החוג לאנגלית: ביקורת סדרה

The Chair Series Review

יעל מאורר אליאב על "החוג לאנגלית: ביקורת סדרה":
"קומדיה חכמה ורלוונטית על העולם האקדמי באמריקה"

שתף/י

משחק סנדרה או ג'יי דופלאס הולנד טיילור

קומדיה

ביקורת סדרה להחוג לאנגלית: ביקורת סדרה מאת יעל מאורר אליאב | כתבת סדרות

ציון המבקר

"האקדמיה כזירת קרב"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

7/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

הסדרה "החוג לאנגלית" (The Chair) בת שש הפרקים שעלתה לאחרונה בנטפליקס מתארת את המתרחש מאחורי הקלעים בעולם האקדמי באמריקה של ימינו דרך סיפורה של ג'י-יון קים (סנדרה או, "להרוג את איב"), אישה ממוצא קוריאני, המתמנה לראש החוג לאנגלית באוניברסיטה בה הרצתה שנים רבות. ג'י-יון מקבלת את המינוי בזמן משבר גדול: הסטודנטים לא נרשמים, הפרופסורים הזקנים מלמדים אותו דבר כבר 30 שנה ועל הכול מרחפת המודעות הפוליטית של הסטודנטים, הממהרים לשפוט כל חריגה ממה שהם רואים כהתנהלות נכונה. ג'י יון היא האישה הראשונה שמונתה לתפקיד בחוג השמרני והצרות לא מאחרות להגיע. יחסיה עם ביל (ג'יי דופלס, "טרנספרנט") שהיה ראש החוג לפניה, מהווים מקור עיקרי לצרות ולכמה מהרגעים הקומיים והדרמטיים היפים של העונה. סנדרה או מגלמת את ג'י-יון באופן מופתי: מהבעת הפנים הקטנה ביותר ועד לסלפסטיק קומי. דופלאס מצוין גם הוא בתפקיד הגבר הלבן במשבר, מלא חן ילדותי אבל גם מתנער מאחריות למעשיו. היוצרות אמנדה פיט (ששיחקה ב"חוק וסדר" ו"האישה הטובה") ואנני ג'וליה ווימן שהגיעה מהעולם האקדמי, משכנעות בתיאור אחורי הקלעים של האוניברסיטה, אם כי חוטאות לפעמים בהצגה מגוחכת מדי של דמויות המשנה, בעיקר המבוגרות שבהן. למשל בבדיחות החוזרות על גילה ה"מתקדם" של ג'י-יון (היא בת 46 אבל כולם טועים לחשוב שהיא מבוגרת יותר) ובתיאור של חבורת הפרופסורים המבוגרים כחבורה נלעגת ופתטית. הסדרה לא בוחלת בבדיחות על נוזלי גוף, קולונוסקופיה וחיתולים למבוגרים. כך למשל, דמותה של ג'ואן (הולנד טיילור, "שני גברים וחצי") המרצה המבוגרת המלמדת את כתבי צ'וסר, הרוויים מיניות בוטה, לוקה בסטריאוטיפיות יתר: היא שתיינית וחרמנית, ואין בה שמץ של פוליטיקלי-קורקט. למרות המשחק המצוין של השחקנית הוותיקה, הייצוג הזה מעט בעייתי.

על רקע המשבר במדעי הרוח המוכר היטב גם אצלנו, מציגה "החוג לאנגלית" תמונה של המתרחש באקדמיה כשיגעון מתמשך. ג'י-יון צריכה להתמודד עם מה שהיא מגדירה כ"פצצת הזמן המתקתקת" שהיא החוג לספרות אנגלית. הזמנים השתנו, אבל האוניברסיטה נשארה דינוזאור שמרני, המנסה להחיות את הפופולריות שלה באמצעים שונים כמו הזמנת סלבריטאים להרצות בחוג כדי להכניס מעט "זוהר". האם תפקיד החוג "למכור" את מרכולתו לסטודנטים? מהו המחיר שצריך לשלם כדי להפוך את החוג למושך סטודנטים? במרכז הסדרה מוצגת תקרית הנובעת מהתנהגות פרובוקטיבית של ביל בשיעור, שהסטודנטים, המצלמים כל התרחשות בכיתה, ממהרים להגיב לה. האם ביל הוא גבר לבן לא מודע שלא יודע להתנצל על העוול שעשה? או אולי אלו דווקא הסטודנטים הממהרים לשפוט אותו שטועים בפרשנות הצרה שלהם את המתרחש? הסדרה מציגה את המורכבות של הסיטואציה הנפיצה ולא חוסכת את חיציה משני הצדדים במאבק.

