היי, שני דברים: ראשית, אתם אולי זוכרים גרסה קטועה של הביקורת הזאת ב"עשו לעצמכם ביקורת". ובכן, הנה היא במלואה. שנית, משלב כלשהו הביקורת הרגילה מסתיימת והופכת לביקורת ספויילרים. יש סימן מאוד ברור מתי זה קורה, אבל שימו לב בכל זאת.
כריסטופר נולאן הוא בחור שאפתן.
אני לא מחדש כאן משהו, כמובן. כבר מסרטו הראשון הוא התעקש לעשות דברים אחרת, והסרט שפרסם אותו, 'ממנטו', היה בנוי על גימיק אחד גדול. ואני לא מזכיר אותו סתם, כי 'טנט' הוא כנראה מה שהתקציב של ממנטו לא אפשר לנולאן לעשות אז. יש לו גם סבלנות, כנראה.
אבל לשאפתנות יש מחיר: אם אתה מכוין גבוה, אתה עלול להתרסק בצורה כואבת. את שני האפוסים האחרונים של נולאן לא מאד אהבתי – 'בין כוכבים' לא היה יצירת המד"ב הפילוסופית המופתית שהוא רצה להיות, ו'דנקרק' לא היה סרט המלחמה האולטימטיבי שהוא רצה להיות. לכן כל כך שמחתי לגלות שב'טנט' השאפתנות העצומה של נולאן התרגמה סוף סוף בשלמותה אל המסך: 'טנט' הוא סרט מפעים. לא פחות. יש לו בעיות, כמובן, ואני בעצמי אעלה כאן כמה כאלה – אבל ייאמר מראש: החוויה הקולנועית של הסרט הזה היא לא פחות ממרהיבה, מדהימה, מעיפה ת'ראש, מה שתרצו. לסרטים כאלו נוצר הקולנוע, וחי נפשי שאם בקץ המגיפה יעשו מפיצי הסרטים מעשה ויקרינו אותו על מסך גדול – אני אטוס לקולנוע ביום הראשון שאוכל.
הכל התחיל מזה שלנולאן היה רעיון. הוא רצה לשחק עם הזמן שוב, כמו שהוא אוהב, וחשב על משהו מה-זה-מגניב: היפוך זמן. לא חזרה בזמן, אלא אובייקט אחד שנע בכיוון זמן הפוך מכל מה שסביבו. זאת לא פנטזיה, אלא תיאוריה מדעית שזכתה בפרס נובל כבר ב1980; נולאן רק החליט לעשות מזה סרט. זה שהוא הצליח, זאת הפנטזיה.
כאן צריך לזרוק משהו על העלילה, אז הנה: סוכן CIA חסר שם (ג'ון דייוויד וושינגטון) נשלח להתחקות אחרי סוחר נשק רוסי (קנת' בראנה) שבידו אמצעי חדש ומסוכן להשמדת העולם. הוא לומד בדרך על משמעות של אנטרופיה הפוכה, והאפשרויות שהעסק טומן בחובו; ובנוסף, יוצר קשר עם אשתו הכלואה – בערך – של סוחר הנשק (אליזבת' דביקי), ורוצה לעזור גם לה ולבן שלה, אם אפשר.
מנהלה האלמוני של הסוכנות המסתורית שגייסה אותו מצוות את גיבורינו חסר השם לסוכן נוסף, שדווקא כן מזדהה בשמו – ניל (רוברט פטינסון). השניים יוצאים למסע חוצה יבשות בנסיון לחקור אחרי תוכניתו של סוחר הנשק ולברר אודות האמצעים, אם קיימים, לכתוב לסוחר עתיד אחר מזה שתכנן.
תראו, נימת ה'לצאת ידי חובה' של שתי הפיסקות האחרונות מכוונת. אין טעם להאריך, באמת שאין. רוצים חוות דעת על השחקנים? אין לי משהו מיוחד לומר. גם לנולאן לא. מייקל קיין, למשל, הקמיע הכמעט קבוע של נולאן, נמצא כאן בתפקיד מיותר לגמרי, וגם תחת עינויים אני לא אזכר מה השם של הדמות שלו בכלל. הגיבור הראשי אנמי לחלוטין, אליזבת' דביקי מנסה אבל הכתיבה שלה בעייתית, והיחיד ששווה אזכור הוא פטינסון.
וחוץ מכל זה, זה סרט שגם די קשה לספיילר אותו, למעט אולי פרט אחד, וגם הוא לא מאד נורא; העיקר כאן, ואני מתקשה לחשוב על סרט נוסף מהתקופה האחרונה שאפשר להגיד את זה עליו – זאת החוויה.
נולאן יצר פה תשבץ. זאת חידה, כן, והמוח בהחלט צריך לעבוד בהילוך גבוה מן השניה הראשונה עד האחרונה, אבל זה לא רק התסריט המורכב, זה האופן המרהיב בו הוא תורגם לויזואליה. אני צופה בתמונות, בסיקוונסים הענקיים, ואני פשוט המום. המוח עובד, כן, אבל העיניים נהנות בלי קשר.
למה אנשים נהנים להרכיב פאזלים? לא יודע בוודאות, אבל הם נהנים מזה, וכשהתחיל הסגר הראשון דאגתי גם לעצמי לאחד כזה. וכל אחד יודע שמה שנהנים ממנו זאת לא התמונה בסוף; יש אותה על הפוסטר או על הקופסה. נהנים מההרכבה. מהשלבים. מההתקדמות. וגם אם בסוף יוצא ציור סטנדרטי שבתור משיכה במכחול לא הייתם שמים עליו עשרה שקלים, את הפאזל תמסגרו ותתלו במסדרון במקום בולט.
לא סרט אחד ולא מאה מבוססים על תעלומה מעוררת סקרנות ומצריכים מוח בתפקוד גבוה. רבים מהם נותנים תסריטים חכמים (הרבה) יותר מזה של 'טנט'. אבל נולאן היחיד שהעז לקחת את חוויית ההרכבה ולתרגם אותה לויזואליה עצמה, לכל כלי הקולנוע האפשריים, ולא רק לתסריט – וזה מטורף (גם על התסריט יש לי מה לומר, אבל זה יחכה לביקורת עם הספויילרים, ממש עוד רגע).
גם אם לא תאהבו את הסרט (ורבים לא אהבו), דבר אחד בטוח: אין לי מושג איך נולאן עשה את כל הסצינות המשוגעות פה, אבל עזבו 'איך' – זה שהוא יצא לדרך, זה מה שמדהים. לזה קוראים, נדמה לי, שאפתנות.
*** ועכשיו עם ספויילרים ***
נכון, אמרתי שקשה לספיילר את הסרט הזה. לא במובן של "אין מה לחשוף כי לא קורה כלום", אלא במובן של "גם אם תקראו את כל העלילה בערך הויקיפדיה של הסרט לא תהנו מהסרט פחות". המשפט הזה, בהקשר של 'טנט', הוא כמעט נכון.
אז בואו נתחיל: הסרט הזה, כמו השם שלו, הוא פילינדרום. בביקורת הקודמת הבטחתי להרחיב על התסריט כאן, אז הנה – הדיאלוגים של נולאן ממש לא משהו ("הוא ישמיד את כל העולם!" – "כן, כולל הבן שלי". ברצינות?), אבל בניית הסרט סביב הרעיון שבבסיסו נעשתה בצורה מרהיבה. רק אחרי צפיה שניה קלטתי, למשל, שהיה אפשר די בקלות להפוך את הסדר של מרבית הסרט, והוא היה נשאר די מובן.
בסופו של דבר הרי זה הסיפור: הגיבור שלנו מגוייס לארגון שהוא עצמו יקים מאוחר יותר, והוא זה ששלח את ניל לעבר כדי לגייס את עצמו ולעזור לעצמו להביס את קנת בראנה. כמו סיפור מד"ב טוב, לולאת הזמן נסגרת בזאת, כשאין תשובה ממשית לפרדוקסי המסע-בזמן שעולים מכל העסק. אבל נולאן לא מתעסק בחזרה בזמן. הוא מתעסק בפריסת הסיפור לפנינו, והוא בחר להתחיל דרך עיני הגיבור של תקופת ההתחלה, שגם הוא, כמו הצופים, עדיין לא יודע כלום. אבל האמת היא שהפרט הספציפי הזה – הגיבור הוא הבוס מהעתיד – לא משנה לעצם הסיפור. הבוס יכל להיות מישהו אחר, אולי ניל בעצמו; ויש בהחלט מצב שפריסת הסיפור מהסוף להתחלה היתה עובדת לא רע (חוץ מכך שנולאן בעצם כבר עשה משהו כזה).
אינני נכנס כאן לדקויות עלילתיות, כי הן לא הנושא. אני בא להגיד כאן משהו אחד: הסיפור של 'טנט' פשוט, אבל הפשטות שלו מכוונת, כי הוא רק בסיס להתפרע עם האפשרויות של היפוך הזמן, ובתור בסיס פשטני אפשר בהחלט לשחק איתו. זאת התכונה של מעגל – הוא אינסופי, אבל קל מאד לשרטט אותו. פחות קל להמחיז אותו.
ההחלטות של נולאן מהרגע שהיה לו את הבסיס היו רק אלו רמזים לפזר במהלך הסרט, וכיצד בדיוק לפזר אותם. חלק מהרמזים הם אקדח של צ'כוב סטנדרטי ("אם אני לא אקבל אותך, גם אף אחד אחר לא", משפט שנאמר על ידי סאטור לאשתו ואז מתברר שזה נכון גם כלפיי העולם כולו); חלק אקדח צ'כובי סטנדרטי קצת פחות (האישה שקופצת מהיאכטה, שהיא בעצם קאט בעצמה); אבל יש כמה שמהווים חלק ממה שתורם לסרט את החווייה הייחודית שלו. אלו לא רמזים במובן הרגיל, אלא יותר סימנים – עכשיו להתרכז, חבר'ה. המוח מרכיב את הפאזל העלילתי, העיניים משתגעות מהטירוף הויזואלי. בסצינת המרדף בכביש, למשל, אנחנו צופים פעמיים: בפעם הראשונה אנחנו נהנים מאד מהאקשן, ותוהים מה לעזאזל קורה כאן; בפעם השניה אנחנו עדיין נהנים מהאקשן, אבל מי שעובד קשה הפעם זה הראש, שכעת הסרט מסביר לו מה באמת לעזאזל.
כל העסק הזה מרים הילוך בעיקר מנקודת האמצע של הסרט, בה הגיבור מתחיל לנוע אחורה בזמן, וחווה את המסע של החלק הראשון מהכיוון ההפוך. רמת המיינדפאק ממריאה באחת, וחוץ מהבלגן המפואר על המסך, המוח שלי עסוק גם בלחבר את חלקי הפאזל זה לזה. זה מרהיב, זה סוחף, וכשמגיע סוף הסרט ואז אנחנו מבינים שבעצם העלילה כולה היא 'תנועת מלקחיים' ענקית שתוכננה על ידי הגיבור שלנו ונועדה להביס את סאטור – מבחינתי זה שיא הסיפוק שבהשלמה של הפאזל הזה.
אני מסכים לכאורה שקל למצוא את החסרונות של 'טנט'. הסיפור נטול כל עוגן רגשי, ומי שהיתה אמורה להיות העוגן הזה, אליזבת' דביקי, נכשלת בגלל כתיבה לא משהו. אבל סרטיו של נולאן מאז ומעולם לא מאד הצטיינו בתחומי הרגש, אלא נטו יותר לכיוון המחשבתי-פילוסופי; כאן אין שום פילוסופיה ושום חידה יקומית או למצער אנושית. יש כאן רק משחק של נולאן, והוא משחק מהמם.
אבל בנקודה הזו אני חייב לציין שמבחינתי, כן יש לסרט עוגן. ניל. ולא רק בגלל שפטינסון משחק יותר טוב מגד"ו. זה כן מתחיל בכך שפטינסון בהחלט בחור סימפטי, ויש משהו מאד משעשע בחניכה שלו את הטירון שלצידו. אבל מה שיפה כאן בעיקר זה כשמתגלה סודו של הבחור, שהוא בעצם נשלח מהעתיד וחווה כבר שנים ארוכות של חברות עם הגיבור, נשפך אור חדש לחלוטין על כל מה שעשה עד עכשיו. הגילוי שהוא זה שהציל את הגיבור בבית האופרה בתחילת הסרט, היה עבורי לא רק חתיכה בפאזל הכולל, אלא מעין קתרזיס רגשי שפייס אותי על הצער שבמוות של הבחור. העוגן הזה מתגלה רק למפרע, וזאת מבחינתי נקודה נוספת לנולאן על הטרמה עלילתית ופורקן מספק שלה.
לסיכום , אם אחזור רגע למשל הפאזל: ברור מן הסתם שלהרכיב פאזל של ספר טלפונים יקרוץ פחות לאנשים. הסיפוק שבפענוח לא יכול לבדו להחזיק משימה ארוכה. אבל 'טנט' הוא הדבר הכי רחוק שיש מספר טלפונים: הוא מאתגר, זה נכון; אבל הוא יצירתי, הוא שאפתני, והוא חגיגה של המבע הקולנועי המופרע ביותר שיכולתם לחשוב עליו. אני בכלל בכלל לא מחסידיו של נולאן, אבל בסרט הזה הוא העיף לי את המוח. שווה לבדוק כמה רחוק הוא יצליח להעיף את שלכם.
רק הערה לשונית
"ואני בעצמי יעלה כאן כמה כאלה" – אעלה
נולאן פשוט מוציא אמוציות מאנשים
אני לא חושב שיש הסבר אחר לגינויים שנשפכו על הסרט ולשאט הנפש. יומרני? אקספוזיציה? משחק גרוע? ניטפוקים בלי סוף? היי, זה גם תיאור מדוייק של אינספשן.
טוב, אני לא באמת משווה בין הסרטים, אינספשן הוא אחד הסרטים האהובים עלי ביותר וטנט.. לא. אבל העניין הוא שאני באמת לא יודע להניח את האצבע על הנקודה בגללה אני כל כך אוהב את אינספשן, וגם לא להסביר מה יש בו שבטנט אין. מבחינת הגדרות קרות הם סרטים ממש דומים.
לכן לא ממש התרשמתי מהנימוקים של אנשים למה הוא הדבר הכי גרוע שקרה בעולם מאז הקורונה. קודם כל, הוא אולי לא יצירת מופת אבל סרט ממש נחמד, ובעיקר – כמעט כל מה שמנומק כחיסרון בסרט נכון גם על אינספשן (ורוב הסרטים של נולאן, במידה זו או אחרת) . אז נכון שיש לאינספשן איזה קסם שלטנט אין, אבל עדיין הוא אחלה סרט.
והוא ממש אחלה. אני קצת נגוע כאן, כי אני משוגע על מסעות זמן בסרטים. אתם יודעים, הדברים האלו שאנחנו רואים ואז מתברר שזה קרה בגלל שכבר מישהו בעתיד עשה ככה וככה.. 'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן' קנה אותי לנצח על הרבה פחות מזה. אבל חוץ מהנקודה הזו יש גם אקשן אדיר ומוזיקה צורמנית כמו שנולאן אוהב (והנס צימר. בטוח בטוח שזה לא היה הנס צימר?) וכן, התסריט כן חכם ('התסריט' אני מתכוון כמובן למסגרת העלילתית, לא המשפטים הספציפיים שדמויות אומרות) ומגניב.
זה פחות או יותר מה שבעיקר מאפיין את נולאן, אקשן חכם ומגניב. לא?
וחוץ מזה – ביקורת מצויינת, תודה.
מאוד פשוט, מאינספשן אתה יוצא בהרגשה שהבנת 95% ויש אולי קצת
שנשאר "פתוח". בטנט הקונספט כל כך מבלבל שפשוט אי אפשר לעקוב אחרי רצף האירועים. ולכן הוא בניגוד לאינספשן סרט מאוד מאוד מתסכל
אמרתי גם למי שהיה איתי בהקרנה
אני חושב שהבעיה שלו היא שהוא לא מספיק מתסכל. אם לא הייתי מרגיש כל כך הרבה אדישות כלפי מה שקורה על המסך אולי הייתה לי שאיפה לתת צפייה נוספת
נראה לי שדי ברור ההבדל בין טנט לאינספשיין מהבחינה הזאת, באינספשיין למרות שרוב המשקל הוא כל המגניבות של העולם מרגישים שיש דמויות אמיתיות שפועלות בו ואפשר להאמין להן ובקיומן, בטנט זה מרגיש כמו סימון של דמויות וסימון של עלילה ואני אישית לא יכלתי להאמין לאף אחת מהדמויות שם לרגע חוץ מפטינסון לרגעים.
ועם כל הכבוד למופע האקשן המרהיב שזה יוצר עם המשחק עם הזמן זה הכל מתנקז בסופו של דבר אך ורק למופע הזה.
בכל הסרטים האחרים של נולן אנחנו מושקעים יותר בדמויות שעוברות את סופות האדרנלין כשחוקי הפיזיקה נשברים סביבם ובלי זה זה מרגיש פשוט.. עשן ומראות
ועכשיו לשאלה הבאמת חשובה
באתר של יס פלאנט עדיין אי אפשר לרכוש כרטיסים. מישהו יודע מתי זה יתאפשר?
בימי קדם שלפני הקורונה
הלו"זים של אתרי בתי הקולנוע היו מתעדכנים בכל יום שני בערב עם ההקרנות והשעות של השבוע הקרוב. אז נראה לי הגיוני להמר שמחר בשעות הערב-לילה יהיה ניתן להזמין.
התחילו לעדכן שם שעות עכשיו, וכשבאים להזמין כתוב שהחל מהלילה בחצות
אז בהנחה שבאמת יהיו הקרנות כבר מחר, נוכל להזמין רק כמה שעות לפני?
לא משהו, אבל עדיף על קולנוע סגור.
שאלה נוספת על בתי קולונע - רב חן דיזינגוף - בחיים?
(ל"ת)
היה כיף גדול תודה רבה
בהתחשב בכך שבתי הקולנוע נפתחים בעיקרם עם סרטים שכבר ראינו, עולה השאלה "מה הסרט שאני רוצה לראות שוב פעם, אבל על מסך גדול". המתמודדים העיקריים הם "טנט" מצד אחד ו"ארץ נוודים" מצד שני – שני סרטים לא בדיוק דומים, ושמשניהם נהניתי מאוד, ואני צריך לבדוק איך החוויה על מסך גדול.
כי בעוד שארץ נוודים יפה בצורה שמצדיקה מסך גדול, "טנט" הוא כיף במסך גדול. מסורבל? אולי – אבל כיף. נולאן משכיל לא לקחת את עצמו כל כך ברצינות (או שאולי זה רק אני שלא מצליח) והסרט הוא פשוט כמה סצנות אקשן מטורפות וכיפיות להחריד, שמעל כולם מרחף ממבו ג'מבו מדעי שמסתכם ב"תקשיבו, זה מגניב, בסדר?". וזה מגניב, אז ממש לא אכפת לי.
יש מצב לקישור לעמודים שיש בתוכם את התמונות הללו?
הן ממש גדולות וקשה לקרוא אותן ככה.
אוי
אני מלכתחילה הכנסתי קישור, האתר המיר את זה אוטומטית לתמונה /:
יש לך רעיון איך אני יכול לצרף את הקישור בלי שהוא ימיר את זה?
הכי טוב של נולאן מאז אינספשן. פשוט סרט מעולה.
ואני אומר את זה בתור מישהו שאהב משמעותית פחות כל סרט שלו מאז עלייתו של האביר האפל. כאילו שהיתה נקודה שבה נולאן התחיל לאבד את זה, אבל "טנט" בהחלט הוכחה לעובדה שהוא במאי נהדר שפשוט יודע לעשות סרטי מקור כייפיים בתקציב גדול.
