לשחק עם לב של גבר: "פגע וברח" לא מצליחה לגעת ברגש

ב"האיש הקטן" של אריך קסטנר יש סצנה שבה מקסי הזערורי – שזוכה לפרסום כשולייתו של קוסם המתמחה בתעלולי זריזות ידיים – חולם שהוא הופך לילד בגודל רגיל. בהתחלה הוא מאושר, אבל מהר מאוד הוא מגלה שמרגע שאיבד את הדבר שהפך אותו למיוחד, אף אחד כבר לא מתרשם מיכולתו לקשור שרוכים ושאר פעולות רגילות.

נזכרתי בחלום הזה במהלך הצפייה ב"פגע וברח", הסדרה החדשה שליאור רז ואבי יששכרוף יצרו עבור נטפליקס. ההצלחה העולמית של יוצרי "פאודה" פתחה בפניהם דלתות, והנה הם עושים סדרה בניו יורק, עם שחקנים אמריקאים ותקציב אדיר (ארבעה מיליון דולר לפרק). אבל משוויתרו על הדרמה הישראלית של השב"כ והפלסטינים שהטעינה את היצירה שלהם בחשמל ופנו לשוק הבינלאומי, התקבל מוצר גנרי למדי (כולל הבחירה לסיים פרקים בקלוז אפ דרמטי על פניו של הגיבור מביט למצלמה). כך, לפחות, זה נראה בפרקים הראשונים. 

ליאור רז ב"פגע וברח" (צילום: נטפליקס)

התבנית העלילתית מוכרת – אשתו האמריקאית של הגיבור הישראלי נהרגת בתאונת פגע וברח בתל אביב, וכשהוא מנסה להבין מה באמת קרה שם הוא מגלה שלזוגתו האהובה היו סודות כבדי משקל ושהוא בכלל לא הכיר אותה. כשהחקירה שלו ושל בת דודו השוטרת (פתרון עלילתי נוח מדי) מסתעפת, נחשפים עוד ועוד מעגלים הולכים ומתרחבים, וזה כבר קורה בניו יורק. כשלסיפור נכנסים ארגונים סודיים, כמו ב"פאודה", נראה שהיוצרים מתחילים להרגיש יותר בבית. בהתאם, ההפתעות המרובות, שבהתחלה היו צפויות מדי, נעשות פחות צפויות והשאלה מי נגד מי נעשית מורכבת יותר.

"פגע וברח" (צילום: נטפליקס)

הזוגיות המוטלת בספק שבלב הסדרה משוכפלת גם במערכות היחסים בין דמויות המשנה. נראה שזה נעשה בעיקר לצורך הנרטיב של מותחן, אבל מצטיירת תמונה כללית של משבר בזוגיות. חברות, לעומת זאת, גם בין גברים לנשים, מוכיחה את עצמה כדבר הרבה יותר יציב. 

"פגע וברח" (צילום: נטפליקס)

רז ויששכרוף, ששיתפו פעולה עם דון פרסטוויץ' וניקול יורקין עתירות הניסיון (The Killing), בהחלט יודעים לטוות נרטיב סוחף בלי לאבד את החוטים (אם כי החוט שעוסק במחברת שכולם רוצים לשים עליה יד לא מאוד משכנע). אבל נדמה שמה שחסר כאן זה פלסטינים, כלומר מישהו להזדהות איתו. חלק מהמורכבות הרגשית של "פאודה" נבע מכך שהדמויות הכי מעוררות הזדהות היו לאו דווקא המסתערבים, אלא הפלסטינים הטרגיים שנתקעו בין המצרים – הרופאה שירין שהתאהבה לאסונה באיש השב"כ דורון, בעל החלומות בשאר שנדחף לטרור על ידי השב"כ מפה והחמאס משם. 

"פגע וברח" (צילום: נטפליקס)

מדריך הטיולים עם העבר המפוקפק שגב אזולאי, בגילומו של ליאור רז, הוא לא בדיוק דמות מעוררת הזדהות. הוא אמנם מבכה את מות אשתו, אך נטייתו להרביץ קודם ולשאול אחר כך אינה עושה אותו לאדם נעים. הכאב מסתבך לו עם התהייה אם אשתו בכלל אהבה אותו, אבל גם הרובד הדרמטי הזה אינו מממש את ההד רגשי הפוטנציאלי. נראה שרז ויששכרוף יודעים את זה, והם ייעדו את תפקיד הדמות הטרגית לחבר המעורער רון, שהחברים של בנו חושבים שהוא הומלס. 

"פגע וברח" (צילום: נטפליקס)

דמותו אכן אנושית ונוגעת יותר, גם בגלל שגל תורן מתמחה בלכבוש את לב הצופים, אבל זה לא לגמרי מספיק. שאר השחקנים, בהם מורן רוזנבלט כבת הדוד השוטרת, סאנה ליית'ן כעיתונאית חוקרת, ליאור אשכנזי כגבר חשוד ואביב אלוש כגבר חמוד, עושים מלאכתם נאמנה, אך דמויותיהם אינן מפותחות במידה כזו שממש יכאב לנו אם יקרה להן משהו.

"פגע וברח" (צילום: נטפליקס)

רז הבטיח שכל מי שיראה את "פגע וברח" ירצה לבוא לישראל, ויש בזה משהו. לסדרה נבחרו אתרי צילום יפים, וכל הכיכרות המרכזיות של תל אביב מקבלות בה ייצוג – כיכר הבימה ביום ובלילה, כיכר רבין, כיכר דיזנגוף (המזרקה לא פועלת), ואפילו כיכר גבעון. הסדרה פחות משתדלת למכור לצופים את ניו יורק, לשם אנחנו מגיעים כבר בפרק השלישי. פרק הסיום, שעונה על שאלות מרכזיות אך פותח קו עלילתי חדש, מזמין עונה נוספת. אני לא יכולה להגיד שאחכה לה בהתרגשות. הפיתולים העלילתיים בהחלט החזיקו אותי מעוניינת, אבל בשום שלב לא הרגשתי מושקעת רגשית כמו בסדרות הטובות באמת. כמו ב"פאודה".