל עוזרת הבית של אלן אמרה שהייתה מחליפה סדינים עם כתמי זרע וקונדומים בדירתו לאחר ביקורים שלה, עוד כשהייתה בתיכון.

הקשר עם סון יי היה, בעצם, התרגיל המבריק שלו כשהפרשה התפוצצה - הוא עלה למסיבת עיתונאים ואמר, במילים אחרות - לא אנסתי את דילן, אבל אני ממש מאוהב בסון יי. הכותרות למחרת: "אלן מאוהב בבתה המאומצת של מיה פארו". ההתעללות המינית ירדה מהכותרות לחלוטין. אמנם הרומן עם סון יי היה שערורייתי ופרברטי לגמרי, אבל הוא לא היה התעללות מינית בילדה בת שבע.

הסדרה גם מפרקת את המושג האהוב גם בישראל - "ניכור הורי", לגורמים. ניכור הורי היא טענה שמוצגת בתדירות גובהה מאוד במשפטי משמורת. הנטייה היא לא להאמין לעדויות של ילדים בנוגע להתעללות מצד האב בזמן מאבקי משמורת, ולייחס אותם להדרכה של האם שמונעת מתאוות נקם. נרטיב שהושלט, כמעט בלעדית, בסיפור אלן ופארו. הסדרה מפרקת את הטיעון הזה סטטיסטית ופסיכולוגית, ומצליחה גם לספק שלל נתונים מדכאים. כי פעמים רבות, מה שקורה זה שהאם מאבדת משמורת על הילד והוא נשלח לגור עם האב שהואשם בהתעללות. ב-88% מהמקרים, נחשו מה, מתרחשת עוד התעללות.

אלן לא שילם מעולם על מעשיו, לא רשמית. למעשה, בימים אלו הוא מצלם את סרטו ה-51. מיה פארו לא משחקת כבר שנים, דילן התמודדה כל חייה עם דיכאונות ובעיות ביצירת קשרים. אמנם בשנים האחרונות שחקנים ושחקניות רבים הודיעו שלא יעבדו עם אלן, אבל גם ככה הוא ירד מגדולתו. כיום, לא להשתתף בסרט של וודי אלן זה לא הפסד גדול. ואולי זאת גם הנחמה - אלן לא שילם, אבל היצירה שלו שילמה במקומו. החל מהניינטיז סרטיו הלכו והבאישו, הרקיבו במקומו, דוריאן גריי של הפילמוגרפיה. סרטי המופת של שנות השבעים, השמונים ותחילת התשעים פינו את מקומן לשרשרת יצירות מנג'סות ובינוניות.

ועדיין, שלא תטעו, מדובר באסון בסדר גודל מייקל ג'קסוני. וודי אלן והנוירוטיות הפגומה והאנושית והמבריקה שלו הוא חלק כל כך מהותי מהתרבות ומההיסטוריה ומהחיים של כל כך הרבה אנשים, שזה מרגיש קצת כמו לעקור לעצמך איבר. ונכון, יש את כל עניין ההפרדה בין היוצר ויצירתו, אבל לא בטוח שהפעם תצליחו. אז לפני שתצפו בסדרה הזאת קחו איזה לילה, תקדישו אותו ל"אנני הול", "מנהטן", "ימי הרדיו", "פשעים ועבירות קלות" וכל מה שתספיקו, רק למקרה שישבר לכם הלב עד כדי כך שפשוט לא תהיו מסוגלים יותר.