יש כמובן הנחת יסוד שצריך להכיר בה: זה סרט בונד. עם לוקיישנים מרהיבים, נבל בונד, תוכנית זדונית בונדית להחרבת העולם (שהיא גם מאד מטומטמת כשבוחנים אותה ברצינות), נערת בונד, גיבור שהוא בסך הכל די בונד וכמובן – סצינות אקשן מגוונות ומורכבות. נולאן כבר הרבה זמן מפלרטט עם מוטיבים בונדיים בסרטיו, והנה – הוא הלך ועשה סרט בונד רק עם אלמנט של מסע בזמן.
והסרט מעולה – הוא מעורר את הדמיון, האקשן פשוט משוגע ויצירתי, פס הקול מהמם (תודה לאל שזימר לא יכל להתחייב לסרט, ונולאן הלך על גורנסון, פס הקול של הסרט זה כמו להאזין לאלבום פרוג רוק ממש טוב) והדלות שבפיתוח הדמויות מרגישה פחות נוראית לנוכח הכריזמה והכימיה שיש בין וושינגטון לפטינסון בסרט הזה. סרט בובה.
קניתי את הסרט הזה בגרסת ה-4K וצפיתי בו כבר פעמיים, ואני באמת תוהה אם לקפוץ לצפות בו שוב בקולנוע.
בול!!! מה שחשבתי לעצמי כשראיתי את הסרט
ג'יימס בונד בגרסה מסובכת יותר.
סרט מגניב!
תודה על הביקורת, הסברת כמה דברים שלא חשבתי עליהם.
נ.ב. הסרט מכיל סצנות יפות אבל הוא לא יצירת מופת, פשוט סרט מעניין וכיפי.
והנה סיכום מבריק של כל סרטי נולאן
https://www.youtube.com/watch?v=s2FXfFeRtJo
צחקתי המון
(ל"ת)
לראות בקולנוע פעם שלישית או לא לראות, זו השאלה
תודה רבה על הביקורת.
גם נולאן עצמו לא טרח לחשוב על שם לדמות של מייקל קיין
כי קוראים לו בסרט מייקל.
מאכזב ודי דבילי
אולי הכי חלש של נולאן. עלילה מבולגנת ולא ברורה ולא בקטע טוב, כי ככל שחושבים עליה יותר ככה זה מתדרדר. דמויות מיותרות בגדול ובלתי זכירות, וסצינת מרת'ה- אתם יודעים איזו- לפנתיאון.
והכי גרוע- האקשן. הסצינה האחרונה בעיקר, לא הבנתי בכלל מי נגד מי או מה בכלל המשמעות של הגימיק המרכזי בנושא. זה נראה כמו 2 קבוצות CoD (או אימון מארינס, לבחירתכם) כשמדי פעם מקרינים ברוורס.
חרא של דבר
הסרט הכי בלתי מובן שראיתי.
בגדול רק סצנות האקשן מרהיבות ומבלבלות את המוח.
הגיבור מרגיש מאולץ.
בראנה נראה עמלץ.
הקראש של הגיבור על גמלת השלמה הבלונדינית נשלף מהתחת.
כלומר מופלץ.
פטינסון מפתיע לטובה.
לא הבנתי מה קורה על המסך, מהר מאוד איבדתי את הצורך להבין, ואף אחד שם לא דיבר כמו בנאדם.
לא מגניב מספיק על היעדר הקוהרנטיות, לא אנושי מספיק כדי לפצות על היעדר העניין. חבל מאוד שככה שברתי את צום הקולנוע הכפוי שלי. אפקטים נחמדים ולאליזבת דביקי יש נוכחות מרשימה (שבוזבזה על תפקיד די מחפיר). כנראה הסרט הכי פחות מוצלח שנולאן ביים, וזה חבל, כי הסרט הקודם שביים היה האהוב עלי שלו. בזבוז של שעתיים וחצי.
מסכים לחלוטין
אני מרגיש כאילו זה סרט שירוויח מצפייה שנייה, אבל בניגוד לסרטים אחרים בז'אנר הזה, אין לסרט הזה שום דבר שידרבן אותי לצפות בו שוב מלבד החידה של מה בדיוק קרה בו. העלילה עצמה לא מעניינת, הדמויות אנמיות, האקשן נע בין בסדר לבין מה לעזאזל קורה על המסך למה הצלם של רובוטריקים מצלם סצינות אקשן פה, והסרט מצליח להיות צפוי אפילו בלי להבין לגמרי איך הדברים בו עובדים.
נולאן תמיד היה במאי שעשה סרטים מרעיונות מקוריים, אבל אני חושב שהפעם הוא חשב שרעיון מקורי יספיק כדי להחזיק סרט, ולדעתי ממש לא
אני חושב שהפעם הוא ויתר על הנגשה
עכשיו, אני בסדר ממש עם זה: אני הבנתי לאורך כל הזמן מה קורה ומה נולאן רוצה ממני, ונהניתי מאוד. אבל נראה שכמו שעריכת הסאונד של נולאן עושה יותר ויותר כדי להפוך את הדיאלוגים שלו לבלתי שמיעים, כך נולאן עצמו לא מתאמץ במיוחד כדי שאנשים יבינו את מה שקורה דווקא.
