“עוד סיבוב” הוא סרט דני מענג ומשעשע אשר זכה בפרס האוסקר השנה עבור הסרט העלילתי הבינלאומי הטוב ביותר
.
באחד משירי הפזמון הרבים המעודדים שתייה, כתב צ’רלס בוקובסקי – הפייטן הגדול שאהב לחמם כיסאות בר, את ההבטחה הנצחית לשכרות: “זה [מסיר] את הברור מאליו, ואולי אם היית יכול להתרחק מהברור לעיתים קרובות מספיק, לא היית הופך לברור בעצמך”. טענה זו זוכה לנסיעת מבחן ב-“עוד סיבוב“, סרט דני מענג אשר זכה בפרס האוסקר השנה עבור הסרט העלילתי הבינלאומי הטוב ביותר. הבמאי הוא תומאס וינטרברג – מועמד מפתיע לפרס הבמאי הטוב ביותר – ולסרט יש הנחת יסוד משעשעת: ארבעה מורים בתיכון בגיל העמידה מחליטים לראות אם חייהם יהיו טובים יותר אם תמיד יהיו מבוסמים.
מאדס מיקלסן מככב בתפקיד מרטין, אדם חסר אנרגיה שהפך למורה משועמם ומשעמם, כמו גם אב ובעל מנותק רגשית. לילה אחד הוא מצטרף לחבריו פיטר וטומי לארוחת יום ההולדת ה-40 של חברם ניקולאי. על פני בקבוקים רבים, ניקולאי מספר להם על פסיכיאטר נורווגי, שטוען כי גוף האדם נועד לפעול בצורה הטובה ביותר עם 0.05 אחוז אלכוהול בדם (בישראל, אסור לאדם לנהוג, כאשר אחוז האלכוהול בדם הוא 0.05 אחוז ומעלה).
כשהם משכנעים את עצמם שזה לצורך מחקר – ואולי אף יכתבו מאמר – הארבעה מסכימים לנסות את הרעיון. למחרת הם לוגמים מעט אלכוהול לפני שהם נכנסים לכיתה. תחילה, נראה כי בוקובסקי והנורווגי צודקים. בעודם, מסתובבים עם באזז נחמד, הם מרגישים משוחררים – מהעולם ומעצמם. באשר למרטין, הוא לא רק הופך למורה מצחיק ומעורר השראה, אלא גם לאיש משפחה קשוב ורומנטי. למעשה, הניסוי מתנהל כל כך טוב, עד שמרטין מציע שהדברים עשויים להשתפר אפילו עם יותר אלכוהול במערכת הדם שלהם. איך משהו יכול להשתבש?
לפני שנכנסים לרעיון של מה בדיוק משתבש, חשוב להדגיש ש-“עוד סיבוב” הוא סרט משעשע ומענג, אנרגטי, מצולם באופן מסקרן ונהנה ממשחק מצוין – וזה מרשים, כי כל כך קל להגזים במשחק כאדם שיכור. בעוד שכל ארבעת החברים נהדרים, הסרט עוקב בצדק אחר מיקלסן, כוכב קולנוע ברמ”ח איבריו, שמראהו המעורפל, מעט מרושע, הופך אפילו את מרטין והמשעמם לכריזמטי. בין אם הוא מדדה, ממלמל או רוקד – הוא נהדר, ובהחלט ראוי למועמדות לפרס האוסקר כשחקן הטוב ביותר השנה.
זהו שיתוף הפעולה השני של מיקלסן עם וינטרברג, שעשה את שמו כיוצר-שותף לתנועה המכונה ‘דוגמה 95’. ויטנברג ביקש לעשות עבור עולם הקולנוע את מה שהפאנק עשה למוזיקה: להסיר את החלקלקות המסחרית היקרה ולחזור למשהו טהור, אמיתי ותוקפני יותר. סרט הפריצה של וינטרברג מ-1998, “החגיגה“, שימש כדוגמה טובה לאירוע מחולל זה – וכמו כל כך הרבה סרטי ‘דוגמה’, הוא גם היה מרושע ושובב כאחד.
שני עשורים לאחר מכן, שמר וינטרברג על כמה מסימני המסחר של אותה תנועה, החל מהמצלמה הידנית המרצדת, שלוכדת רגשות פועמים, ועד להבטחה להיות אגרסיבי מבחינת טיפול בתסריט. הכותר הדני של הסרט הוא “Druk“, שפירושו ‘שתייה מוגזמת’ – כותרת הרבה פחות מזמינה מ-“עוד סיבוב“. עם זאת, למרות הריאליזם בעלילה וטיפול בנושא מלא תעוזה, סביר כי “עוד סיבוב” היה נדחה על ידי חברי תנועת ‘דוגמה’. סרטו של ויטנברג מורד בבירור נגד הפוריטניות שלנו בנושא שיכרון חושים. הוא רוצה לחגוג את המשקאות והחברות שמקיימת תרבות שתייה דנית, אם כי זה עדיין לא משחרר אותו מהחובות שלו כלפי המציאות האורבת בהנחת היסוד ‘הדוגמאית’ שלו.
כשהוזכר לעיל, שמשהו ישתבש, הכוונה הייתה לסרט ולא לדמויות. זאת מכיוון, ש-“עוד סיבוב” יוצר מצב פרובוקטיבי עם ארבעה גברים ששותים הרבה יותר מדי, ומצפים שקהל הצופים ייצור הבנה מעמיקה וסלחנות לאלכוהול בכמות בלתי נדלית, לגברים ולמשברי אמצע החיים שלהם. כאן, למרות כמה רגעים כואבים, וינטרברג מכוון את הצופים לכיוון ההפוך, ובונה לקראת סיום אופטימי קונבנציונלי, שלא רק סנטימנטלי – אלא באופן נמרץ. עובדה זו לא ממש מפריעה לקהל המבקרים, שמתענג על הסוף ההוליוודי של “עוד סיבוב“. אחרי הכל, נראה כאילו כל העולם נקלע למשבר אמצע החיים בשנה האחרונה, וכולם מסכימים ומזדהים עם אנשים בסרט, שבו שתייה מרובה אכן משפרת את המצב.