"אנשים נורמליים", הוט HBO, יס
פעם, לפני שנים רבות בדרך כלל, היינו צעירים. תיכוניסטים צעירים. לא השתגענו על בית הספר. חלמנו בשיעורים. בלילות יצאנו למסיבות, השתכרנו מבירה. ההורים הביטו עלינו בעין עקומה. וגם התאהבנו. ממבט ראשון. היו לנו חברים/חברות. עשינו סקס ראשון. עשינו סקס במושב האחורי במכונית. נפרדנו. נפרדו מאיתנו. נשבר לנו הלב. פגשנו את החיים לראשונה לא מהצד הזוהר שלהם.
זוכרים? איך לא. מריאן וקונל, שני תלמידי תיכון יפים באירלנד היפה, מתאהבים זה בזה. מריאן היא נערה מחוננת, מופנמת, יפה, לא פופולרית בכיתתה, בת לאם אמידה ואחות לטיפוס מעצבן וזועף. קונל הוא בן לאישה המנקה את ביתם של מריאן ומשפחתה. הוא שחקן רוגבי מצטיין, מקובל חברתית, ותחת המסיכה הצוהלת גם רגיש, מחפש את דרכו בעולם המתבגרים.
בסדרה, המבוססת על ספר בשם זהה מאת הסופרת סאלי רוני, מתפתח כאמור סיפור אהבה בין השניים. עם הרבה ביישנות בתחילה, הופך הסיפור לרומן נעורים הכולל בתוכו סקס - הרבה סקס - חשוף מול המצלמה, כולל בתוכו קשיים, קשיי תקשורת של אנשים צעירים, וחזרה זה לזרועות זה באהבה גדולה.
“אנשים נורמליים" היא מלכודת חביבה של נוסטלגיה. מי שמתגעגע לאותם ימים צעירים ומתוקים סביר להניח שייפול בה. אחרים, שלבם קשה מעט יותר, עשויים לאבד בה עניין אחרי שניים־שלושה פרקים - כמה כבר אפשר להאזין לשתיקות עגומות ארוכות ואחר כך לצפות בעוד סצינות סקס ארוכות ורבות משמעות - הכל לפי הבחירה והטיפוס. סך הכל לא מזיק. יומנם של חנונים, הדור הבא.
לראות או לוותר: לראות. חביב. להחליט אם ממשיכים אחרי פרק שלישי.