תיק קוליני – ביקורת

"המתים לא רוצים נקמה"

אחד מהמשפטים הרבים שהועלו בסרט שהתחברו עימי. נאמר על ידי אחת הדמויות מיד לאחר האירוע המכונן של היצירה, אם יורשה להגיד נקודת המכירה של הסרט. גרמניה נעמדת במשפט, עברה האפל בעקבותיה ועלייה לבצע חשבון נפש. הגילוי הדרמטי העולה מהסצנה פותח חלון לתקופה המזעזעת בהיסטוריה המשפטית של גרמניה, חוק דהרר שהגן על פושעים נאצים וכגזר דין אפשר עונש קל. הצפייה באותה מידה היא קראת ספרו של המחזאי והסופר פרדיננד פון שיראך, "פרשת קוליני" עליו מבוסס הסרט. העיבוד כל כך מרוכז בללמד את צופיו שלוקה ברגש ובהזדהות מצדם.

כוונותיו הטובות בצד, הרי מה מדובר כאן?. דרמת בית משפט בה מההתחלה נודע כי הנאשם רצח את אורח המלון בברלין (תעשיין גרמני מכובד) שהתאכסן בסוויטת ברנדנבורג. מרבית הדרמה מגיעה  מעורך דין הצעיר הממונה לייצג את הנאשם. מתברר שהתעשיין גידל אותו כאחד מבניו וכעת עליו להגן על רוצחו.

מרקו  קראוספיינטר מתגלה כבמאי מיומן, יודע להוציא משחקניו את מרבית הפוטנציאל ולהגיש סצנות נקיות ומושחזות מבחינה ויזואלית. שתחתיו מסתירה עד כמה לוקה היצירה רגשית. הדמויות הם כלי שנועד להעביר את המסר, מטרתם לעבור מנקודה א' ל-ב' רק כדי להגיע לאותו אירוע מכונן בנקודת שיא. כל ניסיון בהתעמקות או בהבנה של הדמויות וההווה של גרמניה כיום מופסק לטובת הוצאת עיניהם של הצופים דרך יכולות הבימוי של קראוספייטר.

למשל: מות התעשיין מביא לביקור האב של העורך דין בזמן ההלוויה. מי הוא?, מה הם טיב יחסיהם?. שום מענה אך העיקר שמשתמשים בדמותו פעם נוספת כשבנו היה צריך מקום לעבור על המסמכים לקראת המשך המשפט, עורך הדין מתיידד עם בחורה ממסעדה איטלקית, מי היא בדיוק? לא בטוח. העיקר שתפקידה כמתרגמת איטלקית מומש ואיכשהו לקראת סוף הסרט מקבלת יותר ממה שמגיע מדמות משנה זניחה.

אציין לטובה את השחקן אליאס אמבארק הזכור לי מלפני שנתיים בסרט "לב משוגע". הכריזמה ממנו שוטפת את המסך ואם זאת לא מצליחה להחזיק את הסרט על כתפיה. סיפור מעניין, בעל פוטנציאל רגשי ועצום הנמנע מלהתמסר עד הסוף עם תכניו, סרט מאכזב. 

(אור פז)