"אסיה": סקס לפני המוות. האם זה באמת מה שנערה חולמת עליו?

אסיה היא אמא של ויקה בת ה-17, אבל היא מתנהגת יותר כמו אחותה הגדולה. הן מתגוררות בדירה קטנה בשכונה ירושלמית ולא ממש מרגישות שם בבית. אסיה, שהגיעה לישראל מרוסיה, עובדת שעות רבות כאחות בבית חולים הדסה עין כרם, יוצאת בלילות לברים חשוכים ומדי פעם מזדיינת עם רופא נשוי במכוניתו. ויקה מסתובבת בחוצות עם חברתה נטלי ונמשכת לחברתם של גולשי סקייטבורד. 

זמנה של ויקה קצוב. היא חולה במחלה ניוונית שמשתלטת על גופה והיא אומרת לאמה שהיא מפחדת למות בתולה. אחד הגולשים דווקא חושק בה, אבל למרות העמדת הפנים של נערה קשוחה (היא צובעת את ציפורניה בשחור ושותה אלכוהול למרות שזה אסור עם התרופות שהיא לוקחת) היא מגלה שהיא לא מוכנה רגשית לסתם זיון. כשאסיה מתחילה להפנים שוויקה לא תחיה עוד זמן רב, היא מנסה לעזור לה להגשים את חוויית ההתבגרות הספציפית זאת.

הזוכה הגדול של טקס פרסי אופיר – תשעה פרסים, בהם לסרט הטוב ביותר ולצמד השחקניות – הוא דרמה קאמרית על אם ובתה ומחלה מנוולת. הסרט עתיר אווירה, הרבה בזכות הצילום המוקפד של דניאלה נוביץ והעיצוב האמנותי המדויק של תמר גדיש שמספקים תחושה ברורה של מקום – זאת אינה ירושלים של זהב, אלא עיר של שיכונים בגוונים דהויים, ועדיין יש בה יופי. הרובד הוויזואלי המגובש והפסקול המלנכולי שהלחינה קרני פוסטל מחפים לא מעט על הרזון העלילתי והדרמטי של הסרט. 

ניכור, זרות ובלי מלודרמה. מתוך "אסיה"

בין האם הצעירה (אלונה איב) ובתה המתבגרת (שירה האס) יש ניכור טיפוסי לגיל ההתבגרות, עם תוספת של זרות תרבותית, והמחלה משמשת כזרז להתחממות היחסים. אולי כדי להימנע ממלודרמה, רותי פרי-בר כתבה וביימה סרט מאופק מאוד ונזהרה מלפרש דברים יתר על המידה. זה מייצר עמימות ואפילו סוג של אטימות. בחירתה של אסיה לנסות לארגן לבתה התנסות מינית (כולל נסיעה למלון בים המלח שרוב אורחיו בגיל פנסיה) מעוררת תהיות למיניהן. האם זה באמת מה שנערה חולמת עליו, או שהיא היתה רוצה להתאהב? האם הבת לא מבינה מה שהיא רוצה, או שהאם לא מבינה למה הבת שלה זקוקה? 

"צעד קטן" של שחר סגל מ-2003 סיפר על בן 14 חולה סרטן, ועל חבריו שמתארגנים לעזור לו להפטר מבתוליו טרם מותו. לא מאוד אהבתי את הסרט ההוא, אבל שם היוזמה הילדותית נדמתה משכנעת יותר, גם אם צורמת, בגלל שהסרט עסק בבנים ובהחלטות הלא תמיד מוצלחות שהם עושים. 

תשעה פרסי אופיר ושדפון עלילתי. מתוך "אסיה"

כשמצבה של ויקה מתחיל להתדרדר, אסיה מבקשת את עזרתו של גבי (תמיר מולא), אח סיעודי שעובד לצידה בבית החולים. הסרט מגלה לנו מעט מאוד על גבי – הוא ערבי, יש לו אחיות נשואות ואין לו תעודת בגרות. גבי היפה צץ בסרט כמו מלאך – הוא נעים ונדיב לב ונענה לכל בקשה ללא סייג. כשאסיה מבקשת ממנו משהו אקסטרה, לא ברור מה יחסו של הסרט לבקשתה, שיש בה מידה של ניצול. עצם העובדה שהוא כמעט נטול קיום כדמות, פרט לזיהויו כערבי, מסבכת את השאלה עוד יותר.

גם הדמויות של ויקה ואסיה לא מאוד מפותחות, ונסמכות הרבה על הופעותיהן של איב והאס עתירת הכישרון. היחסים בין השתיים מגיעים לסוג של שיא אינטימי בסיום, ונדמה שהסרט כולו נכתב מתוך מחשבה על הסצנה הזו. בשתי הפעמים שצפיתי בסרט אנשים לצידי מררו בבכי. אבל אני הרגשתי שעל אף הרגעים היפים שמפוזרים בו, "אסיה" לא הרוויח את הזכות לסיום הזה. 

★★★ 3 כוכבים
"אסיה", בימוי: רותי פרי-בר. עם אלונה איב, שירה האס, תמיר מולא. ישראל 2020, 85 דק'