כן, אתם בהחלט מזדקנים: עברו כבר 20 שנה מאז ש"לא רק בלונדינית" עלה לאקרנים. הקומדיה הרומנטית יצאה בתחילת שנות האלפיים - תקופה שהתאפיינה באופנה מביכה, טרור מעורר אימה בכל קצוות תבל, וקולנוע נהדר, עם סרטים כמו "רקוויאם לחלום", "מלהולנד דרייב", "ממנטו" ו"שמש נצחית בראש צלול". אבל לא חסרים אנשים שיהללו ויקלסו אותם. כן קשה למצוא חובבי קולנוע עם פאסון של מביני עניין שיסבירו לנו למה "לא רק בלונדינית", שזה עתה עלה לנטפליקס, הוא אחד הסרטים הגדולים.
לא שאנחנו חייבים את אותם אנשי החוג לקולנוע. במאי הקרוב עתיד לצאת סרט המשך (ואחרי הסרט השני והמעפן, יש סיבה לקוות שהפעם זה יהיה יותר טוב), ועל במות ישראל רץ בהצלחה המחזמר שנעשה בהשראת הסרט המקורי - כך שההשפעה התרבותית של "לא רק בלונדינית" בפירוש ניכרת. אותם סרטי מופת שיצאו בסמוך ל"לא רק בלונדינית" עדיין מככבים ברשימות "הסרטים הגדולים אי פעם", אבל לא תשמעו הרבה אנשים מצטטים את רובם, ולא תראו הרבה ממים בהשראתם.
ייתכן שזה מה שהופך אותו לסרט פולחן, כמו "מופע הקולנוע של רוקי" או "גבעת חלפון אינה עונה" - סרטים שזוכים להמון אהבה מוצדקת אבל לא נתפסים כקולנוע מופתי. ויש עוד אפשרות: יכול להיות שמיליוני המעריצות והמעריצים ברחבי העולם, שמתחפשים לאל וודס בהאלווין ומתארים אותה כמקור השראה, רואים ב"לא רק בלונדינית" משהו שהמבקרים ושוחרי הקולנוע האנינים פספסו בזמן אמת ומפספסים גם היום. יכול להיות ש"לא רק בלונדינית" ראוי למעמד של קלאסיקה מודרנית. אבל מה הופך אותו לכזאת? עבור כותב שורות אלה, התשובה פשוטה: זה בעיקר בזכות הבלונדינית שבמרכזו.
"לא רק בלונדינית" הוא סיפור מסעה של אל וודס, בגילומה של ריס ווית'רספון באחד מתפקידיה הגדולים. לאל, כפי שהקריינות בטריילרים של אותן שנים הייתה אומרת, היה הכל: גבר מכובד שאמור להציע לה נישואין כל רגע, עדר חברות מעריצות, וחוש חד לזיהוי כל מוכרת בחנות בגדים שחושבת שהיא יכולה לעשות עליה קטע. אבל מתברר שחסר לה אחד משלושת הדברים הנ"ל - אהובה, וורנר, לא מציע לה נישואין, אלא זורק אותה בטענה שהיא לא רצינית מספיק עבורו. סטודנט למשפטים בהרווארד, לטענתו, לא יכול להיראות עם דמוית פנינה רוזנבלום. אחרי שוורנר נוטש את אל לאנחות, היא מגיעה למסקנה פשוטה: כדי להחזיר אותו אליה, עליה להמשיך לתואר ראשון במשפטים בהרווארד כדי להוכיח לו שהיא חכמה ורצינית יותר משהוא חושב. "מה", היא שואלת אותו מאוחר יותר בסרט, במסדרונות האוניברסיטה, "זה, כאילו, קשה?".
וזה קשה מאוד, אבל אל ממשיכה ולא מוותרת, וזה מרגש. נורא. מהר מאוד היא מבינה שהיא לא צריכה לנסות להוכיח את עצמה בפני מישהו שאף פעם לא יכבד אותה, ומחליטה להצטיין בלימודי משפטים - לא בשביל וורנר, ולא בשביל עצמה, אלא מתוך ההבנה שעם תואר במשפטים והמון רצון טוב היא יכולה להפוך את העולם למקום טוב יותר. שזה לגמרי סנטימנט שהיינו רוצים לייבא לעולם האמיתי, בידיעה שלא כל סטודנט למשפטים אומר לעצמו "אני רוצה להפוך את העולם למקום טוב יותר" לפני שהוא נכנס לשיעור בדיני חוזים.
אבל הסרט הזה עושה משהו יפה יותר מהרצון הטוב שאל משפריצה לכל עבר. "לא רק בלונדינית" לוקח את אחד הסטריאוטיפים השחוקים ביותר - הבלונדינית הטיפשה - והופך אותו על ראשו. אל לא באמת מוצגת כאהבלה, אלא כאישה חכמה, נחושה וערכית. כבר היו סרטים שנתנו את הכבוד לבלונדינית - "קלולס" מ-1995 ו"ג'נטלמנים מעדיפים בלונדיניות" מ-1953 העניקו שניהם עומק וקסם אישי לבלונדינית שבמרכזם, והראו את הצדדים החיוביים שבחומרנות ובנאיביות שמזוהים עם הסטריאוטיפ. אבל הם עדיין נשארו נאמנים לסטריאוטיפ, הציגו את גיבורותיהן בתור בחורות די מטופשות, ולא דרשו מאיתנו לקחת אותן ברצינות. לעומתן, אל מוצגת בסרט כסוג של גאון-על עם רדאר לגייז ועין לעיצוב שיער שיכולים לפתור תעלומות רצח. היא לא תופסת את תקן המאמי שבמרכזה של קומדיה רומנטית קלילה: היא גיבורה מעוררת השראה לכל דבר ועניין.
