לירושלים מגיע סרט לילה מעט יותר אמין מזה

ביקום הרחב של הקומדיה יש מין תת ז'אנר של סרטים, כמו "שיגעון של לילה" ו"קצפת ודובדבנים", שמתרחשים במהלך לילה אחד שבו הגיבורים יוצאים לרחובות העיר עם מטרה מסוימת, ומסתבכים בדרך. יש גם סרטי לילה מהסוג הרומנטי, כמו "2 בלילה", שמתארים כיצד שני אנשים נפגשים ומתאהבים זה בזה בשעות של "לפני הזריחה". שני סוגי הסרטים נושאים לרוב אופי סהרורי, ולעתים אף משיקים לסוריאליזם.

שבע שנים (שש שנים+קורונה) אחרי הקומדיה החתרנית והנהדרת "אפס ביחסי אנוש" שהפכה לתופעה תרבותית, מגיע אלינו סרטה השני של טליה לביא. בניגוד לסרט הראשון, "אחד בלב" פוסע אל תוך טריטוריה קולנועית חרושה ומתגלה בהדרגה כסרט לילה שמנסה, בהצלחה חלקית, לשלב את שני סוגי הסרטים הנ"ל. לרגעים הוא מתחזה לקומדיה רומנטית, אבל אף שיש בו שני צעירים יפים שאומרים שהם אוהבים זה את זו, לא נראה שהסרט מאמין להם באמת ובתמים.

בתחילת הסרט אלינור (אביגיל הררי בהופעה חיננית), ונועם (רן דנקר, מתקשה למצוא את עצמו בתפקיד) נכנסים לסוויטה במלון יוקרתי שם מחכים להם הצ'קים והמתנות מטקס נישואיהם. הם הבטיחו זה לזו לא לספור את הצ'קים מיד, אלא לתת לעצמם זמן להיות רומנטיים ביחד. דווקא ההתעקשות של אלינור על חיוויים מוכתבים של רומנטיקה (היא רוצה שהוא יישא אותה בזרועותיו כמו בסרטים) מובילה לכך שהיא מוצאת בכיסו של נועם מעטפה מהחברה הקודמת שלו רננה (יעל פולמן, חיננית אף היא).

אלינור לא מוכנה להמשיך עם הרומנטיקה עד שתוכנה של המעטפה יחזור לרננה, והשניים יוצאים בבגדי החתונה לרחובות ירושלים, לחפש אותה במקומות שהם חושבים שבהם היא עשויה להיות. בהתחלה הם נגררים יחד ממקום למקום אך כשההבדלים ביניהם, שאותם כנראה ניסו להדחיק לפני החתונה, הולכים ומתגלים, דרכיהם נפרדות והסרט מתפצל בעקבותיהם.

מתוך הסרט "אחד בלב"

כאמור, "אחד בלב" משחק עם תבניות קולנועיות מוכרות, ואת חלקן הוא מנסה להפוך על הראש. נועם מאופיין כבחור מיושב שמעדיף שקט, ואילו אלינור היא וריאציה על דמות ה-"Manic Pixie Dream Girl" שפורעת את עולמו. בקומדיות הרומנטיות נוסח אמריקה, אותה צעירה אקסצנטרית, ילדותית ואנרגטית – מביאה משב רוח רענן לחייו המקובעים של גבר מסוגר. "אחד בלב" בוחן, לכאורה, האם מעבר להתאהבות הראשונית, גבר כזה יכול לתחזק זוגיות עם אישה כזאת? אך אולי משום שלא היינו נוכחים בשלב ההתאהבות, לרגע לא חשתי שבין השניים יש חיבור אמיתי שכדאי להשקיע בו, למרות הסדקים שנבעו כבר בהתחלה. גם המסגרת הנרטיבית של סרט לילה, שאינה מותירה זמן לרטרוספקציה, פוגמת בשלמות של הדמויות והיחסים ביניהן. לא רק הדרמה, אלא גם ההומור סובל מכך.

במהלך ביקור בבית הספר לקולנוע סם שפיגל – מחווה למקום שבו לביא עשתה את צעדיה הראשונים בקולנוע ושם היא גם מלמדת – אלינור פוגשת את האקס שלה מיכאל (אלישע בנאי) ומודה שהלב שלה עדיין נוהה אליו, למרות שנישאה לגבר מושלם. סרטים רומנטיים לימדו אותנו ש"מושלם" זה שם קוד ל"לא מתאים" ושהגיבורים צריכים ללכת בעקבות הלב. "אחד בלב" מנסה להפוך גם את התפיסה הזאת, אבל אינו מציע משהו משכנע במקומה.

ככל שהוא מתקדם, הסרט הולך והופך להזוי יותר, וזה כולל סצנה מלאת השראה של מפגש עם אנשי הביטחון, שעומדים בחזית בית ראש הממשלה. אף שהסצנה הזאת מפתיעה ומבדרת מאוד בפני עצמה, היא לא ממש קשורה לרצף הלא מגובש של הסרט.

מתוך הסרט "אחד בלב"

בסצנה מוצלחת פחות אלינור, מורה לדרמה, נתקלת בתלמידים שלה, ומשום מה הולכת איתם למסיבה, בניגוד לכללים של יחסי מורים ותלמידים. אם הבחירה הלא ראויה הזאת אמורה לסמן את התשוקה שלה לדבוק בנעוריה ולברוח מכבלי הנישואים, היא לא מאוד משכנעת ברובד הפסיכולוגי, משום שכאמור, הסרט כולו מתרחש במהלך ליל החתונה, שבתחילתו אלינור נראתה מאושרת עד הגג.

לירושלים בהחלט מגיע סרט לילה, והצילום היפה של ירון שרף תומך ברעיון הזה. אבל התסריט חסר דרייב אמיתי, ונראה שהיה צריך לעבור עוד עיבוד לפני שיצא לרחובות. ההמצאה הקומית הכי שלמה בסרט היא הוריו האוהבים והנוכחים מדי של נועם, בגילומם המשובח של מאיר סוויסה ואורלי זילברשץ. השניים נורא רוצים שיהיה לו טוב, ובדאגתם לשלומו הם צצים שוב ושוב, במקום ללכת לישון. נאומה של האם ליד המקרר הוא אחת ההברקות של הסרט, והוא מזכיר את התבונה השנונה של "אפס ביחסי אנוש". כולי תקווה שלביא תזכה לעשות גם סרט שלישי ורביעי, ותמצא שוב את קולה, שרק שבבים ממנו נמצאים בסרט הזה.
3 כוכבים
בימוי: טליה לביא. עם אביגיל הררי, רן דנקר, אורי זילברשץ, מאיר סוויסה. ישראל 2020, 90 דק'