המאבקים הבין-דוריים, המגדריים והאתניים שמתנהלים לפני ומאחורי הקלעים גם הם במוקד הסדרה. כך למשל, הכוכבת החדשה של החוג היא אישה שחורה וצעירה המלמדת קורס הנקרא "סקס והרומן". בקורס, היא עוסקת בגבר הלבן האולטימטיבי של הספרות האמריקנית, הרמן מלוויל, מחבר "מובי דיק", ספר שעוסק בגבריות ושברה. המרצה הצעירה מעודדת את הסטודנטים למצוא מה רלוונטי לחייהם בטקסט הספרותי והם מעלים מחזמר סטייל "המילטון" על "מובי דיק". המילים מתייחסות לכך ש"אין נשים" בספר של מלוויל. כל זה נעשה מול עיניו המשתאות של המרצה הוותיק והמומחה למלוויל, שמוצא עצמו מול כיתה ריקה, בעוד כל הסטודנטים נוהרים לשיעור של המרצה הצעירה. יחסי הכוח בין גברים לנשים באים לידי ביטוי גם בחיים האישיים של הדמויות. מערכת היחסים בין ג'י-יון לבין ביל אינה נקייה ממאבקי כוחות. ביל היה ראש החוג לפני ג'י-יון והוא מתקשה לוותר על עמדת הכוח הזאת ולקבל את המרות של ג'י-יון. גם בחייה האישיים, מתקשה ג'י-יון להטיל משמעת ומרות על בתה המאומצת, ילדה חכמה והיפראקטיבית, שאינה מקבלת כלל את הסמכות של אמה. הבת המאומצת היא ממוצא מקסיקני והסדרה עוסקת בשאלת הזהות המורכבת של האם המנסה לשמר את המורשת הקוריאנית שלה, מול הילדה שעסוקה במציאת הזהות האתנית שלה. בשלב מסוים, הילדה מבריחה בייביסיטר מהבית על ידי חדירה בוטה לפרטיותה. הבייביסיטר בורחת מהבית לא לפני שהיא אומרת לגי'-יון שאין גבולות בבית שלה. זאת סצנה קומית העוסקת בנושא רגישות היתר בחברה האמריקנית לכל סוג של "טריגר". אבל חציית גבולות מכל מני סוגים היא דבר המאפיין את ההתנהלות בביתה של ג'י-יון כמו גם בביתה המקצועי, האוניברסיטה. "החוג לאנגלית" מעלה שאלות חשובות על תפקידה של הספרות באקדמיה ובעולם. האם העיסוק בספרות ובשירה הוא רלוונטי לחיינו כאן ועכשיו? האם הספרות יכולה לספק לנו נחמה ותקווה? על פי "החוג לאנגלית", למרות כל הטירוף בעולם האקדמיה ומחוצה לו, יש עדיין מקום לתקווה. בשירה של המשוררת האמריקנית הנודעת אמילי דיקינסון, שבו דנה ג'י-יון עם הסטודנטים שלה, התקווה היא כמו נוצה. היא מרחפת באוויר ומסרבת לגווע למרות כל המשברים. זהו אולי המסר האופטימי של סדרה המציגה באומץ את העולם האקדמי כזירת קרב שבה לא תמיד הטובות מנצחות.

יעל מאורר אליאב | כתבת סדרות

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י