זה שוד כספות עם זומבים בלאס וגאס. מה כבר יכול להשתבש?

וואו, איזו שנה עברה עלינו – וגם על זאק סניידר! – אבל בעיקר עלינו. 
בכל מקרה, זאק סניידר מוציא סרט חדש. לא, לא עוד סרט מהעולם של די.סי. עם זה, נכון לעכשיו, הוא סיים. גם אם קיבל הזדמנות לחזור ל"ליגת הצדק", לערוך אותו מחדש ולהפוך אותו לארבע שעות של זאק סניידר לוקח את עצמו ברצינות תהומית כאילו משקל העולם מונח על כתפיו, ההרפתקה הזאת הסתיימה.

כשסניידר חשב שהיקום של די.סי אבוד, והסרט הגדול שלו "ליגת הצדק" לעד יהיה צל של מה שהוא היה אמור להיות, הוא נזקק להמציא את עצמו מחדש. מה עושים במאים גדולים אחרי שהם נוטשים את (או ננטשים על ידי) המותג הגדול עליו היו אמונים במשך הרבה שנים? בהוליווד התשובה היא ברורה – חוזרים לשורשים. עושים סרט, בדרך כלל צנוע בערכי ההפקה שלו, שינסה להרכיב מחדש את הדברים שהובילו אותך לעשות קולנוע. הז'אנרים שהתחלת איתם, הסיפורים הקטנים שעניינו אותך, משהו קליל יותר. מגיע לך, סחבת הרבה במשך הרבה מאוד שנים. 

אחרי שעזב את ספיידרמן, סם ריימי ביים את "קח אותי לגיהינום", כקריצה לסרטי האימה שהתחילו את הקריירה שלו. עד היום זה אחד הסרטים הכי מוצלחים שלו. כשמייקל ביי יכל סוף סוף להניח את הרובוטריקים, הוא ביים את "רווח וכאב" כמחווה לסרטי האקשן-חברות-גברית שהוא התחיל איתם. גם במקרה של ביי התגלה כי מדובר באחד הסרטים המוצלחים שלו, ובטח אחד הסרטים הכי מצחיקים שלו. סניידר עושה מהלך דומה עם "צבא המתים". רק שסניידר חייב לעשות הכל גדול מדי, מוגזם מדי, סניידר מדי. 

"צבא המתים" (צילום: Netflix)

"צבא המתים" הוא החזרה המיוחלת של סניידר לזומבים שהתחילו את הקריירה שלו (עם הרימייק לסרטו הקלאסי של ג'ורג' אר רומרו "שחר המתים"). הפעם, שכיר חרב לשעבר בשם סקוט ווארד (דייב בטיסטה) מוצא את עצמו עובד בדיינר עלוב, זאת למרות שזכה באות גבורה על מלחמתו בזומבים שהכו את העיר לאס וגאס וגרמו לכך שהעיר חרבה וחסומה מהעולם החיצון. כשהוא מקבל הצעה מטייקון יפני להרכיב צוות על מנת לפרוץ לעיר, לפרוץ למלון ולחלץ מהכספת 200 מיליון דולר, הוא מחליט לעשות משהו עבור עצמו. 

כן, לא מדובר רק בסרט זומבים, אלא בשילוב עם סרט פריצה לכספת. "הג'וב האיטלקי" רק בלאס וגאס עם זומבים, אם תרצו. או אולי יותר "הבריחה מניו יורק"? בכל מקרה, זו לא העלילה הכי מקורית שתשמעו עליה, אבל השילוב של זומבים, פריצה, כספות ובמאי שיודע להרים סצינות אקשן עצומות מימדים אמורה להפוך את כל הסיפור לערימה של כיף.

ויש עוד משהו – טיג נוטארו, בתפקיד הטייסת של החבורה, מסמנת את העובדה שזה סרט שלא מתרכז רק בערימות של שרירים שהורגות זומבים, אלא אוחז באספירציות להיות מצחיק יותר וקליל יותר. וזה בסוף לא קורה. אולי הוא איבד את ההומור שלו, אולי הנטיות שלו ללכת על הגדול והמוגזם גברו עליו, אבל הסרט החדש של סניידר הוא סניידר קלאסי – שעתיים וחצי, שעה יותר ממה שהסרט הזה היה זקוק לו, סלואו מושנ'ס עצבניים שמותחים סצינות חשובות ולא חשובות כאחד, המון דרמה והמון דגש על הטרגדיה שבסיטואציה הופכים את הסרט הזה לכבד. כבד מאוד.

זומבים עם תכונות נפשיות מובהקות, לכו לטיפול. "צבא המתים" (צילום: Netflix)

עכשיו, הייתי אומר שהסרט הזה נגרר כמו זומבים, אבל הזומבים בסרט הזה ממש לא נגררים! כבר ב"שחר המתים" סניידר חטף ביקורת על השינוי המהותי שהוא עשה בזומבים הקלאסים. רומרו, האיש שהמציא את הזומבים, אמר שהם לא מסוגלים לרוץ כי הם מתים ואין להם מפרקים יותר. אבל את סניידר (ואחריו עוד רבים) הסיפור הזה משעמם אז הוא נתן להם לרוץ ולהשתולל ובעצם שינה את המהות של הזומבים. ופה סניידר לוקח את כל זה שבעים צעדים קדימה. 

בעולם הזומבים החדש של סניידר, יש זומבים רגילים, ואז יש כאלה שהם סופר זומבים, והם כבר ממש נינג'ות, ויש את הזומבים אלפא המרכזיים שהם חזקים ומפחידים הרבה יותר. אבל הרבה יותר מעניין אצל האלפא זה שהם כואבים, שהם נקמניים, שהם מתכננים תוכניות. זאת אומרת, מדובר בזומבים עם תכונות נפשיות מובהקות. לא עוד זומבים חסרי שכל שרק הולכים אחרי ריח, זומבים שרק נראים כמו בני אדם אבל מבפנים הם רק מכונות אכילה, צמחים קטלניים. לא, סניידר היה חייב להפוך אותם לסתם מפלצות דמויות בני אדם. באחד הרגעים המגוחכים בסרט, מתגלה שלאחת מזומביות הפלא היה גם עובר זומבי בבטן. עובר! זומבי! בבטן! בסוף, חסרי המוח לא מעניינים את סניידר אם אי אפשר לעשות להם רגע רגשני בסלואו מושן.

"צבא המתים" עובד הכי טוב כשהוא גדול ומפגר. רגעי האקשן מהנים, ואי אפשר להתעלם מכמה המצאות כיפיות שמתגנבות פה ושם. לאס וגאס מתפקדת באופן מושלם כאתר שממנו מתחיל סוף העולם, כשכל החיקויים לפלאי העולם נופלים אחד אחד. את הקניון של שחר המתים מחליפים פה המלונות העצומים שבנו בתוכם סימולקרות של רחובות שבהם הזומבים יוכלו לקפוץ ולהתפוצץ. אתם יודעים מה? יש לי עוד מחמאה לסניידר – כולם פה משחקים ממש אחלה. זה הרבה מאוד. 

חמוד ומרגש בתפקיד הראשי וזה הרבה מאוד. דייב בטיסטה ב"צבא המתים" (צילום: Netflix)

דייב בטיסטה גם חמוד וגם מרגש בתפקיד הראשי, ממש לא סתם עוד שרירן להשכרה. הוא גם מקבל את הדמות היותר מעניינת בסיפור. כל השאר? קריקטורות במקרה הטוב, מחרפנים במקרה הרע (אני לא רוצה לראות יותר את הדמות של דיטר מפצח הכספות בחיים שלי). באיזון שבין הרציני לכיפי, הצד הרציני מטביע את הסרט הזה בלי שום תחרות, למרות שמדובר בסוף בסרט אקשן היי אוקטן עם טסטוסטרון מפה ועד השמיים. 

ובסוף מתברר גם מה גרר את הסרט הזה למקום כה רציני – נטפליקס, כמו נטפליקס, לא מעוניינים להסתפק רק בסרט אחד, אם הם כבר השיגו את סניידר, הם נותנים לו תקציב לא הגיוני בשביל לפתח לסרט הזה עוד סרט מקדים, ועוד סדרת אנימציה והשמיים הם הגבול. אז סניידר מנסה להקים מחדש יקום קולנועי משלו, רק עם זומבים שהם גם נינג'ות שיש להם רחם. שאלוהים יעזור לו לנו.