אנט ביקורת סרט

Annette Movie Review

יאיר הוכנר על "אנט":
"קולנוע אמיתי שלא מתחנף לקהל הרחב"

סרט ארכיון שתף/י

משחק אדם דרייבר, מריון קוטיאר, סיימון הלברג במאי/ת לאו קראקס

מוזיקלי

ביקורת סרט לאנט מאת יאיר הוכנר | מבקר ראשי

ציון המבקר

"חריג ומקטב"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

6.1/10

היכן תצפו?

בקולנוע

75.0% בבית

12.5% לא אצפה

12.5%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

קצת קשה להאמין, אבל 9 שנים חלפו מאז סרטו הקודם והמופתי של לאוס קראקס - "מנועים קדושים". 9 שנים שהיצור הקולנועי המוזר והמבריק גרם למעריציו השרופים להמתין בסבלנות כדי לחזור עם יצירה קולנועית חדשה שכבר מעוררת שערוריות ומפצלת את הקהל בין מעריצים שרופים לכאלו שסובלים עד עמקי נשמתם ובורחים מהאולם במהלך הסרט. אין ספק שמדובר בהמשך ישיר ליצירותיו הקודמות, אבל באופן מפתיע, על אף שמדובר גם הפעם ביצירה סוריאליסטית וביזארית, הסרט נגיש הרבה יותר, בעיקר בזכות העלילה היחסית פשוטה והנוכחות של שניים מכוכבי הקולנוע המובילים של תקופתנו - אדם דרייבר, חביב ההיפסטרים, וזוכת האוסקר מריון קוטיאר ("החיים בוורוד").העלילה, הלכאורה שגרתית למדי, מתארת סיפור אהבה הוליוודי בין אנה, זמרת אופרה מצליחה (קוטיאר) והנרי, סטנדאפיסט זועף (דרייבר). השניים מביאים לעולם צאצאית בשם אנט. בזמן שהקריירה של הזמרת נוסקת מעלה עם מופיעים קאמפיים שבסופם היא מתה מוות טראגי, הקריירה של הקומיקאי הלא ממש מצחיק הולכת מדחי אל דחי. לא אהרוס את ההמשך, אבל בהתאם ליצירה המתרחשת בהוליווד ובעולם הזוהר הסרט הזה לא מתבייש להשתמש במותה הטראגי של אגדת הקולנוע ההוליוודית נטלי ווד ("מרד הנעורים", "סיפור הפרברים") וגם המשך עלילתו של "אנט" מזכיר במקצת את "טומי", אופרת הרוק של קן ראסל ולהקת The Who.

אחד הדברים שמייחדים את הסרט הזה הוא שמדובר במיוזיקל. מי שאחראים על הפסקול היוצא דופן הם הרכב אקסצנטרי שפעיל כבר חמישים שנה בשם "ספארקס". מדובר בצמד האחים רון וראסל מייל, הרכב מהפכני שהקדים את זמנו ויצירתו נעה בין גלאם-רוק, ניו-וייב וסינת'-פופ. הפט שופ בויז הושפעו מהם ואילו Franz Ferdinand שתפו איתם פעולה בתקליט ובמסע הופעות משותף. הצמד הזה חולם כבר שנים ליצור מיוזיקל קולנועי. הם ניסו להרים אחד עם טים ברטון אבל הפרויקט לא השיג את התקציב הנדרש. הקולנוען הקנדי הניסיוני גאי מאדין התחיל לעבוד איתם על פרויקט קולנועי, אבל גם הוא לא התרחש בסופו של דבר. כדרך קסם הפנייה שלהם אל היוצר הצרפתי האקסצנטרי כן זכתה לעניין, וזה לא מפתיע. גם קראקס וגם הספארקס פעילים שנים ארוכות, זוכים להצלחה אצל מביני עניין אבל אף פעם לא באמת זכו להכרה של הקהל הרחב כי העשייה של שניהם פשוט יוצאת דופן.נראה שדווקא "אנט", שנבחר לפתוח את פסטיבל קאן 2021, זכה בפרס הבימוי היוקרתי ומופץ במדינות רבות בעולם בשרות הסטרימינג של Amazon Prime הוא היצירה הכי "אמצע הדרך" של הבמאי וגם של המוזיקאים. מככבים בו שני כוכבי קולנוע בינלאומיים גדולים לצד כוכב הטלוויזיה סיימון הלברג ("המפץ הגדול"), הוא פתח את פסטיבל הקולנוע הגדול והחשוב בעולם, הוא הסרט הכי נגיש מבחינה עלילתית של קראקס ועדיין מדובר ביצירה מוזרה, מטרידה, חצופה, מלודרמטית להפליא ואוונגרדית לחלוטין. כאילו נוצרה על ידי היוצר קנת האנגר בתחילת שנות נעוריו אי שם בשנות ה-50 בהוליווד החתרנית, אבל עם תקציב של מיליונים. האם היצירה הזאת תעמוד במבחן הזמן כמו "הנאהבים מפריז", הלהיט הכי גדול של קראקס? ההיסטוריה תשפוט.

