רומנטית, נבונה, מלבבת ונטולת קיטש – הקומדיה הזו היא קאלט בהתהוות

אתם מרגישים לפעמים שאתם לא מסונכרנים עם שאר העולם? שהכל מסביבכם צפוי וחוזר על עצמו, וזה מעצים את תחושת הבדידות הקיומית שלכם? והייתם נורא רוצים לא להיות שם לבד? הקומדיה הרומנטית "פאלם ספרינגס" מתרגמת את התחושה הזאת למטאפורה מד"בית, ומעניקה טעם חדש לתבנית הסיפורית של לולאת זמן, שזכתה לשלל וריאציות בז'אנרים שונים מאז ש"לקום אתמול בבוקר" (1993) הפך אותה למושג פופולארי. אחרי "קצה המחר" המד"בי ו"מז"ל טוב" האימתי, לאחרונה היא נוצלה גם ב"זרים גמורים" – משל על גזענות שזכה באוסקר לסרט הקצר.

הסרט מתחיל מנקודת מבטו של ניילס, שמתעורר בבוקר ורואה את רגלה היפה של החברה שלו מיסטי. הרגל הכפופה ממסגרת את פניו, במה שיכול להיתפס כמחווה ל"הבוגר" (הפרצוף של דסטין הופמן, הרגל של אן בנקרופט), וגם כדימוי לתחושתו שהוא לכוד. בהתחלה נראה שהוא לכוד ביחסים הלא מוצלחים עם החברה שמדברת בקלישאות, אך די מהר אנחנו מבינים שיש כאן משהו גדול יותר.

ניילס נמצא בעיר הנופש המדברית פאלם ספרינגס לרגל חתונתה של חברה של החברה שלו, ואף שהאורחים האחרים לא מכירים אותו הוא מתנהל ביניהם בנינוחות של דג במים. כשהוא ניגש אל שרה, אחותה השתיינית של הכלה, הוא יודע בדיוק מה להגיד כדי להקסים אותה, כמו גברים בקומדיות רומנטיות אחרות. אבל כשהם מוצאים לעצמם פינה במדבר, הדברים נעשים מוזרים.

בלי להיכנס לפרטים אומר רק ששרה מוצאת את עצמה לכודה עם ניילס ביום החתונה שחוזר על עצמו עד אינסוף. השותפות לגורל, שמייחדת את "פאלם ספרינגס" בקרב שאר סרטי לולאת הזמן, מאפשרת בחינה ייחודית של הקשר שמתפתח ביניהם. מבחינה מסוימת הם כמו שני אנשים שנלכדו על אי בודד, ונזרקו זה לזרועות זה בלית ברירה. הכימיה ביניהם עזה, אבל הם נמצאים בשלבים שונים של הכרה.

ניילס כבר ניסה הכל כדי לצאת משם, הרים ידיים וחי בשלום עם המצב. שרה עדיין מסרבת לקבל את הגזרה ומחפשת תשובה – האם זה סוג של מבחן אלוהי שנועד להפוך אותם לאנשים טובים יותר, או שאולי יש פתרון פחות מוסרני? האפשרות לשחזר סיטואציות שבהן נהגת שלא כראוי אמנם מציעה הזדמנות לתיקון – כולנו היינו רוצים הזדמנות לחזור אחורה ולהגיד מה שלא אמרנו, ולנסות מה שלא ניסינו. אבל איך מתמודדים עם הידיעה שלשום מעשה שתעשה, טוב או רע, אין השלכות אמיתיות, כי מחר בבוקר תתעוררו מחדש באותו זמן ובאותו מקום והכל יתחיל מחדש?

התסריט השנון והמחוכם שכתבו אנדי סיארה והבמאי מקס ברבקוב – שזה סרטו הראשון באורך מלא – מפתח היטב את ההשתמעויות הקומיות, הדרמטיות והקיומיות של הסיטואציה הבסיסית. בזמן שהעולם סביבם תקוע, שני הגיבורים עוברים כמה שלבי גדילה והתפתחות. בשלב מסוים שרה אף נוטלת את ההובלה, וזה חלק מתבונתו של התסריט. סצנת הריקוד החצופה – שבה שניהם לבושים בדיוק אותו דבר – היא דימוי לאיזון ביניהם.

מתוך הסרט "פאלם ספרינגס".

בואו נחזור לעניין הזה של הכימיה. כל זה לא היה עובד אלמלא הליהוק המושלם של אנדי סמברג וכריסטין מיליוטי. מרחב הפעולה של השניים עד כה היה בעיקר המסך הקטן, וגם "פאלם ספרינגס", שנרכש על ידי שירות הסטרימינג הולו, נחשף בעיקר בטלוויזיה. אבל משראיתי אותו גם בקולנוע אני ממליצה לבחור באופציה הזאת. החן הזרוק של סמברג שובה לב, וכשהוא עושה מבט מאוהב, אתם רוצים לחוות אותו על המסך הגדול. מיליוטי משתווה אליו בעיצוב נהדר של דמותה של שרה, שחייה היו תקועים הרבה לפני שנתקעה באמת, ודווקא המצב החדש מעורר בה את הכוחות לנסות לפרוץ החוצה.

ג'יי.קיי. סימונס מתפרץ לסרט במלוא העוצמה, ודמותו צוברת גוונים שמוסיפים לסרט רובד מפתיע של רגש. ויש עוד שלל דמויות מוצלחות בשולי הקומדיה, שמגולמות על ידי שחקנים ותיקים ומנוסים, בהם ג'ון סקוויב, שמרבה לגלם זקנות לא מחונכות, ודייל דיקי שמביאה לכאן את החספוס המוכר שלה. כולם תורמים את חלקם לקומדיה רומנטית נבונה ומלבבת, ואפילו (וזה נדיר) נטולת קיטש, שמצדיקה צפיות חוזרות.
4 כוכבים
Palm Springs בימוי: מקס ברבקוב. עם אנדי סמברג, כריסטין מליוטי, ג'יי. קיי. סימונס, פיטר גלגהר, מרדית' הגנר. ארה"ב 2020, 90 דק'