ווית'רספון עצמה עברה בחיים האמיתיים את התהליך שאל עברה במהלך הסרט - מכוכבת קומדיות רומנטיות חמודה, לאחת הנשים החזקות בהוליווד. סרטים כמו "נעלמת" ו"הולכת רחוק" הפכו ללהיטים, בין השאר בזכות העובדה ששמה היה חתום עליהם
אינדיאנה ג'ונס, רוקי בלבואה, אל וודס
זה אולי אחד ההיבטים המרגשים בדמות של אל - העובדה שהיא מצליחה לגרום לדמויות שלצידה להתמלא בדחף לשנות, בזכותה. הדוגמה החזקה מכולן היא פולט, החברה/קוסמטיקאית הנאמנה שלה, בגילומה של ג'ניפר קולידג' הגדולה (שנתיים אחרי שהביטוי MILF היה פופולרי בזכותה ב"אמריקן פאי" ושני עשורים לפני שהטרילה את אורחי "הלוטוס הלבן" עם כד האפר של אמה) - אל מחדירה בה את המוטיבציה לגשת לאקס שלה ולדרוש ממנו שיחזיר לה את הכלב שלה, שנשאר אצלו אחרי שזרק אותה. בצפייה חוזרת, חוסר הביטחון שפולט מפגינה למול האגרסיביות מעוררת הבחילה של האקס מבהירה שככל הנראה היה מדובר באישה שעברה איזשהו סוג של התעללות, ושאל, בסיוע ממבו-ג'מבו משפטי שנאמר בביטחון של עו"ד מדופלמת, עזרה לה לעמוד על שלה כמו שתמיד הגיע לה. "I'm taking the dog, dumbass", פולט אומרת, ונכנסת היישר לפנתיאון שורות המחץ הגדולות של הקולנוע.
כי "לא רק בלונדינית" הוא אמנם יצירה פמיניסטית עמוקה יותר מהנראה לעין, אבל הוא קודם כל קומדיה מהנה במיוחד. והעובדה שהוא מתפקד גם כסרט מהנה וגם כחומר לדיסרטציה בחוג למגדר הופכת אותו למשהו אחר. תרגיל הבנד-אנד-סנאפ; מונולוג סלסול השיער; תחקור מנקה הבריכה ההומו - כולם הפכו לקאלט יקר מפז עבור הדור שידע את ריס ווית'רספון. וזה גם המקום להזכיר שתי נשים שלא זוכות למספיק קרדיט: קרן מק'קאלה לאץ וקריסטן סמית', שתי התסריטאיות שכתבו את הסרט (בהתבסס על הספר "Legally Blonde" מאת אמנדה בראון). השתיים גם כתבו את "10 דברים שאני שונאת אצלך" (העיבוד התיכוניסטי ל"אילוף הסוררת", מחזה שייקספרי שהוא מופת של מיזוגניה, שהפך בזכותן לסרט פמיניסטי מובהק) ו"בית השפנפנות" (סרט שחולק המון קווי דמיון עם "לא רק בלונדינית", ובמרכזו הופעת מחץ של אנה פאריס). נראה שאפשר להגדיר את שלושת הסרטים כטרילוגיה של סרטי בנות מתוחכמים - קומדיות קלילות שבמרכזן נשים צעירות וחכמות שהחברה, ברוב המקרים, מסרבת להכיר בהן ככאלה.
ווית'רספון עצמה עברה בחיים האמיתיים את התהליך שאל וודס עברה במהלך הסרט - מכוכבת קומדיות רומנטיות חמודה, לאחת הנשים החזקות בהוליווד. אחרי "לא רק בלונדינית" היא כיכבה בעיקר בסרטים כמו "אין כמו אלבמה" ו"זוג משמיים", אבל עם הזמן החלה להילקח ברצינות כשחקנית, בין השאר בזכות הזכייה שלה באוסקר על הופעתה ב"הולך בדרכי" - תפקיד עבורו נאלצה להיפרד מהבלונד. ווית'רספון סיפרה שבמהלך הקריירה שלה היא הבינה כמה מעט תפקידים טובים נכתבים לנשים בהוליווד, והחליטה להפיק בעצמה סרטים שיציגו דמויות נשיות מורכבות ומעניינות (ואת חלקן היא גם מגלמת בעצמה, כי למה לא?). וזה השתלם: סרטים כמו "נעלמת" ו"הולכת רחוק" וסדרות כמו "שקרים קטנים גדולים" ו"תוכנית הבוקר" הפכו ללהיטים, בין השאר בזכות העובדה ששמה היה חתום עליהם.
המסע של אל וודס - ושל האישה שגילמה אותה - לא שונה מהמסע ש"לא רק בלונדינית" ראוי לעבור: מזלזול בצורה הפופית והקלילה שלו, להכרה בעובדה שמדובר בסרט די גדול. מעריצות ומעריצי הסרט הבינו את זה כבר בזמן אמת, ואליהם מצטרפים מדי שנה עוד חסידים, שרואים איך אל עומדת בגאון לצד גיבורות וגיבורי הקולנוע הגדולים של כל הזמנים - כתף אל כתף עם אינדיאנה ג'ונס, רוקי בלבואה ולורנס איש ערב. אולי הגיע הזמן שגם מי שמתיימרים להיות שוחרי קולנוע איכותיים יבינו שקולנוע טוב יכול לבוא גם בוורוד. ובבלונדיני.