"האלמנה השחורה". סקרלט ג'והנסון.
"האלמנה השחורה", הסרט החדש ביקום הקולנועי של מארוול, מתחיל מצוין והולך לאיבוד בחלקו האחרון. למרות מגרעותיו הסרט מצליח להיות ייחודי ומעניין.
אחרי שנים רבות בהן הגיעו לקולנוע מספר סרטי מארוול בשנה, חוו המעריצים, בחסות מגפת הקורונה, תקופת יובש ארוכה. בתקופה הזו נדחתה יציאת הסרט "האלמנה השחורה" מספר פעמים ובמקביל החלו לשדר בערוץ דיסני פלוס סדרות טלוויזיה של היקום הקשורות באופן ישיר לעולם הסרטים. עכשיו מגיע סוף סוף סרט הקולנוע הראשון של השלב הרביעי ביקום, ממנו ניתן ללמוד שמעכשיו היקום הטלוויזיוני והקולנועי אחד הם. אחזור לזה בהמשך.
שנים רבות נטאשה רומנוף, האלמנה השחורה, היתה רק רקע נשי עבור שאר חברי האוונג'רס. היא החברה הכי טובה של הוקאיי, מושא הרומן המוזר עם ברוס באנר או האדם אליו יכול טוני סטארק לשגר משפטים סקסיסטיים. כל הגיבורים הגבריים קיבלו סרטים משלהם אבל היא, שהיתה שם כמעט מתחילת הדרך, לא היתה אפילו הראשונה כשבחרו בסרט בו דמות נשית תככב. [ספוילר לסרטי "הנוקמים"]הדרך בה טופל מותה של נטאשה, שהקריבה את עצמה למען העולם (והוקאיי) ב"אוונג'רס: סוף המשחק" היתה מקוממת. מותה של הדמות האהובה נבלע בתוך רצף ההתרחשויות. כשטוני סטארק מת, הוא קיבל לווית מלכים.[/ספוילר]
נראה, אם כן, שדמותה של האלמנה השחורה לא באמת עניינה את יוצרי היקום של מארוול. הבעיה שלהם היתה שהם ליהקו לתפקיד את סקארלט ג'והנסן, שחקנית כובשת מדי כדי להישאר בצללים, ואכן היא הפכה את הדמות השולית שלה לדמות אהובה מאוד על המעריצים. אז למה להתלונן, אתם שואלים, אם עכשיו היא מקבלת את הכבוד המגיע לה. במארוול, כמו במארוול, היא מקבלת את הכבוד המגיע לה, אבל היא צריכה לחלוק אותו עם החברה.
"האלמנה השחורה". פלורנס פיו, סקרלט ג'והנסון.
"האלמנה השחורה" מתחיל עם אחד הרגעים היותר מטרידים בסרטי מארוול. אנו מתוודעים למשפחת מרגלים – אבא, אמא ושתי בנות. אבל הם לא באמת בני משפחה. הם צוותו יחדיו כדי לרגל בארצות הברית והם נחשפו. הם מצליחים לברוח ושם מפרידים בינהם, כשהבנות נשלחות לחדר האדום, המקום בו הן עוברות אימונים מפרכים שיהפכו אותן למרגלות. כמו שאתם יכולים לנחש, אחת הבנות היא נטאשה.
רובו של הסרט מתרחש בטווח הזמן שבין הסרט "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" לבין הסרט "האוונג'רס: מלחמת האינסוף". נטאשה נמצאת במנוסה. חבילה שהיא מקבלת מבודפאסט מאחדת אותה עם מי שהיתה למשך כמה שנים אחותה באותה משפחה פקטיבית. גם אחותה הפכה למרגלת כמוה. נטאשה מגלה שהחדר האדום, אותו חשבה שהשמידה, עדיין פעיל בניהולו של מי שחשבה שהרגה – דרייקוב. על מנת להשמיד את המקום, אין לנטאשה ברירה אלא לאחד שנית את המשפחה הפקטיבית שלה.
הסרט הזה לא באמת יודע מה הוא רוצה להיות. הוא נע לכל הכיוונים. הוא מתחיל כדרמת ריגול והופך לאקשן ריגול בסגנון ג'ייסון בורן. כשהמשפחה מתאחדת, כלומר ברגעים בהם יש פוטנציאל גדול לדרמה, הוא הופך לקומדיה. אבל איכשהו זה עובד מצוין. משהו במעבר לקומדיה מצליח להתגבר על הכבדות שהנושא הזה מביא איתו, ולא ממש מתאים לסרטי מארוול, ועם זאת מטפל באופן מעניין בשאלות מהי משפחה, מה חשיבות הזיכרון ועוד. גם המשפחה הנוכחית של נטאשה, האוונג'רס, מתפרקת בתקופה הזו והיא צריכה להתמודד עם שני הדברים גם יחד.
