בונד. חצי ג'יימס בונד. לדניאל קרייג הגיע סרט פרידה טוב יותר

דניאל קרייג ב"לא זמן למות" (צילום: יחסי ציבור)
דניאל קרייג ב"לא זמן למות" (צילום: יחסי ציבור)

"לא זמן למות" מתחיל מעולה עם אקשן מסחרר ושיר נושא מרטיט, ולא משאיר ספק שקרייג הוא הבונד הטוב ביותר שהיה לנו, אבל הסרט המאוד ארוך הזה הולך ונחלש בהדרגה ואינו משיג את עוצמת הרגש שהוא שואף אליה

30 בספטמבר 2021

"לא זמן למות", הידוע גם כבונד מס' 25, הוא סרט פרידה מדניאל קרייג במלוא מובן המלה. כש"קזינו רויאל" – הסרט הראשון שבו גילם את 007 – יצא למסכים ב-2006, כתבתי שזה היה "הבונד הראשון מאז 'לעיניך בלבד' (1981) שממש נהניתי ממנו. וחלק ניכר מההנאה הזאת היא בזכותו של קרייג, הבונד הטוב ביותר מאז קונרי, לפחות… קרייג, שהכריזמה נשפכת מהאוזניים הבולטות שלו, ושבניגוד לקודמיו כן משכנע כגבר שהייתי מוכנה להפקיד בידיו את גורל העולם, הוא גם הכי קרוב לדמות של בונד כפי שעלתה מספריו של פלמינג".

כזכור, בסרט ההוא בונד התאהב באמת, בפעם הראשונה מאז "בשירות הוד מלכותה" (1969) ומותה הטראגי של וספר לינד (אווה גרין) השאיר חותם בליבו. הסרט החותם את החמישייה של קרייג חוזר אל דמותה ושולח את בונד אל קברה, בניסיון להתגבר על אובדנה כדי שיוכל לפתח מערכת יחסים אמיתית עם אהובתו החדשה, מדלן סוואן (לאה סיידו) שאותה פגש ב"ספקטר". גם דמותו של בלופלד (כריסטוף וולץ), ראש ארגון הרשע ספקטר, ממשיכה לכאן היישר מהסרט הקודם שבו הוא נלכד והושם בכלא שמור, ושם הוא עדיין נמצא. כלומר, יש כאן ניסיון להמשיך ולייצר מעין קשת דרמטית עבור בונד/קרייג – אבל זה מנוגד למרכיבים אחרים בסדרה ולכן זה עובד רק באופן חלקי.

דניאל קרייג ב"לא זמן למות" (צילום: יחסי ציבור)
דניאל קרייג ב"לא זמן למות" (צילום: יחסי ציבור)

זה מתחיל נהדר עם סצנת אימה בשלג שמספקת סיפור רקע לדמותה של מדלן, לפני שאנחנו קופצים שנים רבות קדימה לחופשה רומנטית שלה עם ג'יימס באיטליה. החופשה מופרעת, כמובן, על ידי אנשים שרוצים להרוג אותו ואנחנו מקבלים סיקוונס אקשן מעולה וטעון דרמטית ברחובות הצרים של העיירה העתיקה מטרה, כוכבת קולנוע בפני עצמה שנראתה לאחרונה ב"בן חור" וב"וונדר וומן" (בונד כבר ביקר שם ב"קוונטום של נחמה").

אנה דה ארמס ב"לא זמן למות" (צילום: יחסי ציבור)
אנה דה ארמס ב"לא זמן למות" (צילום: יחסי ציבור)

כשהגיע השיר היפהפה של בילי אייליש המלווה את סיקוונס כותרות הפתיחה המצוין ליבי נמלא בהתרגשות של פגישה מאוחרת עם אהוב ישן. אחריהן הצטרפה לסרט דמותה של נומי (לשנה לינץ'), ה-007 החדשה שירשה את מקומו של ג'יימס, והיריבות המקצועית בין השניים הניבה ניצוצות. ואז בונד נסע לקובה ופגש את אנה דה ארמס בהופעת אורחת נהדרת כסוכנת סי.איי.איי נלהבת. והיו עוד כמה סצנות טובות עם פליקס לייטר (ג'פרי רייט). אבל הסרט המאוד ארוך הזה (שעתיים וארבעים דקות) הלך ונחלש בהדרגה. 