כמי שבסדר כשזה קורה אצל לינץ', אני לא חייב שזה יקרה אצל נולאן (וכאמור, זה בסך הכל היה מובן). "הסצנה שבה איבדת את העלילה" כמו שהיא הוצגה למעלה היא לדעתי לא משהו לרעה, אלא קצת כמו סצנת הדיינר בלופר "תפסיקו להתעסק בקטנות, אני יודע מה קורה, תזרמו".
אבל בניגוד ל"לופר", נולאן קצת מסובך מדי בכל זאת, ולא השכיל להבין שאנשים לא באים לסרטים שלו כדי לכבות את הראש (בטח שאין סיבה אמיתית חוץ מ"עזבו, זה סתם יעשה לכם בלגן"). זה פספוס של סרט שלטעמי הוא באמת נהדר, עם בחירה (כנראה) רצונית של במאי שנראה שאחרי שהגיע לראש העולם החליט שהוא יכול לפנות לנישה קטנה.
שיפצה איכשהו.
באמת שממש לא דחוף לי להבין כל מה שאני רואה, אבל אם ויתרת על קוהרנטיות, תבדר אותי. אם ויתרת על אנושיות, תעניין אותי. לא התעניינתי ולא התבדרתי. הדמויות לא מספיק מעוררות עניין והזדהות, האקשן לא מספיק מבדר וסוחף. יצא שביליתי שעתיים וחצי בחברת דמויות לא אמינות שעושות דברים שלא הבנתי וכל זה די משעמם.
יש לא מעט פיצויים
אבל הם לא תפסו אותך.
"אנושיות" אני לא בטוח שיש פה – כמו הרבה סרטים של נולאן, הדמויות שלו הם יותר פונקציונליות מאנושיות. למען השם, הדמות הראשית היא "הפרוטגניסט". השאלה היא האם נהנית, ויצא שלא.
(אגדיל ואומר – לא, סצנות אקשן לא עובדות אם אתה לא מבין ברמה בסיסית מה קורה. כל הלוליינות וכוח האש בעולם לא יעבוד אם אתה פשוט לא מבין מי נגד מי ולמה. חגיגה לעיניים ריקה לחלוטין נשארת כזאת אם אין לך מעורבת רגשית בנושא)
אני חושב שהדבר שהכי הפריע לי לגבי הדמויות
שלמרות שהן נזרקו לתוך העולם הלא קוהרנטי לחלוטין הזה, הן לא נראות מבולבלות לרגע. אם הסרט לא מובן (או לפחות מאוד מאוד מבלבל), הייתי מצפה שהדמויות גם הן ירגישו ככה.
לא יודע מה הכוונה בהנגשה
אם הכוונה היא עלילה, דמויות, אקשן, מוזיקה, וכל הדברים האלה שהופכים קונספט לסרט, אני מסכים
ממש לא בזבוז זמן. להיפך!
חייבים לצפות שוב, ואז זה כבר הרבה יותר מהנה. דווקא משום שהראש כל הזמן עובד, והאפקטים מדהימים והמוזיקה, הפסקול בכלל – בכמה רמות מעל הרבה סרטי אקשן ״מוצלחים״.
כי זה בכלל לא סרט אקשן אלא מדע בפסט-פורוורד!!!! תענוג מושלם. פסגה קולנועית!!!!
There's no place like home
חוויות מהביקור הראשון שלי בקולנוע של יס פלאנט מזה שנה ורבע:
– כבר איך שהגענו ציפתה הפתעה: הדפסנו כרטיסים במכונה והם יצאו בג'יבריש (מבואס שלא צילמתי לפני שהחלפנו בקופות). כנראה שגם המדפסות שם צריכות להתרגל לחזור לשגרה.
– נראה שההיצע במזנון נשאר זהה, שזה נוסטלגי אבל גם קצת מאכזב. כל הזמן הזה ולא יכלתם לרענן קצת את המבחר? אפילו רק איזה משהו מיוחד לשבוע הראשון של הפתיחה?
– ההקרנה התחילה ישר עם טריילרים, בלי פרסומות, קונספט שאני בהחלט יכול להתרגל אליו. תכניסו את זה תחת "לשמר".
– מצד שני, לפני הסרט היה סרטון ממש מביך ומוזר (ועם סאונד נוראי) של הרבה שחקנים מכל מיני ראיונות מתארים את הקסם של החוויה הקולנועית. כן, לחזור לקולנוע זה בהחלט כיפי ומרגש, אבל חזרנו כדי לראות סרטים, לא שחקנים שאומרים לנו כמה כיפי ומרגש זה לראות סרטים. הרגיש כאילו זה באורך של כל הפרסומות ביחד. אולי בגלל זה חתחכו אותן.