מצד אחד האלמנה השחורה מקבלת סוף סוף סרט משלה והיא זורחת בו. העובדה שאנחנו יודעים שהיא עומדת למות בקרוב, הופכת מאורעות שונים לשוברי לב. סקארלט ג'והנסון יודעת איך לגלם את הדמות באופן מופלא. מצד שני, העובדה שחיכו עד עכשיו, כשלדמות אין יותר עתיד בסדרה, שוללת ממנה התפתחות אמיתית, שכן אין לה לאן להוביל את זה בסרטים עתידיים.
בנוסף, מארוול כמו תמיד משתמשים בסרטים שלהם כמקפצה לסרטים אחרים. אז הפעם הפתעה, לא סרטים אלא סדרות. אחותה של נטאשה, ילנה, הופכת די מהר בסרט להיות השותפה שלה ויש להודות שברגעים האלה פלורנס פיו, שמגלמת את האחות, גונבת את ההצגה. היא מצחיקה, מרגיזה ונוגעת ללב. די ברור לאורך כל הסרט שהיא נבנית כמישהי שתחזור בהמשך. הסצינה שלאחר הקרדיטים מסבירה בדיוק מה יהיה מקומה בעולם וכך קושרת את העולם הטלוויזיוני והעולם הקולנועי יחדיו.
"האלמנה השחורה". דיויד הרבור.
את תפקיד אב המשפחה אלכסיי, שהיה גם חייל העל הרוסי השומר האדום, מגלם דייויד הארבור. זו דמות מצחיקה מאוד ונוגעת ללב וכולי תקווה שהיא תחזור גם כן בהמשך. אם נרשמת אכזבה בגזרת המשחק היא מגיעה במפתיע מרייצ'ל וייז הנפלאה בדרך כלל, שכאן מגלמת את האמא הפקטיבית מלינה. היא חיוורת, לא משכנעת ובעיקר לא ממש קיימת.
מכיון שעכשיו כבר ברור שאפשר להתייחס ליקום הקולנועי והטלוויזיוני כאחד, הסרט הזה הוא כבר היציאה השלישית של מארוול שמתחילה טוב ונגמרת חלש. זה התחיל עם "וואנדוויזן", המשיך עם "הפאלקון וחייל החורף" וממשיך גם כאן. בשלושת המקרים זה קורה באותו אופן – הנבלים חלשים מאוד והסרט/סדרה פשוט הולכים לאיבוד בשליש האחרון. למה זה קורה? התחושה שלי היא שהיוצרים מרגישים לקראת הסוף צורך לחזור לבסיס האם, וההתנגשות עם מה שמגיע קודם לכן פשוט מוציאה את הסדרה/סרט מאיזון.
"האלמנה השחורה".
הבמאית קייט שורטלנד מצליחה באופן מרשים לאחד בין הסגנונות השונים של הסרט בשני השלישים הראשונים שלו. קטעי האקשן מרשימים, הקומדיה עובדת וכך גם הדרמה. אבל כשמגיעים לחלק האחרון שמתרחש בחדר האדום הכל קורס. כלום לא עובד יותר. מבחינה תסריטאית הסרט הופך פתאום לפארודיה גרועה על ג'יימס בונד. אני לא יודע אם זה מכוון או לא, כיון שמוקדם יותר בסרט מופיע קליפ מתוך "מונרייקר", סרט ג'יימס בונד הגרוע ביותר שקיים, אבל אם היתה כאן כוונה כלשהיא הרי שהיא הסתיימה בכישלון.
שני נבלים ראשיים יש בסרט. הטסקמאסטר (אולגה קורילנקו) – על הנייר הדמות הזו צריכה להיות מרהיבה. היא לומדת באופן מושלם את דרכי הלחימה של האוונג'רס ויכולה להילחם כמוהם. כלומר מול האלמנה השחורה היא יכולה להילחם בדיוק כמו האלמנה השחורה. בפועל זו דמות מאוד מאוד חלשה וקטעי האקשן איתה בחלק האחרון של הסרט פשוט משעממים. כך גם דרייקוב, המנהל של החדר האדום. הוא מסביר לנו את התוכנית שלו, הוא צועק כי נבל צריך לצעוק, והוא נותן לנטאשה מספיק זמן לפעול. כך יוצא שכל המערכה השלישית של הסרט משמימה. אקשן משעמם, עלילה משעממת, נבלים משעממים.
אך חרף כל הפגמים שציינתי, "האלמנה השחורה" הוא סרט שאוהבי היקום של מארוול, והאלמנה השחורה בפרט, יהנו ממנו ויאהבו אותו. למרות הסיום החלש, יש בו הרבה לאהוב בכל הקשור לדמותם של נטאשה, ילנה והשומר האדום, ועומס הז'אנרים יוצר שילוב מהנה שעוד לא ראינו בסרטי מארוול עד היום.
דירוג: 
לאוהבי מארוול.
דירוג: עבור כל היתר.
האלמנה השחורה (ארה"ב, 2021)
בימוי: קייט שורטלנד | תסריט: נד בנסון, ג'ק שיפר, דון הק, סטן לי, דון ריקו | משחק: סקארלט ג'והנסן, פלורנס פיו, דייויד הארבור, רייצ'ל ווייז, ריי ווינסטון | צילום: רוב הארדי
הפצה: החל מה-08.07.2021 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: