גורי אלפי והתעויוט: הסרט הזה לא מחמיץ אף קלישאת ז'אנר

"עוד סיפור אחד" (צילום: יחסי ציבור)
"עוד סיפור אחד" (צילום: יחסי ציבור)

אז כן, לדינה סנדרסון יש פלפל ולגורי אלפי יש נוכחות נעימה כשחקן, אבל גם זה לא מסייע לקומדיה הרומנטית "עוד סיפור אחד" להימנע מלהתרסק על הפרצוף בקלילות של קומביין תפוחי אדמה. אאוץ'

3 באוקטובר 2021

זאת עובדה ידועה בקומדיות רומנטיות שכשאישה יפה (נגיד על אופניים) מתנגשת בחנון שמנמן ומפילה אותו על המדרכה, היא מייד מתאהבת בו. הוא לא צריך לעשות הרבה – רק ללכת איתה לקניות בסופרמרקט ולשעשע אותה במהלך מונטאז' מלווה במוזיקה שמונעת מהצופים לגלות מה בדיוק הוא אמר כדי לשעשע אותה כל כך. בנוסף לכך, בסיום הוא חייב לעשות ג'סטה גדולה של הצהרת אהבה מול קהל רב שיגיב במחיאות כפיים. וזה חייב לקרות בדיוק באמצע שהיא עושה משהו חשוב – לא חמש דקות לפני ולא חצי שעה אחרי – אפילו אם היא לא מתכננת שום נסיעה לחו"ל ועקרונית הוא יכול לתפוס אותה מחר בבוקר. אה, ואם היא יפה מדי, היא חייבת לענוד משקפי ראייה כדי שנאמין שהיא מדענית חנונית.

"עוד סיפור אחד", הקומדיה הרומנטית על פי שטנץ של גורי אלפי, מסמנת V על כל הקלישאות של הז'אנר, ועושה זאת במכאניות ובקלילות של קומביין תפוחי אדמה. בקרדיטים כתוב שהסרט נוצר בהשראת הספר "לחוץ חתונה" מאת עומר ברק, אבל מקריאת התקציר של רב המכר המהולל אני מתרשמת שיש הרבה הבדלים מהותיים בין הספר לסרט. כך, למשל, לגיבור הסיפור אדם (מעיין בלום) אין חברים ואין משפחה וגם לא מערכות יחסים קודמות, והוא מתנהל בעולם כמו חיזר.

הבדל נוסף הוא שסיפורם של אדם והמדענית היפה שהתנגשה בו (דניאל גל) זוכה בסרט לסיפור מסגרת שדורש תשומת לב לעצמו. אלפי, שכתב וביים, מגלם בחור נטול שם שנמצא בבלייד דייט עם ירדן (דינה סנדרסון) במסעדה הודית. הוא הזמין מקום בלי לספר לה שמדובר במסעדה הודית והיא לא שאלה – מה שמנוגד לגמרי לאופייה כעיתונאית שאפתנית – ועכשיו מתברר שהיא לא אוהבת את הטעמים המתנגשים של אוכל הודי. לכן הם מזמינים את כל סוגי האורז במסעדה, ומשום מה אוכלים אותו.

בכל אופן, הם לא צעירים, כמו שהוא אומר, ונמאס להם מדייטים ראשונים (הוא סטטיסטיקאי גרוש, וזה כל מה שנלמד עליו לאורך הסרט), ולכן הוא מציע לקפוץ הישר לדייט החמישי ולספר זה לזו על משהו מכוער שהם עשו. משום שהסיפור שלה נורא ארוך הוא ייפרש על פני הסרט כולו, והסטטיסטיקאי לא יספר את הסיפור שלו.

פה ושם חצי חיוך. מעיין בלום ודניאל גל ב"עוד סיפור אחד" צילום: יחסי ציבור)
פה ושם חצי חיוך. מעיין בלום ודניאל גל ב"עוד סיפור אחד" צילום: יחסי ציבור)

הסיפור שהיא מספרת הוא על אותו חנון שמנמן, שהיא התלבשה עליו לצורך כתבת חג בעיתון גדול סטייל העיתון של המדינה. היא החתימה אותו על חוזה דרקוני שהוא לא ממש קרא, ושלחה אותה לסדרת דייטים כושלים שבמהלכם הוא היה אמור לבחור מישהי ולהתחתן איתה תוך חודש, כמו שעושים בתוכניות ריאליטי. אבל אז התנגשה בו המדענית היפה עם המשקפיים והוא התאהב, וכך נוצר קונפליקט מלאכותי לגמרי בין ההתחייבות שלו לכתבה של ירדן לבין זה שהוא רוצה להכין בראוניז למאיה. 

הבעיה היא שלמרות האורז, סיפור המסגרת ערב יותר לחיך מהקומדיה הרומנטית מפלסטיק ממוחזר שנארזה לתוכו. לדינה סנדרסון יש פלפל ולאלפי יש נוכחות נעימה כשחקן, ולמרות חוסר האיזון הנ"ל בין דמויותיהם הדיאלוג ביניהם מניב יותר ניצוצות מהזיווג הלא משכנע של החנון הבשלן והמדענית חובבת החולדות.

בלום הוא שחקן מוכשר, שמיטיב לגלם דמויות חסרות מודעות עצמית השואפות ליותר ממה שהן יכולות להשיג (כמו, למשל, בסדרה "אבודים באפריקה"). כאן הוא אמור להיות החנון הביישן והרומנטיקן מהקומדיות הרומנטיות, רק שהוא לא ניחן בחמדמדות שמאפשרת לצופות להתאהב בו ממבט ראשון, והתסריט מתחמק מלהבהיר לנו מה בכל זאת גורם ליפהפייה הפסאודו-חנונית להתאהב בו. ולא, בראוניז זה לא מספיק. ומה גורם לו להתאהב בה? כנראה זה שהיא יפה וצוחקת מהבדיחות שלו, שאותן, כאמור, הצופים לא זוכים לשמוע.

פה ושם נאמר בסרט איזה משפט שמעלה חצי חיוך, אבל בסך הכל הוא נחווה כמו אותן קומדיות רומנטיות סתמיות עם שמות גנריים כמו "אהבה בלתי צפויה", "אהבה מבשילה" ו"דיל לאהבה" שסותמות חורים בלוחות השידורים ושאחרי שצפינו בהן בהיסח הדעת אנחנו מצטערים על בזבוז הזמן. 

★★ 2 כוכבים
בימוי: גורי אלפי. עם דינה סנדרסון, מעיין בלום, גורי אלפי, ליאור אשכנזי, דניאל גל. ישראל 2021, 90 דק'