יותר מדי Respect: הביוגרפיה הקולנועית הזו מלאה בחורים

ההצדקה העיקרית, ולעיתים קרובות היחידה, של ביוגרפיות קולנועיות של מוזיקאים מפורסמים היא המוזיקה שלהם. אז פסקול מעולה כבר יש לנו, אבל מה עוד? לרוב, לא הרבה. בהוליווד של שנות הארבעים נהגו לתלות את השירים האהובים על ביוגרפיות פיקטיביות שנועדו למכור לצופים את החלום האמריקאי, אבל היום לא עושים דברים כאלה. היום משתדלים למצוא את הסיפור האמיתי בחייהם של המוזיקאים הנערצים, ולרוב לא מוצאים אותו. יש סרטים, כמו "רוקטמן", שמתמודדים עם הקושי באמצעות סגנון קולנועי ייחודי. "ריספקט", סרטה הראשון של במאית התיאטרון המוערכת ליזל טומי, הולך על חוסר סגנון – קצת כמו התקליטים המוקדמים והלא מאוד מצליחים של הגיבורה שלו.

מלכת הנשמה אריתה פרנקלין היתה ללא ספק מוזיקאית כבירה, והחיים שלה לא תמיד היו מאושרים. אבל אם סיפור חייה מצדיק סרט עלילתי, הרי שהביוגרפיה הזהירה שהוקדשה לה פספסה אותו, אולי משום שפרנקלין עצמה היתה מעורבת בשלבים מוקדמים של ההפקה. היא עצמה בחרה את ג'ניפר הדסון לגלם אותה לפני שהלכה לעולמה ב-2018.

בניגוד למקובל בימינו, הסרט מתחיל בהתחלה ומתקדם קדימה, וההתחלה דווקא מבטיחה. רי, בתו בת העשר של הכומר פרנקלין (פורסטוויטאקר),מובלת בין המוני אורחים שהתכנסו בביתו רחב הידיים ומתבקשת לבדר אותם בשיר. היא עושה זאת בשמחה, ושובה גם את לב הצופים באולם. סקיי דקוטה טרנר בת ה-11 כבר עשתה לעצמה שם כזמרת, ואף גילמה את טינה טרנר הצעירה בברודוויי, והיא מקסימה.

מתוך הסרט "ריספקט" על ארתה פרנקלין

אחר כך רי נוסעת לבקר את אמה (אודרה מקדונלד) ששרה לה שיר ונותנת לה עצה לחיים לפני שהיא מתה לפתע. בחזרה בבית, לילה אחד נכנס אורח לא קרוא לחדרה וסוגר את הדלת מאחוריו. אנחנו יכולים רק לנחש מה קרה שם, כי בימים הבאים רי משתתקת. אבא פרנקלין מתעצבן ומאלץ אותה לשיר בכנסיה, והמצלמה עושה סיבוב, וחוזרת אליה כשהיא כבר ג'ניפר הדסון.

מכאן והלאה הסרט מתנהל כמו ערך בוויקיפדיה, עם כמה הרחבות דרמטיות. אריתה אף פעם לא תספר לאף אחד מה קרה באותו לילה, ואולי בעוד לילות. שוט קצרצר מראה לנו את הילדה בת ה-12 עם בטן הריונית. הסרט יקרא לזה "המקום האפל" שאריתה נכנסת אליו מדי פעם, ובזה מסתיים הטיפול בנושא. אחר כך נולדו לה עוד ילדים, שגם בהם טיפלה סבתה. הלאה. לפעמים הסרט מרגיש כמו ראיון עם מרואיינת סרבנית שלא רוצה להיכנס לכל מיני נושאים לא נוחים.

התסריט מוצא קצת דרמה ביחסיה של אריתה עם הגברים השתלטנים שהכניעו את רוחה החופשית – בהתחלה אביה, ואחרי כן בעלה הראשון. הכומר פרנקלין, שהיה גם פעיל זכויות אדם לצד ידידו מרטין לותר קינג, מנהל את הקריירה המוזיקלית המדשדשת שלה (היא הספיקה להקליט תשעה תקליטים שזכו להצלחה חלקית לפני גיל 24),עד שלחייה נכנס טד ווייט (מרלון ווייאנס).הסרט לא מבהיר מדוע אביה מתנגד לו בצורה חריפה כל כך שהוא מגרש אותו מביתו.

מתוך הסרט "ריספקט" על ארתה פרנקלין

כשאריתה מתחילה לעבוד עם המפיק המוזיקלי ג'רי ווקסלר (מרק מארון בתפקיד נחמד), ונוסעת להקליט באולפן באלבמה, יש סצנה יפה שבה היא סוף סוף מוצאת את הצליל שלה בחברת כמה נגנים לבנים עם נשמה. אחרי זה היא מתחילה להצליח ממש, והפסקול מתמלא בשיריה הידועים, אבל הסרט נעשה יותר ויותר קטוע.

מדי פעם התסריט מפטיר משהו על המעורבות החברתית שלה – קינג (באחת מכמה הופעות אורח של דמויות מפורסמות המגולמות על ידי שחקנים לא מוכרים) מספר לקהל כלשהו שהיא באה לשיר כל פעם שהוא מזמין אותה. וכל כמה זמן היא נכנסת למקום האפל.

עם תום נישואיה הראשונים מתפוגגות מהסרט שאריות המבנה הדרמטי. אבל הוא ממשיך, כי יש עוד בן זוג – לא הצלחתי לקלוט את שמו – ועוד הופעות. וככה "ריספקט" הולך ונמשך על פני שעתיים וחצי שנחוות כרצף של סצנות – כמה מהן טובות בפני עצמן – שלא ממש מתחברות זו לזו.

ג'ניפר הדסון טובה בהחלט, ומגישה ביצועים מצוינים של הלהיטים הגדולים. אבל שום דבר בסרט הבינוני הזה לא משתווה לאנרגיה הסוחפת של הסצנה בדיינר ב"האחים בלוז", שבה אריתה עצמה שרה "Think" במדים ורודים מלוכלכים של מלצרית. אולי הסרט היה צריך קצת פחות ריספקט, וקצת יותר חסד מופלא.
3 כוכבים בימוי: ליזל טומי. עם ג'ניפר הדסון, פורסטוויטאקר, מרלון ווייאנס. ארה"ב 2021, 145 דק'