– בצפייה שנייה ב"טנט" – הפעם על מסך גדול – לא נראה לי שדעתי הראשונית אחרי הצפייה בבית השתנתה יותר מדי. סצינות האקשן הן הספקטל העיקרי ובהחלט מהנה יותר לראות אותן על מסך גדול. מצד שני, אחד החסרונות שלו זה הסאונד מיקסינג הנוראי (שינויים פתאומיים, סאונד שמטביע דיאלוגים) וגם זה בלט הרבה יותר במערכת סאונד של אולם קולנוע. בגדול, נולאן עשה סרט בונד שהוא טריפי ומבדר, אבל לא חכם כמו שהוא חושב שהוא ולא משיאיו של הבמאי.
כל זה לא משנה עובדה אחת פשוטה – איזה כיף לחזור לקולנוע.
קצב רצח
בצפייה שנייה ב"טנט" התבהרו כמה דברים:
1. זה סרט אדיר
2. הבעיה של אנשים עם הסרט, מה שנקרא "הנגישות" או כלל דברים למעלה, היא בעריכה שלו
כי תקשיבו, הסרט הזה טס. זה מעבר ל"לא לנוח לרגע" – הסרט הזה מתנהל בקצב של מכונת ירייה בלי שמישהו ירגיש בכך. זה לא הדיבור המהיר הסוריקיני ולא החיתוך האגרסיבי של גאי ריצ'י, אבל אל תטעו: הסרט הזה מכניס לתוך השעתיים וחצי שלו חומר לטרילוגיה, והוא לא מוותר על אף ביט: לא ביטים קומיים (זה סרט מצחיק, בחיי), לא ביטים רגשיים (הדמות של דביקי, בצפייה שנייה, כתובה נפלא – גם אם מקבלת כמה שורות קשות מאוד), ולא נקודות עלילה מהותיות (שבניגוד לנאמר מעלה – הדמויות גם מתבלבלות ולא יודעות מה קורה). אז איך נולאן משאיר את כל הכדורים האלה באוויר ונותן לקהל להיות בלי נשימה? הוא חותך כל סצנה בחצי.
זה לא מורגש כמעט, אבל זה שם – כל סצנה ב"טנט" קצרה בחצי, בממוצע, ממה שהיא הייתה בסרט "רגיל". קחו את הסצנה הראשונה של ג'ון דיוויד וושינגטון ב"זמן הפוך": זאת סצנה שבידיים של מישהו אחר הייתה לוקחת משהו בין דקה לשתי דקות שבה הצופה, דרך הדמות, שואב את העולם החדש הזה במלוא כוחו. דורותי בארץ עוץ שכזה. בידיים של נולאן, הוא צריך רק את הבשר של זה: שהדמות תשאב את העולם החדש – ושהצופים יסתדרו.
כפי שאפשר ללמוד מהתגובות: לא מעט מהצופים לא מסתדרים.
כי לעקוב אחרי העלילה (אולי) אפשר בקצב שכזה, אבל מה שנולאן חותך בבשר שלו הוא הקצב של הלב – יש כאן ביטים קומיים נהדרים שהולכים לאיבוד על קהל נטו כי נולאן עורך אותם בצורה שקל לפספס אותם, או לפספס שהם קומיים. יש כאן דמויות מרתקות (מערכת היחסים של בראנה-דביקי היא אחד הדברים הכי אכזריים שנולאן כתב, בקטע טוב) שהתמורות הרגשיות שלהן הולכות לשום מקום כי נולאן לא נותן להם לנשום. לעזאזל, בראנה מאיים בשלב כלשהו לחתוך לוושינגטון את האשכים ולשים אותם בתוך הגרון שלו וזה איכשהו לא נהיה הציטוט הכי גדול בסרט פשוט כי זה קורה כמעט בהבזק של שנייה. זאת שורה לפנתיאון, בחיי. וזה עניין של תזמון – לא כתיבה, לא ביצוע: עניין של לתת לבדיחות לנשום. לתת לסצנות לנשום. אבל נולאן בספרינט מרתוני ונשימה היא לא האג'נדה. מי שעוקב אחרי קצב הלב יהנה כאן מחזון מטורף, אדיר, וכן – לרגעים לא מעטים גם אנושי. מי שלא, יילך לאיבוד.
כי באמת, אין הבדל גדול מדי בין זה ובין סרטים אהודים אחרים של נולאן, חוץ מזה שהפעם נולאן מתחיל הכי חזק שלו (אם יש תשובות לשאלות הברורות מסצנת האופרה, אף אחד לא כאן לענות עליהם), ואז מגביר מהר מהר, ואז מכניס להילוך אחורי – ואז מעלה את המהירות אפילו עוד. אבל בניגוד לסרטים "מהירים" שצועקים את המהירות שלהם, נולאן יותר ערמומי לגבי זה.
זאת אכזבה מסוימת, כי נולאן לכאורה היה מרחק "מישהו בחדר עריכה מציע להוציא כמה סצנות ובמקומם לתת לאחרות לנשום" מלהוציא סרט אדיר שכולם יכולים ליהנות ממנו, ובמקום זה יש סרט אדיר שרק מעטים יוכלו.
אבל איזה סרט אדיר, בחייאת.
שמע, קצת שכנעת אותי
כי עם כל התלונות שלי על הסרט, כשצפיתי בו הייתי שאוב לתוכו לחלוטין, ובניגוד למרבית הסרטים באורך הזה לא איבדתי ריכוז לרגע.
