מימין: מאט דיימון ומורגן פרימן. מתוך אינוויקטוס - בלתי מנוצח.
"אינוויקטוס – בלתי מנוצח" מרתק באופן מפתיע-כמעט, בזכות הבימוי המנצח של איסטווד שנתמך בידי עבודתו של הצוות הקבוע שלו, המלווה אותו בשנים האחרונות. למרות שדבריו של נלסון מנדלה, אותו מגלם מורגן פרימן, נוטים להפוך לנאומים משובצי סיסמאות, הסרט בן השעתיים ורבע לא משעמם. כוחו של מנדלה, ההערצה כלפיו, השפעתו על תושבי ארצו והמשיכה כלפיו, עוברים בצורה מרגשת מעל הבד.
מבקר אמריקאי כתב שבימינו רק קלינט איסטווד יכול להשיג מימון להפקת סרט דרמה שמתרחש בשנות התשעים, בדרום אפריקה שאחרי האפרטהייד ועל רוגבי. ואני אוסיף שבמאים אמריקאים מעטים מסוגלים להפוך סיפור קטן, כמעט אנקדוטה בהיסטוריה, לסרט כה מוצלח. בעשור האחרון איסטווד המיומן מביים יותר מתמיד. בשנה שעברה ביים את "ההחלפה" ו"גראן טורינו" (שבו גם שיחק), והוא כבר מצלם את סרטו לשנה הבאה (גם הוא עם מאט דיימון). לעומת במאים מזדקנים שסרטיהם החדשים מביישים את הקריירה שלהם, איסטווד הולך ומשתבח עם השנים.
מספר שנים אחרי שחרורו ממאסר בן עשרים ושבע שנים, נשיא דרום אפריקה נלסון מנדלה מחליט לנצל את הבמה של אירוח גביע העולם ב(ספורט האלים-למראה) רוגבי לטובת קירוב לבבות והפגת המתח בין התושבים השחורים והלבנים במדינה. בתפקיד מנדלה, מורגן פרימן כאמור, שמאז "חומות של תקווה" מקריין כל סרט שני שבו הוא מופיע. מאט דיימון מגלם את פרנסוואה פינאר, קפטן נבחרת הרוגבי של דרום אפריקה וכל שאר השחקנים בסרט אינם מוכרים. כולם משחקים טוב, מלבד השחקנים המגלמים את שחקני הרוגבי.
מאט דיימון. מתוך אינוויקטוס - בלתי מנוצח.
אנת'וני פקהאם, בין התסריטאים של "שרלוק הולמס" (2009), עיבד ספר שגם אם חסרו בו היבטים פוליטיים נוספים למען "איחוד" השחורים והלבנים בדרום אפריקה, היה צריך להוסיף אותם לסרט. ספורט ללא ספק מאחד בין בני אדם, ומנדלה הבין זאת. הוא נראה עסוק גם בדברים נוספים, אך חסרה ההשפעה ארוכת הטווח שהיתה, כנראה, לאירוע של אירוח אליפות העולם. כמו כן, רואים קצת יותר מדי ממשחק הרוגבי האחרון בסרט, ומוזר שאוהדים של ניו זילנד ושל דרום אפריקה יושבים באותם יציעים.
הסרט מועמד לשלושה פרסי גלובוס הזהב: בימוי, שחקן ושחקן משנה. דיימון מועמד רק בגלל שהוא מפורסם, שרירי ומדבר במבטא. שחקן אלמוני ו/או מקומי לא היה זוכה למועמדות – דוגמה קטנה להתנהלות טקסי הפרסים למיניהם. איסטווד, שגם מלחין את המוסיקה בחלק מסרטיו, העביר הפעם את השרביט לבנו קייל, שיחד עם מייקל סטיבנס, כתב מוסיקה נהדרת עם האלמנטים האפריקאים המתבקשים, שלא משתלטים על הפס-קול מעורר ההשראה.
אגב, שם הסרט – "אינוויקטוס" – בלטינית, לקוח משמו של שיר מאת המשורר האנגלי ויליאם ארנסט הנלי, שמוזכר בסרט.
דירוג: 
אינוויקטוס – בלתי מנוצח
ארה"ב, 2009
134 דקות.
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-21.01.2010 בבתי הקולנוע.
בימוי:
קלינט איסטווד
תסריט:
אנתוני פקהאם
שחקנים:
מאט דיימון
מורגן פרימן
[…] לחצו כאן לביקורת של יונתן דורון על "אינוויקטוס – ב… […]
זה דווקא לא מוזר שהאוהדים יושבים באותו יציע. ברוגבי אין (כמעט…) את הבעיות שיש בכדורגל ובגללן נדרש להפריד בין האוהדים. הם יושבים אחד ליד השני ומעודדים כל אחד את קבוצתו הוא. בסוף המשחק כולם מוחאים כפיים לכולם. אין תגרות אוהדים ענקיות, אין מכות ביציע… זה היופי שברוגבי!