תוהו וסוהו: הסרט הזה חצי אפוי. והחצי האפוי נפלא ממש

נוסטלגיה זה כבר לא מה שהיה פעם. אי אפשר להתרפק יותר על הימים היפים והנאיביים ההם כשאנחנו יודעים שהם אף פעם לא היו באמת נאיביים. ועדיין, נוסטלגיה היא תבלין מפתה ואדגר רייט יודע בדיוק איך להשתמש בו כדי לייצר פצצה. הבמאי האנגלי המזוהה עם קומדיות מגניבות על גברים (שרובן לא הופצו בארץ), ושמו נלחש בהתרגשות בקרב פריקים של קולנוע, פונה הפעם לסמטה אפלה יותר ולראשונה מספר סיפור שהגיבורות שלו הן נשים. התוצאה היא אמנם סרט חצי אפוי, אבל החצי האפוי נפלא ממש.

זה סיפור על נוסטלגיה למשהו שלא היה, והוא מציף אותנו במראות זוהרים ובצלילים מפתים לפני שהוא מתהפך עלינו. אלואיז (תומסין מקנזי המקסימה מ"ג'וג'ו ראביט") מתגוררת עם סבתה בקורנוול שבדרום אנגליה, תופרת את בגדיה בעצמה וחולמת לכבוש את לונדון כמעצבת אופנה. אלא שהלונדון שהיא חולמת עליה היא זו של שנות השישים – המטרופולין הידידותית עם האורות הנוצצים וההבטחות הגדולות מהשירים המתוקים של פטולה קלארק. 

נוסטלגיה למשהו שלא היה. "אתמול בלילה בסוהו" (צילום: יחסי ציבור)

אמה של אלואיז ניסתה את זה לפניה וכשלה. היא התאבדה כשאלואיז היתה בת חמש, ומאז היא מתגוררת עם סבתה המגולמת על ידי ריטה טשינגהם, שתיזכר לעד כצעירה פעורת העיניים מ"קורטוב של דבש", הסרט מ-1961 שהפך אותה לאייקון של הקולנוע הבריטי של הסיקסטיז. בלונדון אלואיז תפגוש כוכבי סיקסטיז נוספים, שהיו אז נורא יפים ועכשיו הם נראים כמו שדים מהעבר – טרנס סטמפ מופיע כטיפוס עמום ומאיים (כמו זה שגילם ב"האספן" ב-1965), ודיאנה ריג ("הנוקמים" 1965-1968) כבעלת בית מהגיהנום (היא נפטרה זמן קצר אחרי צילומי הסרט המוקדש לה).

מנהרת הזמן אל הסיקסטיז. אנה טיילור ג'וי ב"אתמול בלילה בסוהו" (צילום: יחסי ציבור)

אחרי קבלת הפנים הקרירה שהיא זוכה לה במעונות הסטודנטים בבית הספר לאופנה, אלואיז שוכרת חדר בביתה של מיס קולינס הנוקשה, שהזמן בו קפא מאז שנות השישים. בלילות, כשהיא נרדמת במיטתה, הדירה מתגלה כמעין מנהרת זמן שמעבירה אותה ל-1965, שם היא מתגלמת מחדש בדמותה של סנדי – זמרת יפיפייה ומלאה בטחון עצמי שמגיעה לעיר כמו רוח סערה והופכת לבת בית במועדוני הלילה. אניה טיילור ג'וי מ"גמביט המלכה", שחקנית בעלת הבעה אחת, היא ליהוק מושלם לתפקיד.

שטף של דימויים חושניים. "אתמול בלילה בסוהו" (צילום: יחסי ציבור)

רייט מביים את הסצנות האלה בתנופה בלתי רגילה, כמו מכשף של קולנוע שממציא עוד ועוד אמצעים וויזואליים להציג את סנדי הזוהרת כאלתר אגו של אלואיז העכברית, או להיפך. הסרט מציף אותנו בשטף של דימויים חושניים ומלפף אותנו במארג מוזיקלי שמורכב מלהיטי התקופה וכך סוחף אותנו אל תוך החלום של הסווינגינג סיקסטיז. לכן כשאלואיז מעדיפה ללכת לישון במקום להיענות להצעה לדייט אפשר בהחלט להבין את הפיתוי. אלא שזה בדיוק המשחק שרייט משחק איתנו, כי החלום הופך לסיוט כשהסוכן (מאט סמית מ"הכתר"), שמארגן לסנדי אודישן מהיום למחר, מתגלה כסרסור שדוחף אותה למיטותיהם של זנאים. פתאום "בובה על חוט" של סנדי שו, שמבוצע על הבמה במועדון, מקבל משמעות אחרת, שהיא בעצם המשמעות האמיתית של המילים המקוריות, אילו רק הבנו אותן בזמן ("אם תגיד שאתה אוהב אותי בטירוף אשמח להיות שם, כמו בובה על חוט").

ואז, כמובן, החלום הופך לסיוט. "אתמול בלילה בסוהו" (צילום: יחסי ציבור)

כשהזנאים מהחלום על סנדי מתחילים לחדור לעולמה של אלואיז גם בשעות הערות, "אתמול בלילה בסוהו" הופך לסרט אימה מדמם, רק לא ברור מאיזה תת ז'אנר – האם היא עוברת התמוטטות עצבים כמו קתרין דנב ב"רתיעה" של פולנסקי, או שיש כאן אלמנט על-טבעי כמו ב"התמימים" של ג'ק קלייטון. רייט ציין את סרטי האימה האלה מהסיקסטיז על נשים מבוהלות כשניים מהטקסטים הקולנועיים שהשפיעו על "אתמול בלילה בסוהו". הוא מנה 23 סרטים נוספים, מה שמדגיש את העובדה שסרטו הוא מעין פסטיש פוסט מודרניסטי, הפעם ללא החיוך.

לא סיפור של MeToo. "אתמול בלילה בסוהו" (צילום: יחסי ציבור)

חבל שבשלב הזה הסרט קצת נתקע, ומתחיל להסתובב סביב עצמו. הדימויים עדיין מרהיבים אך העלילה מקרטעת בין דברים שלא לגמרי מתחברים. דמותה של חברה ביצ'ית ללימודים שבהתחלה סומנה כמרכזית לעלילה די מתפוגגת, ומייקל אג'או מגיש הופעה חלשה במיוחד בתפקיד החבר ללימודים שמעוניין באלואיז. בגלל ש"אתמול בלילה בסוהו" מגיע למסכים ב-2021 מתבקש לשייך אותו לעידן metoo#, אלא שרייט חשב על הרעיון כבר ב-2007, בהשראת זיכרון לא שמח של אמו מהסווינגינג סיקסטיז בלונדון. דווקא ברוח של היום אני תוהה איך יתקבל הטוויסט (הלא בדיוק לא צפוי) בסופו של הסרט. ועדיין, למרות חולשותיו, זה סרט שחלקים ממנו כל כך טובים ומהנים שלא תרצו לפספס אותו.

★★★✯ 3.5 כוכבים
Last Night in Soho בימוי: אדגר רייט. עם תומסין מקנזי, אניה טיילור ג'וי, דיאנה ריג, מאט סמית, טרנס סטמפ. בריטניה 2021, 116 דק'