לילות קיץ: דרך עיניו של ילד, נחשף סיפור מרגש, לירי ומרהיב

"לילות קיץ" שזכה בפרס הסרט הטוב של פסטיבל דוקאביב 2021 (ויוקרן מחר ב-21:00 בכאן 11), שונה מאוד מהסרטים שזכו בפסטיבלים הקודמים. הוא אינו עוסק בפלח היסטוריה, לא בגיבור תרבות ולא בתופעה פוליטית או חברתית. זה סרט קטן באורך של פחות משעה, שמתעד שורה של שיחות לפני השינה בין אב לבנו בן השש, בחופשת הקיץ שלפני כיתה א'.

הרבה הורים מצלמים את ילדיהם, בשביל הזיכרונות, ומדי פעם שולפים מהארון את מה שצילמו ומקרינים באירועים משפחתיים. אז מה יש בסרט הזה ששולף אותו מההגדרה של Home movie והופך אותו לשובה לבבות וקוטף פרסים?

קודם כל, האבא הגאה אוהד מילשטיין, הוא צלם נהדר. הוא צילם גם את סרטיו הקודמים, בהם "כוכבי לכת" ו"מבול", שפיתו אותנו בוויזואליה היפיפייה שלהם. ב"לילות קיץ" הוא מייצר חיבורים אסוציאטיביים בין השאלות והחיוויים של עלוה הסקרן, לבין התמונה והפסקול הנלווה. השיחות נהגות בלחישה אינטימית, והתוצאה חושנית ומלטפת.

כך, למשל, כשעלוה מתוודה על אהבתו לילדה (בתמונה הוא נראה מטייל לבדו בשביל הררי) ואומר שהלב שלו דופק חזק, אבא אוהד אומר "תן לי לשמוע". במקום דפיקות לב אנחנו רואים ושומעים רוח נושבת בעשב ירוק, וטיפות מים על סלע שמתעצמות לזרימה שוצפת של נחל בהרים (בשווייץ, לשם המשפחה נסעה לבקר את הורי האם).

הסרט כולו ארוג מחיבורים מטאפוריים שכאלה, ומתפתח למסה פיוטית על הורות, ועל החיים ועל המוות. השאלות התמות והנבונות של עלוה, שמביט לעתיד בתהייה, מספקות הצצה לתוך עולמו של ילד מתבגר, והמוזיקה של ויוואלדי (ושל ישי אדר) משלימה את החוויה.

רובד רגשי נוסף מגיע לכאן הישר מ"שבוע 23" (2016), סרטו המצליח ביותר של מילשטיין עד כה. כי עלוה הוא הפלא שנולד בסוף הסרט ההוא, שתיעד את תקופת ההיריון הקשה של אמו. אחד התאומים בבטנה מת, והרופאים אמרו שהוא מאיים על שלומו של העובר השני והמליצו בכל פה על הפלה. אבל האם לא נשמעה להם, ובשבוע ה-23 נולד תינוק מושלם. עכשיו התינוק הזה הוא הילד המהורהר שמנסח תובנות יפות.

המוות נוכח גם בשיחות בין אוהד לבין אביו, שלו הוא הקדיש את הסרט. אבא של אביו מת בגיל צעיר, והוא ניסה להדחיק את חסרונו. תמונה של האב המת, שהיה נגר, נדחפה לארון ושם נשארה שנים רבות, עד שהיא נגאלת ונחשפת לאור כתוצאה מתהליך שעוברים האב, הבן (שנשאר מאחורי המצלמה, פרט לשתי סצנות, שגם בהן פניו נותרות מחוץ לפריים) והנכד במהלך הסרט. זה אירוע סמלי שהיה עלול להיראות כפוי, אבל הוא עשוי בחן רב. ובכלל, סצנות של סבים ונכדים הן דרך בטוחה לכבוש לבבות.

כל זה מוביל לשאלה האחרונה: "אבא, איך המבוגרים יודעים לאן ללכת? איך יודעים במה לבחור?". הדיאלוג הזה מלווה את הליכתו של עלוה לבית הספר בתל אביב, כשהוא חולף בשדרות בן ציון ורוטשילד, שמש הבוקר בוהקת בשיערו. הוא נראה הולך לבדו ברחובות הריקים, אבל אביו הרי הולך אחריו ולצידו, ומצלם אותו. בפסקול הוא מבטיח להיות לצידו תמיד. הסיום המרגש הזה, שבו עלוה יוצא להתמודד עם השלב הבא של חייו, מעניק לטקסט הלירי גוון של אפוס על אביר שיוצא למסע להגשמת ייעודו.
"לילות קיץ" יוקרן בכאן 11 ביום רביעי, 11.8, בשעה 21:00