מסכים לגמרי.
סרט מעניין בצפייה ראשונה, ואדיר לחלוטין בשניה.
הלוואי וסניידר היה לומד מנולאן קצת לגבי קצב. אז הסרטים שלו היו יכולים להיות אשכרה טובים, וספציפית ליגת הצדק.
סרט מרשים ויזואלית ממש, אגב מישהו שם לב לזה שהמוזיקה ״מתהפכת״ ממש לפי הPOV של הסצנה?
מישהו יכול להסביר לי ברמה הפרקטית, איך עשו את הכוריאוגרפיה של סצנת המכות בשדה תעופה?
זריקת לינק תתקבל או שצריך במילים שלי?
כי, בכל מקרה, לינק – https://www.cbr.com/tenet-how-filmmakers-inverted-fight-scenes/
זה אחלה, תודה רבה. בעצם כתוב שמדובר בשני צילומים שונים ושהשחקנים היו צריכים לשחק הפוך. הבנתי נכון?
סרט מדהים, פילוסופי, מעורר מחשבה, מגרה את המוח.
זו יצירת מופת קולנועית.
למי שלא הצליח לחבר את הפאזל – אי הבנה אינה מונעת הנאה מהסרט.
יש הרבה דברים בטבע שאנחנו לא מבינים ועדיין נהנים מהם (רעיון פילוסופי עתיק בפני עצמו).
כמה הנאה מהפרטים הקטנים, מהרגעים של נפילת האסימון והמשחק המצויין של אהרון טיילר ושל רוברט פטינסון.
כריסטופר נולאן – אתה גאון.
כמה נקודות.
1.למי שמתעניין בפיסיקה או פילוסופיה
עדיף לפתוח ספר.
2.כשאני הולך לקולנוע רוצה לצפות
בסרט לא בתרשים זרימה מוסרט.
3.ריצוי השחורים = גיבור שחור
ריצוי הלבנים= השחור לא זוכה
בבחורה הלבנה
4.אליזבט גביקה שיחקה את אותו
תפקיד בסידרה מנהל הלילה. שם
הנבל היה יו לורי וכאן קנט בראנה.
5. הביקורת טובה.
רק שאלה
כל סרט שבו יש גיבור שחור זה "ריצוי השחורים"? זה גם תקף הפוך, שכל סרט שיש לו גיבור לבן הוא "ריצוי הלבנים"?
ככה העולם נראה בעיניך?
מתחלק לגברים שחורים וגברים לבנים ופְרסים?
ראיתי באיחור
מצטער שלא ראיתי בקולנוע אבל לא היה בזמן טוב מבחינת הקורונה.
ממש נולאן במיטבו.
כלומר ברור למה הוא לא כזה הצליח, גם אם נתעלם מהקורונה. יש חלקים שקשה להבין וגם אני לא הבנתי הכול. אבל יצאתי בהרגשה שנולאן בהחלט חשב על כל פרט ובצפייה חוזרת אבין יותר.
אני מקווה שהוא יהיה כמו בין כוכבים, סרט שעם הזמן צבר לו יותר אהדה. צפיות חוזרות בבית עם עצירות כנראה ישפרו את חוות הדעת הציבורית.
בהחלט ממליץ על צפיה נוספת, ואף על סרטוני הסבר
(ל"ת)
הכי טוב
זה סרט שצריך לעשות בשבילו שיעורי בית!
ואולי
המהירות והתסבוך זה כדי לגרום לנו, בכוונה, לראות את הסרט פעמיים. שזה בעצם סוג של חזרה בזמן, לראות שוב את אותה הסצנה, ולנסות להבין אותה.
בעצם, זה הרהור של נולאן על הקיום הקולנועי (כמו שאפשר לפרש גם את "יוקרה"). בסרט עצמו הוא רומז לזה, כשהמדענית מציגה לו את ה"סרט" של הקליע בשני הכיוונים.
ושאלה – למה לדעתכם יש בסצינת הפתיחה את ההרס הוונדליסטי של כלי הנגינה? זה כאילו מודגש מדי כדי לחשוב שזו סתם סצינת אקשן (בעיקר שזו סצינת פתיחה "צ'כובית").
אה וגם
ההתייחסות המפורשת לשאלת הגיבור הראשי לאורך הסרט
הגיע ליס הזדמנות לצפות שוב
1. סרט טוב. טוב מאוד אפילו. מעניין , מותח, מבריק ומטורף.
2. אבל ארוך מידי לדעתי, היה צריך להגיע יותר מהר למסעות בזמן
3. המשחק לא משהו, למעט של קאט ושל ניל , השאר פשוט לא משהו.
4. קנת בראנה נוראייי פה
5.עדיין לא הסרט הכי טוב של נולאן- זה הולך ככה – כל אחד אחר היה עושה סרט כזה הייתי ״או מיי גאד מה ראיתי עכשין הוא עשה נולאן!!!״ /נולאן עושה סרט כזה ״אוקי אני מעדיף את יוקרה או ממנטו, לצערי.