"אנט" הוא אופרת רוק שמיועדת לאנשים שרוצים לחוות קולנוע אחר, שנמאס להם לראות את אותם סרטים הוליוודיים שוב ושוב. מדובר בקן צרעות של טירוף, תשוקה, ייאוש והמון הומור עצמי. יצירה מתעתעת שמבהירה לנו כבר על הסצנה הראשונה שאנחנו נמצאים בתוך סרט, וזה לא הולך להיות סרט שגרתי בשום צורה ואופן. מצד אחד זה סרט מאוד רציני ולעיתים מצמרר על אהבה גדולה עד מוות, ועדיין זהו סרט שחותר תחת עצמו ומבלבל את הצופים. כאשר גיבורי הסרט מקיימים אהבה בסצנת מין נועזת למדי הם שרים, כאשר הם מבצעים רצח הם גם שרים; אנט, הילדה המתוקה להפליא של גיבורי הסרט היא בכלל בובת עץ על חוטים. אבל כפי שאנחנו מאמינים לסיפור אהבה הממש לא הגיוני בין זמרת הסופרן המהוללת לסטנדאפיסט עם שרירי הבטן, גם התינוקת מעץ שתגדל להיות ילדה מזמרת בעלת קול מלאכי תראה לנו הגיונית. הרי הם שרים לנו שהם אוהבים בטירוף ועושים זאת תוך כדי משגל.כל ההגזמה הזו דווקא הופכת את הסרט הזה לאינטימי, והרגשות של היצירה המוגזמת הזאת מרגישים כנים לחלוטין. בסופו של דבר, עם כל הכבוד לשלל הנושאים הכבדים והפילוסופיים של אובדן, אשמה, זוהר ושלל דימויים מהגיהינום ועולם הפנטזיה שמציפים את הסרט, מדובר בסרט על אמנות וכוחה של אמנות. צמד הגיבורים אומרים זאת בעצמם במהלך הסרט אחרי ההופעות שלהם, כשאנה שואלת את הנרי איך היה המופע שלו, הוא עונה שהוא "הרג" אותם. כשהוא שואל איך הייתה ההופעה שלה, היא עונה לו שהיא "הצילה" אותם. זהו בדיוק הנושא של הסרט - נראה שקראקס רוצה להרוג ולהציל את הצופים בו זמנית.הוא מזמין אותנו להצטרף לחוויה הקולנועית הביזארית שהוא רקח עם הספארקס, אבל מזכיר לנו כל הזמן שאנחנו בתוך סרט ולא נותן לנו לרגע אחד לשכוח זאת. מי שמחפש קולנוע הוליוודי שגרתי, סרט עדין עם גאולה בסופו - שיוותר על החוויה הסוריאליסטית הגדולה מהחיים ש"אנט" מספק כי עם הרומנטיקה צצה לה גם האכזריות. עם הזוהר יופיע גם הכיעור, עם השמחה גם יהיה עצב גדול. בכל יופי יש גם פגם. תיאטרון הבובות הגדול של קראקס חוגג זאת ומעניק לנו שורה של רגשות המתערבבים בעוצמה זה בזה. ואם כבר להרהר בכל הנושאים המורכבים ולשחות בתוך ים של רגשות, אז שווה לעשות זאת תוך כדי צפייה בסרט האמנותי והיומרני להפליא.

יאיר הוכנר | מבקר ראשי

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י