בסרט החדש בכיכובה של גל גדות יש נצנוצים של הבטחה בזכות נבלים לעוסים, אבל כמעט הכל לא מבושל, מה שהופך את זמן הריצה הבלתי פוסק של 151 דקות – לחמור עוד יותר
.
“וונדר וומן 1984” הוא אחד הסרטים המאכזבים של השנה. עם קטעי פעולה חסרי משקל, עלילה לא-קוהרנטית ואחיזה דלילה בשכל הישר, סרט ההמשך לאחר שובר הקופות אודות גיבורת העל של 2017 הוא מסורבל כמו שהוא נשמע. יש נצנוצים של הבטחה בזכות נבלים לעוסים בנוף של הסרט, אבל כמעט הכל לא מבושל, מה שהופך את זמן הריצה הבלתי פוסק של 151 דקות – לחמור עוד יותר.
בסרט “וונדר וומן 1984” לכאורה, יש הכל. פרק חדש בסאגה אודות דיאנה פרינס, המשך זוהר וססגוני ביותר ותחת התקדים שהסרט הקודם התקבל בצורה הטובה ביותר ביקום המורחב שלDC , אין סיבה לא ללכת בעקבותיו. מה שיצא בפועל, שהבמאית פאטי ג’נקינס התאחדה שוב עם גל גדות כדי להעביר את וונדר וומן לחזון תוסס של שנות ה-80, אלא שהתסריט נראה כאסון, קטעי פעולה חסרי משקל הולכים וגוברים ככל שהסרט “לא” מתקדם, ופתרונות סיפור מביכים הופכים את “וונדר וומן 1984” לאחד הסרטים המאכזבים ביותר בעשור האחרון.
“וונדר וומן” משנת 2017 הוא ללא סק התכשיט שבכתר ביקום של DC: חביב המבקרים והקהל, שמצא את עצמו כנקודת מפנה לסדרת סרטים לא יציבים. הסרט ניצל את זיכרון מלחמת העולם הראשונה כדי להביא סיפור גיבורי-על מרתק מלא בקטעי פעולת ראוותניים ומנה בריאה של לב, שכולם מובילים על ידי השחקנים הכריזמטיים הראשיים. “וונדר וומן 1984” מבקש לשחזר הרבה מהקסם שהפך את הסרט הראשון למיוחד, על-ידי החזרתו של סטיב טרבור ז”ל (כריס פיין) באופן לא מושכל, אך נופל בכל מהמורה.
הסרט מתרחש כ-65 שנה לאחר אירועי הסרט הראשון, ומוצא את דיאנה פרינס מבודדת את עצמה בזהות כיסוי, עובדת כאנתרופולוגית בסמית’סוניאן. ואז נכנסת איזו אבן עתיקה, שמעניקה משאלות ומגיעה לידי המוזיאון, כשדיאנה – בתור וונדר וומן – מסכלת שוד עתיקות. לאחר מכן הסרט מוצא את השחקנים העיקריים שלו מסובכים בתוהו ובוהו, או במילים אחרות – בלגן. דיאנה מאחלת בשוגג לאהבתה המתה: סטיב טרבור, שהקריב את עצמו בפיצוץ לוהט בסרט הראשון – שיחזור לחיים; ברברה אן מינרווה (קירסטן וויג) – עמיתתה וחברתה הטרייה של דיאנה, מייחלת לביטחונה של דיאנה, אך גם מעניקה לעצמה מעצמות כוחות-על עד שהופכת לנבל. בנוסף, יוצר תרמית מגלומני בשם מקסוול לורד (פדרו פסקל, שמאכזב בסרט) עושה קסם בסגנון ג’אפר ב-“אלאדין” כדי להקנות לעצמו את קסם האבן, תוך רצון לכוח ולהשפעה.
בסופו של דבר, “וונדר וומן 1984” הוא סרט פעולה של גיבורי-על, אבל אין בו הרבה פעולה, והאקשן שאנו רואים ממומש בצורה גרועה. הצילומים הראשיים מבולבלים, חסרי משקל וערוכים בצורה מביכה. להפקה שתוקצבה מעל 200 מיליון דולר, הסרט נראה חסר חיים במידה רבה, כש-CGI נוראי גורע מכל האפקטים שצולמו. “וונדר וומן 1984” הוא בלגן עמום ואפלולי שצף במרק בלתי מובן.