מותק בול באמצע: ביקורת סדרה

"מותק בול באמצע", ששווקה ב"כאן" כקומדיה הפוליטית שתראה לנו את פרצופנו האמיתי, מספרת את סיפורה של מותק שלי מרדכי (גילי איציקוביץ'), פליטת ריאליטי צעירה, הנקלעת לג'ונגל הפוליטי שלא בטובתה: היא בסך הכול רוצה לעזור לאבא שלה (דני שטג), שיושב בכלא בגלל הסתבכות כלכלית. זאת הייתה גם המטרה שלה כשהלכה לתכנית הריאליטי, שבה לא הצליחה לנצח, אך צברה עדת אוהדות צעירות ומחויבות, שמכונות "סוכריות הזעם". הן עוקבות אחריה וירטואלית ובאופן ממשי ומוכנות לעשות הכול עבורה. "חי חי חי, מותק מרדכי" קוראות הבנות ברמיזה לא בדיוק מעודנת ל"צבא האמת" של שי חי, יוצא "האח הגדול". בגילומה המקסים של גילי איציקוביץ' הופכת מותק במהלך הסדרה לדמות מעוררת הזדהות, אפילו אם הוצגה בהתחלה כקלולס אולטימטיבית.

עידון אינו שם המשחק כאן. השמות של הדמויות, מהדמות הראשית ששמה הלא שגרתי מהווה קרקע פורייה לאינספור בדיחות על פמיניזם, ועד לשמות כמו אגוז בזלת (קובי מימון) ראש מפלגת המרכז "בול באמצע", העוזר שלו, עדי מדינה (משה אשכנזי) שמזמן בדיחות על עדי מדינה, חנה חנינה חנן (אופירה רחמים), חברת כנסת בכיסא גלגלים שנלחמת עבור שיפוי מעשנים כבדים ממוצא מזרחי, לייזי אוח (מעיין בלום) חבר כנסת דוחה במיוחד מהליכוד, ועוד שלל דמויות מוקצנות.

[*]

יוצר הסדרה שמואל הספרי, שכבר הפליא לעשות סאטירה פוליטית רלוונטית וחוזת פני עתיד ב"פולישוק", אינו מסתיר את האג'נדה הפוליטית שלו. מה שאתם רואים הוא מה שתקבלו: שחיתות, אדישות וגרוע מזה. הוולגריות בתיאור הדמויות ובבדיחות המיניות הבוטות בהתאם. לפעמים הבוטות הזאת משרתת את האג'נדה הקומית, אך במקרים אחרים מוצא עצמו הצופה נע באי נוחות. כך בדיחה הנוגעת לחומר הסודי שמחזיקים על מישהו כדי לאיים עליו מתייחסת באופן בוטה מחד ואינפנטילי מאידך לסוגיית הגודל. הבנתם של מה.

אבל בסיפור המרכזי שהיא מספרת לצופיה, רוצה "מותק בול באמצע" להיות יותר מסתם קומדיה פרועה על הגיחוך שבפוליטיקה הישראלית. הסדרה מספרת במקביל שני סיפורים הקשורים זה בזה: הסיפור המשפחתי של מותק מרדכי, ה"ילדה של אבא" שמרגישה מנותקת מאימה (טל גורדון) שעזבה אותה ואת אביה, והסיפור על דמות האב השולטת בכל מאחורי הקלעים: האוליגרך הרוסי המרושע אלכס טורצ'ין (אבי קושניר), המכונה התמנון. קושניר מציג כאן גרסה אפלה ומוקצנת מאוד, השונה מהדמויות הרגילות שלו. התוצאה מצמררת בהתאם. מותק מגיעה לכנסת כמחליפה של חבר כנסת שהתאבד בנסיבות לא ברורות. האפלה סביב כל המנגנון של חקיקת חוקים, ועדות כנסת ומשמעת סיעתית היא במרכז הסדרה. מדוע התאבד חבר הכנסת? מי סחט אותו? ומה יקרה למותק אם לא תלך בתלם שמותווה לה עלי ידי כוחות הגדולים מהבנתה? הקשרים בין הון לשלטון מכוונים כל מהלך פוליטי. אפילו מפלגת "בול באמצע" היא יציר כפיו של האוליגרך הרוסי המרושע, שמשתמש בה לצרכיו. כך, למשל, חוק סימון המזון, חוק שהצליח לעבור בכנסת, מוצג כאן כזירת מאבק על כוח ושליטה. בגרסת הסדרה, נאבקת מותק על סימון מזון לתינוקות. הקמפיין של הלוביסטים בניצוחו של האוליגרך טוען שדווקא האימא המניקה היא האויבת הגדולה ביותר של תינוקה, ולא מזון התינוקות המועשר בסוכר. הסדרה מספקת סצנת עימות בין מותק לאימה שמדגימה היטב את הקשר שקיים תמיד בין האישי לפוליטי.

כך גם תהליך ההתפכחות של מותק מביא לשיפוט מחדש של היחסים בין הוריה. מותק, שנולדה ביום של רצח רבין, היא ילדה של התקופה הפוליטית. כל חייה צבועים ברגע המכונן הזה של איבוד אב סימבולי. בסדרה שומעים בחדשות שהעצרת השנתית לציון הרצח היא בסימן "לא מתנצלים", עם הופעות של עמיר בניון והולוגרמה של אריאל זילבר, סאטירה מכוונת ומושחזת על תהליך הזילות של הזיכרון. מול האב האישי, עומד האב הסמלי, האוליגרך הרוסי השולט בכול. במקום "לוחם השלום" יצחק רבין, מוקפת מותק בחבורת מושחתים הנסחטת על ידי בעלי הון ואינטרסים.

נראה שהספרי מבכה כאן את אבדן התום הפרטי והקולקטיבי של כולנו. בעידן שבו השקר הפך לאמת החדשה, והזירה הפוליטית הופכת יותר ויותר למשחק ריאליטי, בוחר הספרי דווקא בפליטת ריאליטי כמייצגת האינטגריטי היחידה בים של שקרים ומזימות. נאיבי? אולי. מעורר תקווה? גם זה נכון. בניגוד לסדרה המופתית "בית הקלפים" בה השחיתות השלטונית כה עמוקה שאין "סוף טוב" באופק, בוחר הספרי לצבוע את הסוף שלו בצבע יותר ורוד. לכן "סוכריות הזעם" הן בדיוק השילוב בין המתיקות לזעם המגולמת בדמות הראשית. ברגעיה היפים מצליחה "מותק בול באמצע" לשלב בין סאטירה לכאב אמיתי שנוגע לכולנו. שידורה הסתיים רגע לפני (עוד) בחירות שהוכיחו לנו שהשינוי, גם אם יבוא, עדיין רחוק.

הסדרה "מותק בול באמצע" שודרה בכאן 11 ובערוץ ביוטיוב של כאן. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן