לא הפעם, דארלינג

בראשית היתה הקריינות. כן, אותו תכסיס תסריטאי שאמור להקל על חיי הצופים: הדמות הראשית מגישה את סיכום העלילה בקולה, בתחילת הפרק ובסופו, כשעל הדרך היא מוסיפה איזו תובנה פילוסופית בגרוש. "סקס והעיר הגדולה" החזירה את הפטנט הזה לפריים טיים ופרצה את הדרך לסדרות כמו "דקסטר" ו"עקרות בית נואשות", שהסתמכו גם הן עליה. עכשיו מגיע תורה של "כסף, דארלינג", סדרה עם קו עלילתי צפוי מראש ועיצוב דמויות סטריאוטיפי, שזוכה לכמה רגעי חסד בזכות טוויסטים קלילים, מעוררי חיוך קליל עוד יותר.

ניק ג'ורג', עורך דין מצפוני ומאמי (פיטר קראוז מ"עמוק באדמה"), מספר לנו שהוא מצא את עצמו בדיוק במקום שלא רצה להיות: עובד בשירות משפחת דארלינג המיליונרית. אביו של ג'ורג', מסתבר, כילה את ימיו כעורך הדין (ולמעשה המשרת ונושא הכלים) של המשפחה המטורללת, למורת רוחה של אשתו הנוטשת, והבן נשבע שלא ללכת בעקבותיו. אלא שתאונה אווירית מקפדת את חייו של דוולין ("דאץ'") ג'ורג', והבן נקרא לעזוב את מעשי החסד כדי למלא את החלל.

"כסף, דארלינג". קו עלילתי צפוי מראש

המעבר הזה מתמיה למדי: כמי שבילה את חייו בטינה כלפי משפחת דארלינג, ניק מצליח במהירות ולא באופן אמין במיוחד, להפוך את עורו. בהתחלה הצופה אמור להאמין שהמניע לחציית הקווים הוא האלטרואיזם שלו, שכן העבודה עם הדארלינגים תזרים מיליוני דולרים למטרותיו הנעלות (גן משחקים לבית יתומים? נו, באמת). מהר מאוד המניע הזה נזנח לטובת כיוון של פתרון תעלומת מותו/היעלמותו של דאץ' ואולי חיפוש אחר נקמה. כאילו התסריטאים לא היו בטוחים באיזה נתיב לבחור. כך שאם הצופה מבולבל, הוא לא היחיד.

בכל מקרה, ניק הופך חיש קל מעורך דין אידאליסט ואב מסור למשפחה סכרינית וקומפקטית, לשמרטף שמנקה אחרי כל אחד מבני המשפחה העשירה והמפונקת. כן, בדיוק כמו מייקל ב"משפחה בהפרעה", רק בלי הצחוקים. תיקון: יש בפרק הבכורה בדיחה אחת טובה, כשהעוזרת הנאמנה של ניק מטעינה לו את הטלפונים של בני משפחת דארלינג ומתאימה רינגטון מעולה לכל דמות, שקולע לאופיה.

לא חורגים מהסטריאוטיפים

הפטריארך פטריק "טריפ" דארלינג מגולם בידי דונלד סאת'רלנד, שמביא לתפקיד את החיוך הממזרי הנפלא והגבות המשולשות, שמוסיפים נופך אפלולי ומאיים לכל משפט. בואו נגיד שהטייפ קאסט כאן קצת יותר מתאים לו מאשר דמות האב טוב הלב שנדחס לתוכה לאחרונה ב"גאווה ודעה קדומה".

אין אף דמות שתעורר אמפתיה

את אשתו המטופחת והמיוסרת מגלמת השחקנית הוותיקה ג'יל קלייבורג ("אישה לא נשואה", "לרוץ עם מספריים"). את בכורם, פטריק ג'וניור, מגלם וויליאם בולדווין, בליהוק מעניין. זוהי מין דמות נוסח משפחת קנדי, קומפלט עם שאיפות לעבור ממשרד התובע המחוזי לסנאט, שמסתיר מאהב טרנסג'נדר (ובעל תובנות לא רעות, כפי שיתגלה בפרק הבא) - הברקה תסריטאית ראויה להערכה.

במשפחת דארלינג אין דמות אחת שתעורר אמפתיה. הבת קארן היא מתחתנת סדרתית,

שעומדת לעשות את הטעות בפעם הרביעית עם שחקן גולף מיופיף שתופס טרמפ על הכסף ואילו התאומים הצעירים הם מין פאריס הילטון ואחיה, שמנהלים חיי הדוניזם מוחלט של שמפניה ויאכטות ומסיבות עם אית'ן הוק וג'סטין טימברלייק.

רק האח האמצעי, בריאן, חורג במעט מהסטריאוטיפים בהם עוצבו אחיו ומביא טוויסט שמקומו יותר בסרטים של אל פאצ'ינו מאשר בסדרה של abc: הוא כומר עם בעיות של שליטה בכעס, שלא גר באחוזה הדארלינגית אלא בבית פשוט ליד הכנסיה. הוא גם היחיד שמצליח להוציא את ניק משלוותו ומחזיר אותו לכעסים ולפגיעות של ילדותו.

עם כמה דובדבנים בתוך העיסה (בפרק הראשון היו אלה הבמאי פיטר בוגדנוביץ' ומגיש הטלוויזיה דן ראת'ר בתפקידי אורח, בשני היו אלה אריות שנוספו לפורטרט המשפחתי), יש לסדרה פוטנציאל להתגבר על העלילה חסרת ההשראה. אם תצליח לעשות זאת, נראה בפרקים הבאים. מה שכן, מעצב השיער של הסדרה עשה עבודה טובה משל התסריטאים: אפילו הבלורית של סאת'רלנד מעולם לא נראתה מרשימה יותר.

"כסף, דארלינג", ימי שני ב-21:15, yes stars 1