לשאנה לינץ' ב"לא זמן למות" (צילום: יחסי ציבור)
לשאנה לינץ' ב"לא זמן למות" (צילום: יחסי ציבור)

החולשה הזאת היא שילוב של תסריט פגום ושתי דמויות מהותיות שאינן מצליחות להרים אותו – הנבל והאישה האהובה. לאה סיידו אמנם פחות צנונית מכפי שהיתה בסרט הקודם, אבל בינה לבין קרייג אין כימיה של ממש, וסיפור הרקע של דמותה בסצנת הפתיחה מבוזבז לגמרי. בעייתית עוד יותר דמותו של לוציפר סאפין בגילומו של רמי מאלק שמדבר לאט ובשקט. זה אחד הנבלים החלשים בסדרה וכשגם הוא מתעקש לפצוח במונולוג פילוסופי במהלך העימות הסופי עם בונד זה לא רק מיותר, אלא גם מחדד את הכשלים של עיצוב דמותו לאורך הסרט כולו. הוא מונע על ידי נקמה, אוקיי, אבל השאר לא ברור (כרגיל, גם כאן יש איום על כל אוכלוסיית העולם). בכלל, הסיקוונס הארוך (מאוד) במפעל הסודי על האי הסודי (תמיד יש אחד כזה) לקראת הסוף הוא החלש ביותר בסרט, גם מבחינה דרמטית וגם מבחינת האקשן שנעשה סתמי למדי. 

רמי מאלק ב"לא זמן למות" (צילום: יחסי ציבור)
רמי מאלק ב"לא זמן למות" (צילום: יחסי ציבור)

שבתי וקראתי את הביקורת שכתבתי על "ספקטר" וראיתי שגם שם התרשמתי שהסרט מתחיל נהדר אך נחלש בהמשך (בתחילתו קרייג התנהג כמו רוג'ר מור הפלייבוי אך בהמשך חזר לעצמו וזה לא התחבר). התסריטאים ניל פרוויס ורוברט ווייד חתומים על כל סרטי בונד/קרייג (וגם על שני האחרונים של פירס ברוסנאן) ונראה שהם משקיעים בעיקר בהתחלות מרשימות ואחר כך מאבדים גובה. דמותה של נומי, למשל, מקבלת כניסה נהדרת, אך בהמשך הסרט מזניח אותה לגמרי וללינץ' המרשימה לא נותר מה לעשות. פיבי וולר ברידג' ("פליבג") אמנם צורפה לרשימת הכותבים כדי לאוורר את הדיאלוגים, אבל לא נראה שהיתה לה השפעה על מבנה התסריט.

דניאל קרייג ב"לא זמן למות" (צילום: יחסי ציבור)
דניאל קרייג ב"לא זמן למות" (צילום: יחסי ציבור)

כידוע, דני בויל היה אמור לביים את הסרט, אך פרש יחד עם התסריטאי ג'ון הודג' ("טריינספוטינג") בשל "חילוקי דעות יצירתיים" ואת מקומם ירש קרי ג'וג'י פוקונגה ("חיות ללא לאום"), הבמאי האמריקאי הראשון בתולדות הסדרה. בהיותו מעין סרט סיום, "לא זמן למות" בהחלט מעז לעשות דברים שלא נעשו לפני כן בסדרה – יש תחושה שמנקים את השולחן לפני הליהוק של הבונד הבא – אבל הסרט לא מצדיק את האורך המוגזם שלו ואינו משיג את עוצמת הרגש שהוא בהחלט שואף אליה.

ובכל זאת, כמה מילים טובות מגיעות לדויד דנציק השוודי בתפקיד המדען הרוסי העורק ולדו אוברוצ'ב, שמעצב הופעה זכורה כנבל משנה תולעתי, ולבילי מגנוסן כסוכן סי.איי.איי חסר סבלנות (השחקן המעניין הזה מתמחה בתפקידים של אנשים מפתיעים). גם אנשי הצוות הקבועים – בן ווישאו, נעמי האריס ורייף פיינס – עושים מלאכתם נאמנה. וקרייג הוא עדיין הבונד הכי טוב. בשורה התחתונה – אחלה חצי סרט. 

★★★ 3 כוכבים
No Time to Die בימוי: קרי פוקונגה. עם דניאל קרייג, רמי מאלק, לאה סיידו, ג'פרי רייט. בריטניה/ארה"ב 2021, 163 דק'